“שלטון העם יורד אל הכביש (מאיר אריאל) “

מצדו השני של הקו היתה הכתבת לענייני משפט של הערוץ השני – טלי ניר. הימים, ימי ציד המכשפות שלאחר רצח רבין והיועץ המשפטי לממשלה – מיכאל בן יאיר, החליט להגיש כתב אישום בגין המרדה – נגד ראשי ‘זו ארצנו’.

“איך אתה מגיב על הגשת כתב האישום נגדך?” – שאלה הכתבת.
“לא קיבלתי שום כתב אישום” – עניתי.
“אבל אני מחזיקה בידי עותק של כתב האישום נגדך…” התפלאה טלי.
“מצטער” – עניתי – “אני לא יכול להגיב למסמך שלא קיבלתי”.
“אתה יודע מה” – אמרה הכתבת – “אני אצלם לך עותק מכתב האישום שבידי, אתן לך זמן לעיין בו ואז אשאל אותך כמה שאלות…”

כך קיבלתי ממדינת ישראל את כתב האישום שהוגש נגדי בגין המרדה ומובן שלא התפלאתי כלל כשתמלילי חקירות רוה”מ – פורסמו לאחרונה במעריב ובידיעות.

לא היתה זו הפעם הראשונה. בעבר זכינו אף לצפות בקטעים מוקלטים מתוך חקירות המשטרה. בטלויזיה הקרינו קטעים מחקירת השר דרעי, ולמותר לציין שאיש לא טרח לשאול כיצד זה חקירתו של יגאל עמיר הפכה נחלת הכלל.

עכשיו – כשזה קורה עם ראש הממשלה, הם נלחצים קצת ומדברים על וועדת חקירה – וועדה שברור שאם תוקם – לא תגיע לשום דבר. כשהמעגל המושחת של פרקליטות, משטרה, משפט ותקשורת – מושחת משום שהוא השתלט על מוקד הכוח החזק ביותר במדינה בכדי לקדם אג’נדה פוליטית של מיעוט מבוטל מקרב האזרחים – כשהמעגל הזה מתיימר לחקור את עצמו – התוצאה כמובן ברורה מראש.

אין לי שום סימפטיה לראש הממשלה. אני שמח במפלתו ומייחל לה בכל לב. אבל אסור שניתן לאיש להאפיל על הנושא. גם אצל אולמרט, וגם אצל קצב, אנו צופים למעשה באדוני הארץ מבצעים לינץ’ בנבחרי הציבור.

כנראה שזה משעמם לרדוף אחר עבריינים. למי יש אומץ להתעסק עם העולם התחתון. את הכשלון במילוי תפקידנו, קל לכסות בחקירות מתוקשרות נגד פוליטיקאים שכולם אוהבים – ובצדק – לשנוא. ויש כמובן גם סיבות יסודיות יותר לפתיחת חקירה נגד מי שמסכן את האג’נדה של המעגל הקדוש – פרקליטות, בג”ץ, משטרה, תקשורת. שרון מצא את הדרך לעטוף עצמו כאתרוג בפני פגיעתם הרעה. אולמרט – המבטיח בוקר וערב התקדמויות דרמטיות בתהליך השלום – מנסה להכנס בנעלי קודמו. אך כנראה שאדוני הארץ כבר לא מאמינים ביכולתו לספק את הסחורה. ויכול להיות שכבר נכנסנו למצב כאוטי, שבו מי שעורר את החקירות הללו – כבר לא זוכר מדוע התחיל אך חייב עכשיו להמשיך.

תהיה אשר תהיה הסיבה המדוייקת להתעלקות על אולמרט, קצב ונבחרי ציבור אחרים, התנהלות החקירה והמשפט באמצעות כלי התקשורת – מחייבת התגייסות חוצת גבולות פוליטיים לעצירת התופעה ההרסנית הזו. כי למעשה כבר אין פרקליטות ואין בתי משפט. מערכות התביעה והמשפט ירדו אל הכביש, והן מתנהלות כיום במרחב התקשורתי כטריבונאל אספסופי לכל דבר ועניין.

מדוע איש ציבור המובל לחקירה, צריך לשתף פעולה עם הטריבונאל הזה שאיש לא בחר בו מלבד הוא עצמו. מדוע עליו לשתף פעולה בחקירה שקטעים מגמתיים ממנה יופיעו למחרת בטלויזיה ובכותרות העיתונים?

דומה שכל עוד לא ימוצה הדין עם המדליפים, רק שמירה גורפת על זכות השתיקה, עשויה לעזור במיגור התופעה הזו.

כתב האישום נגדי, כלל לא כוון נגדי. הוא היה כתב אישום פוליטי, הוא נועד לקדם אינטרסים פוליטיים ולכן הופנה לכתובת המתאימה – לתקשורת. אולמרט הוא אדם מסוכן מאוד. אך אולמרט יעלם בתהומות הנשיה. כנופיית שלטון החוק – כלשונו של חיים רמון, כנופיה זו אינה נבחרת על ידי הציבור ולכן גם לא הולכת לשום מקום. בכדי לרסן את הכנופיה הזו – צריך להפסיק לשתף עמה פעולה. שמרו על זכות השתיקה.