שתי תובנות פוליטיות

אם התייאשת מן האפשרות להשפיע על עתידך ועתיד המדינה באמצעות המערכת הפוליטית, אם אתה חולם על גאולה ניסית בלבד – המאמר הזה אינו מיועד אליך. זה לא שאין לי דיבור אתך, יש לי ועוד איך – אבל המאמר הזה מיועד לאלו שמתכוונים ללכת ולהצביע בבחירות הקרובות, אתה – מוזמן לדלג מכאן הישר אל מדור השבת האיכותי.
אבל אם אתה כן הולך להצביע – אז כדאי שתשים לב לשתי תובנות פוליטיות מאוד פשוטות.
התובנה הראשונה היא – שההצבעה בבחירות הללו היא עבור השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה. אם אתה שייך למחנה הלאומי, אז ההחלטה שלך היא מאוד מאוד פשוטה. מה יותר חשוב לך, שהמפלגה היותר ימנית/דתית שאתה חפץ ביקרה תקבל יותר מנדטים ותהיה באופוזיציה, או – שמפלגת הימין הקטנה תקבל מנדט או שניים פחות – אבל הליכוד ירכיב את הממשלה ואולי גם יצרף אותה לקואליציה.
זה מאוד פשוט – כמעט בטוח שהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה שזכתה במירב הקולות. מי שלא מצביע ליכוד, נותן את תפקיד הרכבת הממשלה לציפי לבני. נורא נורא פשוט. תגידו – נכון, אבל נתניהו מדבר על ממשלת אחדות, ובכל מקרה הוא יצפצף על האיחוד הלאומי – זה נכון שזו שאיפתו, כלל לא בטוח שהוא יצליח לממש את השאיפה הזו ומה שברור הוא שלבני לא תפנה כלל לאיחוד הלאומי ומן הסתם גם הם לא ירצו לשבת בממשלתה. חוץ מזה, אני יכול למנות עוד כמה וכמה סיבות טובות לחשש ממה יעשה הליכוד כשיגיע לשלטון. לכן הדרך האמיתית היחידה להשפיע באמת, היא להצטרף לליכוד, להיות שותף לבחירת החכ”ים והיו”ר, ולהשפיע באמת מתוך המפלגה. אבל כאן אני חוזר ושואל את השאלה הראשונה – אחרי כל החששות המוצדקות – מה אתה מעדיף, ממשלת קדימה עם איחוד לאומי/ מפדל של 8 מנדטים – באופוזיציה, או ממשלת ליכוד, עם איחוד לאומי/ מפדל של ששה – ואולי גם בתוך הקואליציה.
הבחירה בידך.

התובנה השניה היא, שכל קונספצית ה “שב ואל תעשה – והשלטון כבר ייפול בידך אם רק לא תעשה טעויות” – כל הגישה הפסיווית של הליכוד בשנתיים האחרונות, הוכחה ככישלון מוחלט. זה לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות. אם הציבור מאס באולמרט אבל לא בדרכו – משמעות הדבר שהליכוד לא הצליח לשכנע שיש לו דרך טובה יותר. לכן, ברגע שאולמרט הוחלף בדמות,שלמרבה האירוניה, נתפסת כמשהו חדש ונקי, ‘קדימה’ חוזרת להוביל.
מעולם לא היתה לאופוזיציה בישראל הזדמנות ברורה יותר להחליף את השלטון המכהן. הגירוש והחורבן של גוש קטיף ולאחריו התבוסה וההשפלה הצורבת בלבנון – כאשר כל זה עטוף בפרשיות שחיתות מכל הכוונים ומכל הבא ליד – כל אלה כבר הביאו את הליכוד להובלה של עשרות אחוזים. פתאום הניצחון הוודאי כבר לא כל כך וודאי – קדימה אפילו מובילה בכמה מנדטים בסקרים. אם הליכוד לא ירד לשורש העניין וישנה כוון – אנו עלולים למצוא עצמנו בפברואר שוב עם ממשלה בהנהגת קדימה.
צריך להבין – מאגר הבוחרים של הליכוד אינו נמצא במרכז. המרכז תפוס על ידי קדימה, ונתון למניפולציות של שלל מוקדי הכח של השמאל וההון הגדול. במאמר שפרסם ד”ר אשר כהן, כאן במקור ראשון, הראה ד”ר כהן כי למעלה משליש הציבור מזהה עצמו “ימינה לליכוד”. 22% אף מכנים עצמם ימין קיצוני. אלא שמדיניות טישטוש העמדות המסורתיות של הליכוד, הבריחה את קהל הבוחרים הזה. למותר לציין שגם התייחסות ראשי הליכוד אל קבוצת ‘מנהיגות יהודית’ בליכוד – שלחה מסר פשוט וחד משמעי אל אותו מאגר בוחרים פוטנציאלי – אתם לא ליכוד…
כך מצא עצמו הליכוד באופוזיציה, ושליש מהציבור המגדיר עצמו כימני יותר מהליכוד, מצא עצמו ברובו,בתוך ממשלת אולמרט, עם ליברמן וש”ס. אחרים הצביעו איחוד לאומי או שלא הצביעו כלל ואלה כאלה נותרו רלוונטיים באותה מידה.

על הליכוד להחליט עכשיו – אם הוא רוצה לזכות בבחירות הקרובות עליו לזרוק לפח את האמונה הטפלה כאילו ההכרעה היא במרכז.

תמיד כשהליכוד מתכחש לערכיו ומממש את מדיניות השמאל, בוחריו הטבעיים עוזבים אותו והוא מאבד את השלטון.
אם הליכוד מעוניין לחזור לשלטון הוא צריך לחזור אל קהל הבוחרים הטבעי שלו. היום הציבור ימני יותר מבעבר, אבל הוא לא מזהה את הליכוד כמי שמסוגל להגשים את ערכיו. על הליכוד “לשבור חזק ימינה”, להתחייב כי שום יהודי לא יגורש יותר מביתו בארץ ישראל, להיות ערוך לספוג את כל מתקפות התקשורת ולחבר אליו את קהל הבוחרים הטבעי שלו.