המסע להשמדת המשפחה בישראל - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 27/03/2024
סימן קריאה

המסע להשמדת המשפחה בישראל

כ׳ בשבט ה׳תשפ״א (פברואר 2, 2021)

המסע להשמדת המשפחה בישראל


סערה פרצה כשהגיע הקלטת לישראל. אישי ציבור מכל הקשת הפוליטית מיהרו לתקוף ולגנות את דבריה של ח”כ מיכאלי.
מוסד המשפחה – אבא, אמא, ילדים, בית, אחריות, חינוך, תמיכה, המשכיות – נחקק בתודעת האנושות באופן כה עמוק וחיובי, עד שיציאה בוטה נגדו, כפי שעשתה ח”כ מיכאלי, חייבת היתה להזמין מיד התנערות רבתי מצד כל הפוליטיקאים. אך ח”כ מיכאלי, לא התרגשה יתר על המידה. היא דחתה את הביקורת וטענה כי דבריה הוצאו מהקשרם. דומה כי דבריה לא פגעו במאומה בקריירה הפוליטית שלה.
בעת כתיבת שורות אלה, נבחרה מיכאלי לעמוד בראש מפלגת העבודה, המפלגה שהקימה את מדינת ישראל((כיום מתקשה המפלגה לעבור את אחוז החסימה, אך יש משמעות רבה לכך שמפלגת השמאל המרכזית וההיסטורית של ישראל, מפיקה מתוכה ‘מרגליות’ שכאלה ועוד בוחרת באחראית להן – לעמוד בראשה.)).
דבריה הישירים והבוטים של מיכאלי נגד מוסד המשפחה לא הוצאו מהקשרם, הם שיקפו היטב את דעתה של הח”כית הרהוטה ואת העקרונות שעל פיהם היא חיה את חייה באופן אישי. הדברים נאמרו באוסטרליה הרחוקה, וככל הנראה הניחה מיכאלי ששם גם יישארו. אך משהגיעו הדברים לישראל, הנזק לא היה משמעותי, אם בכלל, כי עמידה לצד מוסד המשפחה איננה יותר מאשר מס שפתיים, הכרח בל יגונה. בפועל, כל עולם האקדמיה והחינוך הממלכתי, קרנות שופעות ואין ספור ארגוני נשים, ארגוני להט”ב, מערכת המשפט והתקשורת, עולם התרבות – ובעקבותיהם, כמובן, המערכת הפוליטית – מגויסים זה עשרות בשנים לתהליך שמשמעותו, השמדת המשפחה.

לא מדובר ב’שיגעון’ נקודתי אלא באסטרטגיה ברורה שנועדה להחריב את מוסד המשפחה, תוך עידוד פתרונות טכנולוגיים לרצון להביא ילדים, והתאמת השפה והתודעה למציאות החדשה

השמדה?
נשמע קיצוני? אולי ראוי היה לחפש מונח אחר? ‘ערעור’? ‘כרסום’? ‘החלשה’? – לא ולא! מדובר בהשמדת מוסד המשפחה בישראל והמספרים לא משקרים.
ב- 11 השנים האחרונות, ירד מספר הזוגות היהודים הנישאים בישראל, בנישואין כדת משה וישראל או בנישואים אזרחיים ב- 40%!
אנו יכולים להניח שהחרדים והדתיים המקפידים במצוות, אינם חלק מן הסטטיסטיקה, כך שניתן לשייך את הירידה התלולה הזו לציבור החילוני והדתיים ה’לייטים’ יותר – כלומר לפחות מ- 70% מן האוכלוסיה היהודית. משמעות הדבר היא שאחוז הירידה האמיתי בקרב האוכלוסיה שנפגעה מן התופעה (מי שאינם חרדים או דתיים מוקפדים) מתקרב ל- 60%!
זהו מספר בלתי נתפס. היקף החתונות (כולל חתונות אזרחיות) בקרב זוגות שאינם חרדים או דתיים מוקפדים, ירד ב למעלה ממחצית ב- 11 השנים האחרונות, והמגמה הזו נמשכת.
כאמור, השמדה.


אבל האם ניתן באמת לשייך את הנתון המבהיל הזה לפעילות מכוונת? אולי המינוח הנכון הוא ‘קמילה’? אולי בלי שום קשר לפעילות יזומה, מוסד המשפחה פשוט סיים את תפקידו בעולמנו המודרני והוא מתפורר מאליו?


קשה לאמוד את כוחן והשפעתן של התרבות, של התקשורת וארגוני ה’זכויות’ השונים. מה שכן ניתן לכמת, הוא את היקף החקיקה המתיימרת להגן על זכויות הנשים במשפחה. כשמביטים בגרף החקיקה הזו לאורך אותן 11 שנים מתקבלת תמונה מאוד ברורה, יחס הפוך לחלוטין בין החקיקה להגנת נשים במשפחה, לבין הירידה במספרי הנישואים. כלומר ככל שנכנס המחוקק (המדינה) אל תוככי המשפחה, ככל שניסה (כביכול) להגן יותר על זכויות הנשים, כך הלכו ופחתו הנישואים בישראל.

הרחבת מושג המשפחה
דוגמה בולטת לחוק “תמים” אחד ותוצאותיו הוא חוק משפחות חד הוריות – תשנ”ב (1992). חוק זה, לא זו בלבד שהכיר בהולדה מבחירה של ילד יתום, כהקמת משפחה שוות ערך מבחינה ערכית, אלא שאף עודד באופן משמעותי הקמת “משפחות” שכאלה. למעשה, הסיוע הכספי המצטבר שנותנת המדינה לאמהות שבחרו בדרך הזו נע בין עשרות אלפי שקלים ל- 400,000 ש”ח! והוא כולל: נקודות זיכוי נוספות במס הכנסה, מענק בתחילת כל שנת לימודים, סיוע בשכר דירה, מימון הכשרה מקצועית, השתתפות במימון צהרון, השתתפות במימון מעונות יום, סיוע בקייטנות, הנחה בחשבון החשמל, הנחות בארנונה((פירוט הסכומים במצגת שבקישור https://docs.google.com/presentation/d/1LeRIRWVSv5HzJZkPzNGJ4ZIsdBDuDUAmELLpUloFwgg/edit?usp=sharing)).


התוצאות לא איחרו לבוא.
בחסות הרצון לסייע לאותן אלמנות, גרושות, או נשים שנקלעו בעל כורחן למצב בו הן מגדלות ומפרנסות את ילדיהן לבדן, עודדה המדינה מלכתחילה את הקמתן של “משפחות” מן הסוג הזה. סביר להניח כי רוב חברי הכנסת התמימים שהצביעו בעד החוק, לא היו מודעים לכך שזו בדיוק היתה מטרתם של מי שהגישו אותו.

ד”ר בארי ג. גינסברג


בעשור הראשון שחלף מאז שנחקק, הביא חוק משפחות חד-הוריות להכפלת מספר הלידות בקרב נשים רווקות! וחמור לא פחות, להקטנת מספר החתונות (והלידות המשמעותיות להמשך קיום המדינה היהודית – כלומר של יותר מ 2.1 ילדים לזוג) משום שנוצרה לנשים ‘רשת ביטחון’ – יותר לא צריך להתחשב בשעון הביולוגי המתקתק ובקושי העולה עם הגיל למצוא חתן ראוי. כי הרי תמיד אפשר להתחתן עם עצמך ולהביא ילדים לעולם בעידודה של המדינה…


המטרה הושגה במלואה. בחסות הרצון החיובי, לסייע לנשים שנקלעו למצוקה, עודדו הארגונים הפמיניסטיים את פריצת מסגרות המשפחה הנורמטיבית. לידה מחוץ לנישואין הוגדרה מעתה כהקמת משפחה לכל דבר, זכתה לעידוד ולהטבות מפליגות ודחקה הצידה את הדרך “המיושנת” ללידה ולגידול ילדים.
החקיקה היא כאמור הצד המדיד בלבד של גורמי הבעיה, קצה הקרחון של תהליך רחב הרבה יותר. מדובר בשיח תקשורתי ואקדמי מזדהה, גיבורי תרבות שמוותרים על חתונה, ‘מצעדי גאווה’ שהופכים זוגיות חד מינית לשוות ערך למשפחה נורמטיבית, אפילו השפה העברית עברה ‘התעללות’ והיא מגויסת כבר כמה עשורים להאצת התהליך המשמיד בקצב גובר והולך את המשפחה בישראל.
כפי שאסור היה לח”כ מיכאלי לדבר ישירות נגד המשפחה (אלא להמשיך ולשלם כיתר הפוליטיקאים, מס שפתים עבורה) כך גם השמדת המשפחה בשפה המדוברת, אסור היה לה שתבוא באופן העוקר באופן גלוי את המילה ‘משפחה’ מן השפה. במקום זאת, השמידו או הוציאו מן ההקשר את המילים – ‘אלמן’, ‘אלמנה’, ‘גרוש’, ‘גרושה’, ‘מחוץ לנישואין’ וכיו”ב – כל המונחים ה”מיושנים” הללו ‘אאוט’ – ומעתה אמור ‘משפחה חד הורית’, או ‘משפחה חד מינית’ וכדומה.
כלומר כל המילים הללו, המתארות סטטוס של אנשים שכבר אינם חלק ממה שהיה פעם משפחה שלמה, הוצאו אל מחוץ לגבולות הלגיטימיות והרלוונטיות. כך, במקום לחסל את המשפחה, הרחיבו את הגדרתה עד אין סוף. במקום לומר ‘אין יותר משפחה’, אמרו – ‘הכל זה משפחה’ – והתוצאה היא כמובן אותה תוצאה.

שוו בנפשכם מה היה קורה, אילו החרדים היו מנסים לנקוט באותו המטבע ולחוקק חוק המרחיב את המושג ‘צבא’, כך שיכלול גם את הלימוד בישיבות החרדיות וגם מעניק הטבות מפליגות ל”מתגייסים” הבוחרים במסלול ה”צבאי” הזה, על פני המתגייסים הבוחרים סתם בשירות המיושן בצנחנים או בגולני…((הציבור בישראל אינו מבין איזה חוב גדול הוא חב לציבור החרדי והדתי, שמוסיף להקים משפחות גדולות ומעכב את תהליך ההשמדה של המשפחה בישראל.))

היסודות האידאולוגיים לחיסול מוסד המשפחה

פרידריך אנגלס – אבי תורת הקומוניזם. ויקיפדיה


בצהרי יום נאה של 2013, צפיתי ממקום מושבי שבספסלי סיעת הליכוד, בחברת הכנסת מיכל רוזין ממר”צ, אשר עלתה לדוכן הנואמים בכדי להעמיד להצבעה הצעת תיקון לחוק הטרדה מינית – הצעה שמטרתה החמרה בעונשם של המטרידים. על פניו נשמע ראוי! כיצד ניתן להתנגד לחקיקה המחמירה בעונשם של מטרידים בזויים שכאלה? זה כבר הפך לשגרה – מן ריטואל שכזה. הצעות מסוג זה צצו ועלו ונכנסו אל ספר החוקים הישראלי כפטריות לאחר הגשם ובקדנציה שלי זה היה אף קל יותר. כי בממשלה שהקים נתניהו בכנסת ה-19, לא היתה נוכחות חרדית. החרדים ישבו אז באופוזיציה משום שיאיר לפיד, שהפתיע עם הישג בלתי רגיל (19 מנדטים), נכנס אז לראשונה לכנסת, ולא אפשר הקמת ממשלה עם המפלגות החרדיות. חברות הכנסת הפמיניסטיות של לפיד שבקואליציה, התחרו בחברות הכנסת של מרץ והעבודה שבאופוזיציה, בחקיקה שהתבררה כחקיקת השמדה למוסד המשפחה. לחקיקת הפמיניסטיות הקואליציוניות של לפיד נוספו גם מכבש וועדת השרים לענייני חקיקה ומכבש המשמעת הקואליציונית, אבל גם יוזמות החקיקה הפמניסטיות של מר”צ והעבודה זכו בדרך כלל לשיתוף פעולה מצד הממשלה. כשח”כים מהליכוד וישראל ביתנו תומכים, הבית היהודי (בנט) לא ממש מתנגד והערבים לא מתעניינים (חקיקות מסוג זה, הן אות מתה עבור המגזר הערבי), נותרו החרדים לבדם במערכה והקואליציה הפמניסטית שמשני עברי המתרס הקואליציוני עשתה בחקיקת המשפחה כבתוך שלה.

סמלי הרודנויות המודרניות לא טרחו להתחתן או להיראות בחברת נשותיהם. התא המשפחתי נותן לאדם לא רק את אושרו אלא גם את חירותו.


כשסיימה להציג את התיקון לחוק שיזמה, רגע לפני שהחלה ההצבעה, הרמתי את ידי וביקשתי לשאול את ח”כ רוזין שאלה:
“בבקשה”, נעתרה רוזין באדיבות
” מתי היו יותר חוקים להגנת נשים, לפני 10 שנים או היום?”, שאלתי
“ברור שהיום”, השיבה
“ומתי היתה יותר אלימות כלפי נשים – לפני 10 שנים או היום?”, הוספתי ושאלתי
“היום” – הודתה מיכל
“אז אולי אתן עושות משהו לא נכון? אם התוצאה הפוכה מהמבוקש, אולי החקיקה שאת מביאה עכשיו תגרום יותר נזק מתועלת?”.

החוק הועלה להצבעה וכמובן עבר ברוב גדול.

זה שנים שאני חוזר וטוען שגלי החקיקה הללו, לא באים באמת להגן על נשים, או על בעלי נטיות מיניות שונות. מטרת החקיקה הזו, שהיא קצה הקרחון והתוצאה הסופית של לחצים מסוגים שונים ומכוונים שונים, היא לפרק את מוסד המשפחה.
בדרך כלל, מגיעים החוקים הללו ממחוזות השמאל הקיצוני ומבית יוצרן של חברות כנסת פמיניסטיות במפלגות המרכז. בהמשך, מחרות מחזיקות אחריהן גם חברות כנסת מימין ואפילו מהימין הדתי, הנישאות על גלי הפוליטיקלי קורקט וממאנות להבין את ההקשר הרחב והתוצאה הבלתי נמנעת של הצעות החוק שלהן.

האם יש קשר בין האידיאולוגיה הפמיניסטית והרצון לפרק את מוסד המשפחה לאידיאולוגיה השמאלנית?
בוודאי שיש.


“נישואי-הזוג הופיעו על במת ההיסטוריה כשיעבודו של המין האחד לשני, כהכרזה על מאבק בין המינים”….”
“…עם התהוות המשפחה הפטריארכלית, ובמיוחד עם התהוות משפחת הזוג המונוגמית… האישה הפכה למשרתת. משפחת-הזוג בת זמננו מבוססת על עבודת הבית, הגלויה או הסמויה של האישה, והבעל הוא המפרנס ולכן מרוויח מעמד של שררה ואינו זקוק להעדפה מיוחדת ע”פ חוק. הוא הבורגני שבמשפחה, ואשתו מייצגת את הפרולטריון”
(אנגלס – ‘מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה’ 1884)

כרזה פמיניסטית ברוסיה הסובייטית

הנה כי כן – התשתית האידאולוגית השמאלנית, הרואה בשלילה את מוסד המשפחה, הונחה זמן רב קודם שהניחה חברת הכנסת ענת מאור ממר”צ, את חוק משפחות חד הוריות על שולחן הכנסת. דבריה של מרב מיכאלי לא צמחו מתוך וואקום אידיאולוגי. מדובר בהגות השמאל הבסיסית ביותר שהצמיחה את הקומוניזם. הגבר הוא הבורגני, האישה היא הפרולטריון ומלחמת המעמדות ההכרחית חייבת להתקיים גם ביניהם.


אושר, חירות ועושר
למה לא בעצם? למה מוסד המשפחה כל כך חשוב? אולי צודקת ח”כ מיכאלי וצודקים הזרמים הפרוגרסיביים? אולי ילדים בריאים ומאושרים יכולים לגדול גם מחוץ למסגרת המשפחתית הקלאסית ואין צורך להמשיך ולכלוא אוכלוסיות שונות למסגרות ארכאיות שעבר זמנן? מהי באמת טובת הילד?


קודם שנצלול אל הנתונים, נשאל את עצמנו את השאלה הבאה:

כאשר עניינו של ילד חסר בית, מגיע אל מוסדות הרווחה (שעברו אינדוקטרינציה פרוגרסיבית עמוקה בעשורים האחרונים) מהיא האופציה המועדפת עליהם – משפחה נורמטיבית? או משפחה חד הורית?((התגובה הדמגוגית לשאלות מסוג זה תהיה תמיד – אני מכיר משפחות נורמטיביות נוראיות וחד הוריות נפלאות. כשאנחנו עורכים השוואה בין שתי האפשרויות אנו מניחים כמובן שאיכות ההורות מבחינה אישית תהיה שווה.)) התשובה ברורה. כל עובד/ת רווחה המכבד את עצמו ינסה בראש וראשונה לשלוח ילד אומלל שכזה למשפחה שיש בה גם אבא וגם אמא וגם ילדים נוספים – ורצוי – יותר מאחד.

כלומר ברגע האמת, מודים כולם (כמעט) כי המבנה הנכון לגדל בו ילדים, הוא מבנה המשפחה הנורמטיבית. התשתית לקיום החברה הנושאת על כתפיה גם את תנועות הפרוגרס לסוגיהן, היא המשפחה וערכי היסוד הקלאסיים. מקעקעי מוסד המשפחה, חוגגים את ניצחונותיהם, אך כשהתוצאות מכות בפניהם, הם חוזרים אל אותו מוסד בכדי להתמודד עם תוצאות ה”ניצחון” הזה((כך גם כשמדובר באגפים שונים של זרם התודעה הפרוגרסיבי. אנשי ה’שלום’ (למשל) שדרשו את שחרורו לאלתר ובכל מחיר של גלעד שליט, אך משאירים את האחריות להתמודדות עם תוצאות המדיניות שיצרו (יותר ממאה נרצחים בידי מחבלים משוחררים) לכוחות הביטחון. הבעיה נעשית קיומית כשגורמים מקרב אותם זרמים מקבלים לידם את ההנהגה. כך אירע כאשר שמעון פרס הוביל את תהליך אוסלו ואת מדינת ישראל לאסון נורא, כך עתיד לקרות כשנציגה מובהקת של הזרם הפרוגרסיבי – קמלה האריס – שהפכה לסגנית נשיא ארה”ב, תהפוך לנשיאה בכח ואולי גם בפועל (בהתחשב בגילו ובמצבו של הנשיא ביידן).)).


הנתונים הרשמיים אינם משאירים מקום לספק. על פי הודעת הלמ”ס (תשרי תשע”ב) 35% מן המשפחות החד-הוריות, מטופלות ברשויות הרווחה והשירותים החברתיים. זהו שיעור כפול מן המשפחות הנורמטיביות (אב ואם) המטופלות ברשויות הללו.

בחוק משפחות חד הוריות יש לבצע התאמה כך שלא ישמש את מי שהביאה לעולם מבחירתה, ילד יתום מאב. אין זה צודק ואין זה ראוי שאשה הבוחרת להביא ילד לעולם בלי אבא, תפיל את אחריות האב על שאר האוכלוסייה.

” פי 2 תיקים פליליים לילדי משפחות חד הוריות” – דווח ynet((https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3335977,00.html))

.

” על פי המחקרים הרבים שנעשו – ובעיקר אלה של ד”ר מייקל לאמב מהמכון האמריקני להתפתחות הילד והאדם –
אלה הן ההשפעות שעלולות להיות לחסך בדמות אב

  1. קשיי הסתגלות פסיכולוגיים.
  2. קושי ללמוד בבית הספר.
  3. הישגים אקדמיים גרועים.
  4. התנהגות אנטי־חברתית, כולל שיעור גבוה יחסית של פעילות עבריינית.
  5. קושי ליצור ולשמר מערכות יחסים אינטימיות. הקושי הזה יבוא לידי ביטוי במערכות יחסים עם בני המין האחר עם המעבר לגיל הבגרות.
    (מתוך מאמרו של ד”ר מוטי חיימי – פורסם באתר קופ”ח כללית).

“…זה כעס כאילו פסיכי. פספוס הכי גדול שיש. זה מכעיס וזה לא מוסרי. כאילו עכשיו הילד בן שנתיים ומחייך וחמוד אז בגיל 17 הוא כבר לא יחשוב שזה מגניב מה שאמא שלו עשתה…” ” אני חושב שמול הזכות של האמא הזו להורות, מוטלת פה על הכף הזכות שלי לאושר…”
(מתוך עדותו של נער יתום מהולדה)((מתוך עבודת הדוקטורט של יסכה חורי “יש לי אמא שהיא גם אבא” עמ’ 134).))


אחת הסיבות המרכזיות המוזכרת בהקשר של הנצחת מצבם התלותי של השחורים בארה”ב ומסע הוואנדאליזם והביזה שפשט ברחובות הערים האמריקניות במסגרת ארועי ‘חיי שחורים שווים’, היא העובדה המצערת שרוב השחורים הצעירים בארה”ב גדלו ב”משפחות חד הוריות” ואינם יודעים לומר מי אביהם.

“אחרי הגירושין שלי” – כתב לי פרופסור ישראלי מארה”ב – “יצאתי עם כמה נשים “חד הוריות”. לא התפתח מזה כלום כי ברחתי מהילדים שלהן. למעט אחת, אף אחת לא גידלה ילדים “נורמליים”. חוסר ביטחון עצמי ופריקת עול ללא תוצאות, היו הסימפטומים העקרים. כואב הלב.”


מלבד הילדים הרבים החיים בישראל בפועל עם הורה אחד בלבד בשל גירושין, אלמנות או הריונות מזדמנים, עודדה המדינה וסייעה בהבאתם לעולם של רבבות ילדים שמלכתחילה הובאו לעולם כדי להיות יתומים מהולדה.
ע”פ נתוני משרד הפנים, חיים בישראל בשנת 2020, יותר מ 150,000 (!) ילדים ונערים בגילאים 0-18 שאינם יודעים מי אביהם או אימם ושנולדו על מנת כן – בסיוע ובעידוד המדינה .

ניסיון העבר מראה שמדובר בהתחלה בלבד. המגמה ברורה לחלוטין. אפילו את טפסי המדינה הרשמיים מנסים לשנות כך שהמושגי ה אב וה אם לא יופיע בהם יותר ובמקומם יבוא ‘הורה 1’ ו ‘הורה 2′ (שר הביטחון גנץ כבר שינה בצורה זו את הטפסים בצה”ל). כלומר לא מדובר ב’שיגעון’ נקודתי אלא באסטרטגיה ברורה שנועדה להחריב את מוסד המשפחה, תוך עידוד פתרונות טכנולוגיים לרצון להביא ילדים מחוצה לו, והתאמת השפה והתודעה למציאות החדשה.


לא בכדי יצא לגרעין המשפחתי המסורתי שם חיובי, חזק ומוערך כל כך. כמעט כל העמים והחברות האנושיות הבריאות ששרדו וצלחו את משברי ההיסטוריה, מבוססים היו על אבן היסוד של מבנה המשפחה הקלאסי.
כולם – למעט שבטים פרימיטיביים מאוד, קומונות ביזאריות, כתות הזויות וכמובן – קיבוצים קומוניסטיים.
חתונה, היא הסיבה הטובה ביותר למסיבה, בכל התרבויות ובכל הדתות. החברה והקהילה חוגגות לא רק את אושרו של הזוג הנשבע אמונים זה לזו, אלא את המשכיותן שלהן. החתונה הפרטית נותנת לקהילה ולעם את חיי הנצח.

נשיא ארה”ב ואישתו בפתח המטוס הלאומי

המושג ‘איש משפחה’ – Family man – חיובי עד כדי כך, שנשיא ארה”ב והעולם החופשי, מתהדר תמיד בהיותו אדם כזה ומחרים-מחזיקים אחריו רבים ממנהגי העולם החופשי.
אך לא כך הם פני הדברים בעולם שאינו חופשי. סמלי הרודנויות המודרניות, מנהיגים קומוניסטיים, פאשיסטיים וכמובן מנהיג המפלצת הנאצית, לא טרחו להתחתן או להיראות בחברת נשותיהם. התא המשפחתי נותן לאדם לא רק את אושרו אלא גם את חירותו – ולכן אינו אהוד במחוזות הטוטאליטריזם.. לאיש המשפחה יש את המרחב שבו הוא קודם למדינה – המרחב שבו הוא המלך (והיא המלכה). מאז ומתמיד ראו דיקטטורים את המרחב הזה כאיום על ריבונותם. המנהג הקדום והבזוי של ‘זכות הלילה הראשון’ לנציג המלכות המקומי נוצר בכדי להגדיר נכון את סדר הנאמנויות – “אתם קודם כל שייכים למונארך המקומי – ורק אחר כך זה לזו”. את עקבות רצון המלכות לעמוד בפתח יצירת המרחב המשפחתי, ניתן אולי לייחס לעובדה שבלי שום צורך הגיוני, גם במדינת הלאום המודרנית, נידרש אישור של המדינה בכדי להתחתן.


ילדים ללא משפחה טבעית, ילדים במשפחה הסכמית, הם ילדים תלותיים יותר במדינה. שהרי משפחתם נוצרה על ידי המדינה וחוקיה ולכן הם תלוייים בה. ילדים כאלה הם צייתניים יותר. אבל בשביל חתונה טבעית, אין שום צורך במדינה – שני עדים מספיקים בהחלט…

עולים על כולם בתלותם במדינה ילדי הפונדקאות, ילדים שכביכול נולדו ללא אם, ילדים בתא “משפחתי” שנוצר יש מאין מכח החוק בלבד – ילדים של המדינה.


האם זהו ההינע הפנימי של המדינה, להשקיע את כל הנדרש בכדי “לייצר” כמה שיותר ילדים כאלה?

אבל לא רק את אושרם וחירותם של ההורים והילדים – נותנת המשפחה. למרבה הפלא, דווקא אנשים נשואים הם גם עשירים יותר. גם בישראל וגם בארה”ב מראים כל המחקרים כי גברים נשואים משתכרים באופן משמעותי יותר מן הרווקים((ראה מאמרו של בעז לוי באתר מידה – ‘למה נשואים מרוויחים יותר’.)) אמנם יש להם הוצאות גדולות יותר אך הפער הולך וגדל כי הצורך של הנשואים להפיק מעצמם יותר לצורך פרנסת משפחתם, בתחילת דרכם, מעלה אותם על מסלול של התפתחות מקצועית בסדרי גודל ושכר הולכים וגדלים.

על פרשת דרכים
אל חדרי שבכנסת נכנס דיוויד גולדמן בעל שם העט ‘שפנגלר’ והניח על שולחני את ספרו – ציוויליזציות גוועות.
מתוך מחקר מעמיק ושלל נתונים תיאר הספר את קריסתה הדמוגרפית של הציוויליזציה המערבית והמוסלמית כאחד – ובראש וראשונה את קריסתה הדמוגרפית של איראן.
חריגה בולטת מצא גולדמן בחברה הישראלית המחזיקה באחוזי הפריון הגבוהים ביותר בעולם המפותח. על בסיס המגמות הללו, חזה גולדמן כי עד סוף המאה ה 21, מספר הצעירים בישראל יעבור את מספרם בגרמניה… כלומר בתום 150 שנה מאז השואה, יעמיד העם היהודי ‘צבא’ צעירים גדול יותר מזה של המדינה שכמעט כבשה את העולם והשמידה שליש מבניו.
עד שנתקלתי בהתמוטטות מוסד הנישואים בישראל, נדמה היה לי כי באורח פלא הצליחה ישראל לחמוק מן החורבן הדמוגרפי שחווה כיום הציוויליזציה המערבית וכתחזיתו של שפנגלר עתיד מזהיר צפוי לנו. אולם דומה כי שפנגלר שצפה במספרי הלידות המרשימים בתוך המשפחות, לא צפה את התמוטטות מוסד הנישואין עצמו. בלי נישואין אין לידה מעל המספר המקיים אומה (2.1) והאוכלוסיה היהודית בישראל תתכווץ ותיעלם.

את הוועדה בכנסת לקידום מעמד האישה, יש להחליף בוועדה לקידום המשפחה.
המשפחה המסורתית צריכה לקבל עדיפות במיסוי ועידוד מכל סוג אפשרי (כפי שעושות כיום רבות ממדינות המערב).
בחוק משפחות חד הוריות יש לבצע התאמה כך שלא ישמש את מי שהביאה לעולם מבחירתה, ילד יתום מאב. תנאיה של אם כזו צריכים להיות שווים לתנאיה של כל אם אחרת – אין זה צודק ואין זה ראוי שאשה הבוחרת להביא ילד לעולם בלי אבא, תפיל את אחריות האב על שאר האוכלוסייה.
אך מעבר לצעדים הללו ורבים נוספים, נדרשת ההכרה, כי כסומים בארובה, הולכנו שולל על ידי שלל ארגוני הפרוגרס ומנגנוני הכוח ועיצוב התודעה המתייצבים תמיד לצידם.


אם אומה חפצת חיים אנו, מוטב שנבין כי החברה היהודית בישראל ניצבת על שפת התהום. דברו על זה, כתבו על זה, התווכחו על זה, אתגרו את מנהיגיכם –אין מדינה בלי משפחה!

ואין לנו מדינה יהודית אחרת.


תודתי העמוקה נתונה לעו”ד נעמה סלע – יו”ר פורום הארגונים למען המשפחה בישראל, ולמר מיכאל פואה – חוקר במרכז אחווה, הפועלים ללא לאות להצלת המשפחה בישראל וסייעו רבות בהכנת מאמר זה.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

26 תגובות

השאר תגובה