כיצד הגיעה עזה ליפו ולירושלים?

שלום לצופי ערוץ התוכן ישראל מחר וברוכים הבאים לפינתנו היומית – מחשבים מסלול.
מכירים עוד מדינה ריבונית שסופגת כבר 20 שנה הפגזות רקטות על עריה ופשוט החליטה לחיות עם זה?
אני לא מכיר תקדים לדבר כזה – ופינה הזו אשתדל להסביר בקיצור נמרץ איך הגענו לזה.
במלחמת ששת הימים כבש צהל את כל חצי האי סיני כולל כמובן את רצועת עזה.
עזה מעולם לא היתה גן עדן, מדי פעם צריך היה לעשות שם סדר, אבל בסך הכל החיים התנהלו שם כסדרם. יהודים ערכו שם קניות, ערביי עזה עבדו בישראל, לא גדרות, לא מחסומים, לעומת המצב היום – גן עדן.
ואז, בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה – מהומות אזרחיות בהיקף גדול.
צה”ל – כרגיל – לא היה מוכן, לקח זמן עד שהעסק נרגע ובסך הכל החיים די שבו למסלולם. שווקי עזה לא שבו והתמלאו בישראלים אבל בשדרות לא טעמו מעולם את טעמו של טיל עזתי.
אלא שהשמאל הישראלי שהיה אז באופוזיציה, ליבה את האש ומאחורי הקלעים החל לנהל מגעים בניגוד לחוק עם הנהגת אש”פ הגולה והמרוששת בטוניס.
ב1992 עלתה ממשלת רבין לשלטון, חתמה על הסכמי אוסלו שיישומן החל במה שכונה עזה ויריחו תחילה.
בשיירת מנצחים הגיע רב המרצחים ערפאת לעיר עזה ושלטון האימים על תושבי העיר החל.
במקביל החלו הברחות מאסיביות של אמצעי לחימה בעיקר במנהרות מגבול מצרים.
עד מהרה החלו יישובי גוש קטיף לספוג פיגועי טרור והפגזות מרגמה. רקטות פרימיטיביות מתוצרת עצמית החלו ליפול על יישובי העוטף.
משנתנה לתושבי עזה האפשרות לבחור את הנהגתם הם בחרו בארגון החמאס ואנשי אש”פ ברחו לרמאללה. עזה הלכה והתבצרה, את כל כספי הסיוע השקיע ההנהגה בכח בפיתוח יכולות צבאיות והרקטות שלה כבר פוגעות בתל אביב וצפונה לה.
עד כאן התיאור התמציתי שעיקרו – לפני שרבין, פרס, בילין וחבריהם הביאו עלינו את אוסלו, לא נחת בתוך גבולות הקו הירוק אפילו טיל אחד, מאז שצה”ל יצא מעזה, עזה מבקרת באופן קבוע בשדרות ובבאר שבע – ומדי פעם גם באשקלון אשדוד ותל אביב.
השאלה הפשוטה ביותר שצריכה להישאל היא, אם זה כל כך פשוט, מדוע אנחנו לא מתקנים את הטעות? או קי – רצינו שלום, קיבלנו מלחמה, רצינו ביטחון, קיבלנו צבע אדום ונשים שמפילות את וולדיהן בדרך לממ”ד, אז למה אנחנו לא אומרים סליחה טעינו, ומחזירים את המצב לקדמותו?
התשובה נמצאת במקום התודעתי הרבה יותר מאשר במקום האסטרטגי.
בנגב, ביפו ובירושלים אנחנו מתנהלים כאורחים ולא כבעלי הבית – אז אתם מצפים שנחזור ונשלוט ברצועת עזה?
לכל האתגרים והשאלות יש פתרונות, לדמוגרפיה, ללחץ הבין לאומי – עם הכל אפשר להסתדר ובכל מקרה – הרי כרגע הסברנו שלעומת המצב העכשווי, החיים עם הבעיות הללו היו גן עדן.
אבל אי אפשר לגלגל את המציאות לאחור משום שבהסכמי אוסלו לא נסוגנו רק מחבלי מולדת, באוסלו – כשרבין ופרס ובהמשך נתניהו ושרון – לחצו את ידו של ראש הארגון לשחרור ארץ ישראל מיהודיה, כל הארץ מכל היהודים – אבד לנו הנכס היקר מכל, אבד לנו הצדק.
ומי שאין לו צדק, מותר לטפטף עליו טילים והערך היחיד שנותר לו להתחבא מאחוריו, הוא ערך ההגנה העצמית.
באוסלו אבד לנו הצדק והפכנו למדינה בהתנצלות.
את המחיר משלמים עכשיו בשדרות, בשער שכם, ביפו, בנגב – מהר מאוד נגלה שהוא לא פוסח על איש מאיתנו.
הדרך היחידה להשיב את הביטחון היא שיבה אל מנהיגות של חזון, מנהיגות שתשיב לישראל את מימד הצדק.
להתראות מחר במחשבים מסלול.