פרשת יתרו

ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. (שמות יט)

“ויחן” נאמר – לא ויחנו. כאיש אחד בלב אחד.
וזהו אולי הנס הגדול מכולם. הרגע הזה שבו כל ישראל מאוחדים.
רגעים כאלה מובילים לגאולה, כמו ערב מלחמת ששת הימים למשל.

ג וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה’ מִן-הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. ה וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

‘סגולה מכל העמים’, ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’ – כל הביטויים האלה, שהאוזן המודרנית מתקשה לקבל.
היכן השוויון? מה זה עם שנוצר להיות שונה, שווה יותר, עליון… לא מצלצל טוב.
אבל דבר האל לא מתכופף לאופנות הפוליטיקלי קורקט של בני האדם. בשנות ה 30, האופנה היתה השבחת הגזע. לא רק הגרמנים השמידו מוגבלים בבתי חולים לחולי נפש, גם מדינות רבות בארה”ב עשו זאת. 50 שנה קודם לכן, העבדים בשדות הכותנה האמריקניים, יכלו רק לחלום על התנאים שהבטיחה תורת ישראל למי שנאלצו למכור עצמם לעבדות 3000 שנה קודם לכן –
והיום? כשהעולם כולו מוכר את חירותו בנזיד עדשים משום שאין לו את תורת החירות העומדת מעל גחמות השליטים?

ובכן כן! ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’ – זאת מהותה של הברית הנכרתת בפרשתנו בין בורא עולם לעם שאותו בחר. “אתם תהיו הסיירת מטכ”ל שלי” – דוגמה ומופת לאנושות כולה, אתם תבשרו את בשורת האל האחד ותקבעו סטנדרטים מוסריים וערכיים לעולם ומלואו. אתם כאומה תכרתו עמי ברית, אתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם למלך. אתם תקימו בארצי הקדושה בעיר ובהר הקדוש, את בית מלוכתי, ומשם אשכין את שכינתי על העולם שבראתי.
אתם לא נבחרתם כדי לשלוט באחרים.
לא נבחרתם בשביל זכויות ייתר.
להיפך – אתם זוכים עוד מעט, במעמד הר סיני, בחובות יתר. 613 חובות יתר. כמו מתנדבי סיירת מטכ”ל שחייהם תובעניים ומאתגרים עשרות מונים יותר מכל חייל רגיל אחר.
הברית הזו ביני וביניכם תהפוך אתכם לעם הנצח. כל גלי ומשברי ההיסטוריה יעברו עליכם ואתם תוכלו להם.

כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.
א וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. {ס} ב * אָנֹכִי ה’ אֱ-להֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי. (שם. כ.)

ועכשיו יורד משה מן ההר, ומוסר לעם את תמצית התורה והברית:
הדיבר הראשון: אנכי ה’ א-לוהיך.
מה זה משנה איזה דיבר ראשון ואיזה שני. מדוע לא התחיל ב “זכור את יום השבת לקדשו”? או ב “כבד את אביך ואת אימך”.
אז זהו, שלערכים אין משמעות, אם לא מסדרים אותם בסדר הנכון בתוך סולם ערכים, אחד על גבי השני.
אם אנוכי ה’ א-לוהיך אינו הדיבר הראשון – כל התורה הופכת באותו רגע לעבודה זרה. בימינו הפרוגרסיביים, נהוג לנופף בערכים שאמורים להחליף את הדיבר הראשון – שוויון, זכות האישה על גופה, ועוד כהנה וכהנה – ערכי מופת.
במדינת וושינגטון למשל, מותר לרצוח עובר בגיל 9 חודשים בשם זכות האישה על גופה. באוניברסיטאות דוחים מועמדים שעמלו על ציונים גבוהים לטובת בורים ועמי ארצות – בשם השוויון. מנהיגי תנועת הביזה והוונדאליזם B.L.M מועמדים לפרס נובל! – בשם “ערך” כל שהוא…
בלי נקודת הייחוס הערכית שמחוץ למימדי האדם, בלי ‘אנוכי ה” – בלי הנקודה שממנה משתלשלים כל שאר הערכים בסדר הנכון, בלי סולם הערכים –
אין ערכים כלל והעולם שב לתוהו ובוהו.