פרשת מטות תשפ”ב

אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה’ אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. (פרשת מטות – במדבר ל)

ההתייחסות למוצא שפתיו של יהודי אינה עומדת בשום פרופורציה למקובל בתרבויות אחרות, וודאי שלא למקובל בתרבות בת זמננו.

“בנים אתם לה’ א-לוהיכם” – מכריז מלכו של עולם, כלומר אתם בני מלכים. מילה שלכם היא לא סתם מילה, זו המילה של בן המלך. כשבן מלך אינו נאמן למוצא שפתיו, הוא פוגע במלך, כי שורש האמת הוא קיום הא-ל וכשפוגעים בה – נלחמים למעשה בריבונות הבורא.

תרבויות בהן אמירת האמת אינה משמעותית, אינן יכולות להתפתח. לכן בתרבות “הדמיון המזרחי” של עמי ערב – לא יכולה להתפתח כלכלה יצרנית.

כשארה”ב עברה להדפסת כסף למימון הוצאותיה, היא הכריזה למעשה שאין אמת – כלומר אין א-לוהים. הרעיון העומד מאחורי השיטה הכלכלית הזו, הוא ההנחה שהמציאות היא למעשה אשליה – הכל “כאילו כזה” – ולכן כל שעלינו לעשות הוא לייצר אשליה של צמיחה שתהפוך לצמיחה של ממש. זה יכול לעבוד לזמן מה, אולם כיון שיש א-לוהים ויש אמת – לשקר הזה יש גם תג מחיר וסופו להתפוצץ בפרצוף.

ייתכן שההתפוצצות הזו, מתגלגלת עכשיו לפתחה של הכלכלה העולמית.

אפשר לומר שמהות ההבדל הכלכלי/פילוסופי בין הרפובליקנים לדמוקרטים, או בין הקפיטליזם לסוציאליזם, נעוצה בשאלה: האם יש אמת אובייקטיבית? או במילים אחרות: האם יש מציאות מוחלטת או שהיא יחסית (תלויה ברחשי לב ודמיון של האדם)? מסתבר שהתפיסה הפילוסופית של קיום מציאות מוחלטת / אמת אובייקטיבית – חופפת לרוב לתפיסה המאמינה בקיום הא-ל, בעוד שהתפיסה הרואה במציאות עניין יחסית וסובייקטיבי – מקובלת אצל רוב אלו שאינם מקבלים את קיומו של א-לוהים (חשוב לציין שיש יוצאים מן הכלל להקבלות אלה).

קיומם המופלא של היהודים מעיד על קיומו של מלך העולם.

האם יעלה על הדעת שעד ראשי ישקר?

שבת שלום,