1

קריסה נוספת של תפיסת הביטחון הישראלית בעזה

התמונה המתבררת הבוקר היא של קריסה נוספת של תפיסת הביטחון הישראלית בעזה.
חיסול מנהיג הג’יהאד היה יכול להיות מצוין אילו התנהל מתוך אסטרטגיה נכונה. אבל בסיטואציה הנוכחית מדובר בטעות.
כללי המשחק החדשים שנקבעו הלילה, הם שמעתה תנהל ישראל מערכה נפרדת מול כל ארגון.
תחילה העברנו את עזה לאש”ף בתמורה לאחיזת עיניים של הכרה ושלום. “הם יילחמו בחמאס בלי בג”צ ובלי בצלם” – אמר רבין.
אח”כ כשהחמאס ניצח וגירש את אש”ף, הכרנו בפועל בריבונות הארגון הפועל להשמדתנו, אבל הצהרנו שהוא האחראי הבלעדי לנעשה בעזה.
“לפחות יש לנו כתובת ריבונית שניתן לגבות ממנה מחיר” – הסבירו הידענים.
עכשיו התדרדרנו לתהום נוספת. החמאס חסין, ישראל עושה לו את העבודה מול הג’יהאד, ותל אביב במקלטים…
ועוד לא הגענו לתחתית החבית. המשך ההתדרדרות בהחלט נראה באופק.
מהר מאוד עלול החמאס לחוש שהג’יהאד נוטל את הבכורה ולהצטרף גם הוא ל’חגיגה’.
במקרה כזה, לא תהיה לישראל ברירה, אלא לצאת למערכה נוספת.
התוכנית שעליה הוצהר שוב ושוב, לצאת למערכת ‘חומת מגן עזתית’ שתארך חודשים רבים – היא טירוף גמור שיוביל למרחץ דמים נורא בחיילינו, לשיתוק המדינה לתקופה ארוכה – ולבסוף לתבוסה.
צה”ל צריך לקבל פקודה לחסל את כל הכוחות הלוחמים, לכבוש את עזה ולהשיב את המשטר הצבאי בתוך 4 ימי לחימה אמיתית.
זה אפשרי וזה מחויב המציאות גם אם הרמטכ”ל לא יוכל אח”כ לבקר בלונדון (מנסיוני, אפשר לחיות עם זה…).
כל הפתרונות הצבאיים מתוך מרחב החשיבה והמוסר האוסלואידי הם זלזול בוטה בחיי חיילינו, הפקרת ביטחון אזרחינו ופתח לאסון אסטרטגי.