1

קרטל רעיוני

בכינוס מרכז הליכוד האחרון, הכריז בנימין נתניהו על כוונתו להקים מיד לאחר היבחרו, ממשלת אחדות רחבה. הליכוד נמצא עכשיו בתנופת ניצחון שקשה לזכור כמותה. בתוך כשבועיים, עבר הליכוד ממצב של שיויון מול קדימה, להובלה בפער דו ספרתי. את האות לזינוק בסקרים נתנה הצטרפותו של בני בגין, ושיטפון ה”כוכבים” שהוביל נתניהו אל תוך הליכוד יצר דינמיקה מצויינת. אולם הניצחון הצפוי אינו המטרה. הניצחון הצפוי הוא כלי להגשמת המטרה. וכשמדברים על ממשלת אחדות, הניצחון בבחירות עלול להתברר (שוב) כניצחון פירוס.

האם מישהו זוכר מנהיג ממפלגת העבודה או קדימה, שדיבר על ממשלת אחדות קודם לבחירות. הרי גם כשהם מנצחים על חוט השערה, הם לא מעלים על דעתם לפנות לליכוד ולצרפו אל שולחן הממשלה. ולעומת זאת, מאז המהפך הראשון כשצרף הליכוד לממשלה את משה דיין ועזר וייצמן, נדמה כאילו אין זה משנה כמה גדול ומשמעותי יהיה הניצחון, איננו ראויים לשלוט ללא השגחה פנימית וצמודה של השמאל.

עלינו להשתחרר מן הסינדרום הזה, להעז ולעמוד על רגלינו. הציבור אינו בוחר בנו בכדי לקבל שוב את אהוד ברק במשרד הביטחון. הציבור בוחר בנו כי הוא רוצה את ציפי לבני בחוץ – לא במשרד החוץ.

אבל יש גם היבט עמוק יותר, מהותי יותר, לכל העניין הזה של ממשלת אחדות – היבט שאינו נוגע כלל למאבק האידיאולוגי המתנהל בישראל. ממשלת אחדות משמעותה עיקור הדמוקרטיה ממשמעותה.
מה היה קורה אילו מנהלי תנובה ושטראוס, היו מתאמים ביניהם את מחירי היוגורט? בשם האחדות כמובן… ובכן כל המילים היפות לא היו עוזרות למנהלים שהיו נתפסים בסוג כזה של עברה, משום שזו לא “אחדות” – זהו קרטל. הממונה על ההגבלים העסקיים קיים בעיקר בכדי למנוע את הדבר הזה.
בנימין נתניהו מבין טוב יותר מכל מתחריו, את חשיבותו של שוק חופשי במשטר דמוקרטי. נתניהו צריך להבין שעם כל חשיבותה של התחרות החופשית בשוק הכלכלי, חשיבותה של התחרות החופשית ב “שוק” הרעיונות, עוד גדולה פי כמה. דמוקרטיה יכולה להוסיף ולהתקיים גם כשהשוק החופשי מוגבל בצורה זו או אחרת. דמוקרטיה אינה יכולה להוסיף ולהתקיים כשספקי הרעיונות הגדולים, כלומר המפלגות הגדולות, עושים ביניהם קרטל, ומעקרים את שוק הצרכנים – כלומר הבוחרים, מכל משמעות.