5X5 הלייב השבועי פרשת ויקרא תשפ"ב - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
5X5

5X5 הלייב השבועי פרשת ויקרא תשפ”ב

ז׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ב (מרץ 10, 2022)

5X5 הלייב השבועי פרשת ויקרא תשפ”ב

שיתוף הפעולה בין חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, שנועד לעצור את כוונת בג”צ להכניס בפסח השנה, חמץ לבסיסי צה”ל – הוא התקדמות חשובה וסימן מבשר טובות.

הכלל הוא מאוד פשוט. החיוב לשמירת זהותה היהודית של המדינה, אינו מוטל על הפרט, אלא על הכלל.

בביתך אכול חמץ כאוות נפשך – אבל בבתי הספר, בבית חולים ממשלתי, במשרדי הממשלה, או בבסיסי צה”ל – שם לא.

בכל המקומות הללו, יהיו מזוזות על הקירות, ולא יהיה חילול שבת, ולא מזון טרף ולא חמץ בפסח.

ולמה?

כי מדובר בסממנים מובהקים של זהותנו היהודית – ושמירת זהותה היהודית של המדינה, מוטלת כאמור על המדינה, דרך המרחבים שבאחריותה.

שימו לב שכלל איני מדבר על יכולת התפקוד של חייל דתי. זוהי בעיה טכנית הניתנת לפתרון. יש חיילים דתיים בצבאות זרים – והם מסתדרים. העניין אינו הקושי של הדתיים.
העניין הוא שמירת זהותה היהודית של המדינה.

אמת נכון הדבר – יש בכך פגיעה בזכויות הפרט. שהרי כיצד ניתן למנוע מחייל חילוני לנגוס פיתה בפסח?

אפשר אפילו לקרוא לכך ‘כפיה דתית’.
ואולם מדינת ישראל נוסדה כדי שתהיה לעם ישראל מדינה יהודית. יהדותה של המדינה הוא אתוס היסוד והוא הערך המכונן שלה.

בדיוק כפי שהתערטלות ברחוב, אסורה, על אף שיש כאן פגיעה בזכויות הפרט, משום שערכי היסוד של רוב הציבור, קודמים לחופש הפרט – כך בדיוק גם במקרה הזה.

זכויות הפרט מעניינות את בג”צ כקליפת השום – והן נוטות להתנדף ברוח כשמדובר בבולמוס ההרס של בתי מתנחלים כשמנגד אין בכלל תובע…

כל עניינו של המוסד האלים והפרוגרסיבי הזה, הממונה מטעם עצמו ובחולשת הפוליטיקאים צבר כח בלתי נדלה להשחית – הוא לערטל את מדינת ישראל מזהותה היהודית.

כל הכבוד לח”כ קרעי מהליכוד שהעלה את הצעת החוק, וברוכים כל חברי הכנסת משני עברי המתרס שהצטרפו אליו.

נדבר על כך כמובן, הערב ב 5X5.
שאלות בכתב ניתן להשאיר כאן
המעוניינים לעלות לשידור, לשאול ולשוחח – לשלוח הודעה למספר 055-912-2121

שתף את הפוסט:

22 תגובות

  • כותב Shalom Boguslavsky:

    עד עכשיו לא התייחסתי לזווית הישראלית של הפלישה לאוקראינה. בהתחלה, פשוט כי הייתי ממוקד מדי במה שקורה שם ולא נשארו לי זמן או אנרגיה לשום דבר אחר. אחר כך, הבנתי שזה בגלל שאני פשוט מתבייש. לא באזרחי ישראל. בהם אני דווקא גאה על ההתגייסות הגדולה לתרום ולעזור. אבל אני בהחלט מתבייש בממשלה שלנו, גם הנוכחית וגם הקודמת.

    אני יודע מה תגידו עכשיו: פוטין הוא השכן שלנו בסוריה, מוסר זה נחמד אבל יש ריאל-פוליטיק וכו’. אז תעצרו, שבו ותקשיבו. כי ריאל-פוליטיק זה בדיוק מה שאני רוצה לדבר עליו.

    לא היה שום דבר ריאלי בפוליטיקה שלנו. כשרוסיה התערבה בסוריה, הדבר הריאלי לעשות היה לייצר מולה מאזן אימה. לא אמרתי להסתכסך, לא אמרתי לשרוף גשרים אלא פשוט להבהיר: כמו שאתם יכולים לעשות לנו צרות – גם אנחנו יכולים לעשות לכם צרות. רוסיה היא אולי מעצמה עולמית אבל כאן במזרח התיכון אנחנו המעצמה ואתם קומץ שכירי חרב וטייסים שמפציצים בתי חולים.

    במקום זאת, כל הראשים המדברים שלנו נכנסו לפאניקה מ”הדוב הרוסי” (איזה ביטוי מטומטם, בחיי). הדוב יצא מהמאורה, הדוב נכנס למאורה, אל תעירו את הדוב, אל תעצבנו את הדוב, אמא’לה דוב. ניתוח קר וריאליסטי, ללא ספק.

    כמו כל ילד כאפות אחר, ממשלת ישראל לא הבינה שלתת לבריון את הסנדביץ’ שאמא הכינה לך לא הופך אותך לחבר שלו אלא לסמרטוט שלו. ואם הוא מרשה לך להסתובב אתו זה לא בגלל שאתה אחד מהחבר’ה אלא בגלל שאתה הבדיחה של החבר’ה.

    רוסיה הכניסה צוללת למים הטריטוריאליים של ישראל ממש מול חופי תל-אביב, הפעילה לוחמה אלקטרונית נגד נתב”ג, הטיסה בהפגנתיות מפציצים על הגבולות שלנו, חטפה אזרחית ישראלית כדי לסחוט מאיתנו נדל”ן ואלה רק כמה דברים בודדים שבמקרה אנחנו יודעים עליהם. על זה רוסיה לא קיבלה מישראל אפילו את “הדאגה העמוקה” האירופאית המפורסמת אלא רק עוד התרפסות והתנצלויות.

    כשכמעט אף מנהיג בעולם לא הסכים לבוא לפולחן “יום הניצחון” במוסקבה, ראש ממשלת ישראל הגיע. לנו מכרו את זה ככבוד מיוחד ששמור לחברים קרובים במיוחד.

    כשפוטין ועושי דברו דרשו להפיק כאן, בירושלים, את פסטיבל השואה הגרוטסקי שלהם שנועד להציג את אויביהם כנאצים ואת עצמם כמשחררי העולם מהנאצים (בדיוק אותה תעמולה שבחסותה פצצות נופלות על בתי מגורים ובתי חולים באוקראינה ברגעים אלו ממש) ישראל הרשמית פרשה להם שטיח אדום. שר החוץ הנוכחי שלנו אפילו הילל ושיבח את פוטין על “מלחמתו בעד האמת ההיסטורית”.

    למה? כי אימא’לה דוב וכי כמו כל ילד כאפות, לא ידענו להבדיל בין כוח ותוקפנות. ואנחנו עדיין לא יודעים.

    כי פוטין קאפוט. אולי לא עכשיו אלא בעוד שנה, או עשר. אבל כסף להרפתקאות בסוריה, בטח אם הן כרוכות בעימותים עם ישראל, כבר לא יהיה. מה שנשאר מהכלכלה הרוסית יימכר במכירת חיסול לסין ושכירי החרב הנאצים של ווגנר יהיו דשן לחמניות באדמה השחורה של אוקראינה. עם פוטין ובמוקדם או במאוחר בלעדיו, לרוסיה יהיו דאגות דחופות יותר.

    במונחי ריאל-פוליטיק הכי ריאלי שיכול להיות, זה בדיוק הזמן לשפר עמדות מול רוסיה, גם בזירה הסורית. ומה אנחנו עושים במקום? מתרפסים אפילו יותר, כרגיל.

    אנחנו לא מספקים נשק לאוקראינה, אפילו לא הגנתי. אנחנו מתייחסים לפליטים שמגיעים משם כמו זבל. אנחנו נוזפים במדינה שנלחמת חייה על נימוסים והליכות ודורשים מאנשיה להוריד את הטונים. כאילו אנחנו, הישראלים, מפורסמים בעולם דווקא בזכות עדינות הנפש ונימוסי השולחן האריסטוקרטיים שלנו. כשנשיא אוקראינה, שנאם בפני הפרלמנט האירופאי, הפרלמנט הבריטי ופורומים רבים ומכובדים אחרים וקיבל מחיאות כפיים בעמידה ביקש לנאום בפני הפרלמנט הישראלי, נפנפו אותו בנימוקים פרוצדורליים.

    למעשה, ישראל תפסה עמדה זהה לזו של סין. אחד לאחד. מספקת מעט סיוע הומניטרי לאוקראינה, מדברת על “שלום” ומסרבת להגיד מילה רעה על המלחמה.

    כשהמלחמה הזאת תיגמר, רוסיה תהיה שיט-הול והזירה הבינ”ל תתחלק בין המערב לסין. מה שיישאר מאוקראינה יהיה עבור המערב מה שישראל הייתה בשבילו לפני 60 שנה. הוליווד תעשה עליהם סרטים ושבדיות יגיעו להתנדב שם. המערב גם יזכור איפה ישראל הייתה בסיפור הזה. אני מניח, לאור השתלשלות הדברים עד עכשיו, שבמקרה כזה אנחנו פשוט נמכור את עצמו לסין. אתם יודעים איך זה: “הדרקון הסיני”, אל תעצבנו את הדרקון, אימא’לה דרקון.

    הסתובבתי באוקראינה המון בשנים האחרונות ולא פגשתי שם שום דבר מלבד כבוד והערכה לישראל. זה היה די מביך. יש לי המון ביקורת על ישראל אבל אני לא אוהב לטנף על המדינה שלי בפני אנשים שלא מכירים אותה. הכרת הנושא היא תנאי מקדים לדיון בו, לפחות מבחינתי. אז הייתי רומז בעדינות שלישראל, כמו לכל מדינה אחרת, יש את הבעיות והבלגאנים שלה, הרבה מהם למעשה, ואין מה לעשות לה אידיאליזציה.

    ובכן, הבעיה הזאת לפחות נפתרה. מה שייחסו לנו שם הוכח כלא נכון. ממשלת ישראל פעלה לא רק באופן לא מוסרי אלא גם באופן לא חכם ויותר מכל דבר אחר – פחדני. מסתבר שאחרי 74 שנות עצמאות יהודית, המנהיג היהודי היחיד שמראה זקיפות קומה עומד בראש אוקראינה.

      • ביידן כן התקפל.הם עד עכשיו מסרבים לספק לאוקראינה מטוסי קרב ומערכות נ”מ.
        ביידן לא ציפה שזלנסקי לא יברח וגם לא ציפה שאוקראינים יילחמו כמו שהם נלחמים.
        למעשה ביידן ממש הזמין את פוטין לתקוף ברגע שאין סוף פעמים אמר לפני מלחמה שארצות הברית לא תשתתף בשום אופן בהגנת אוקראינה.
        העם האוקראיני פשוט שיבש שלהם את התוכניות

        • פוטין דרש שנאט”ו תתחייב לא לצרף את אוקראינה ותשנה את מערך הכוחות שלה במזרח אירופה. פייגלין ציפה שהם יסכימו – והדרישות הללו נדחו על הסף.

          נשמע שאתה טוען שארה”ב הייתה צריכה להתחייב להגן על אוקראינה (או לא להודיע מראש שלא יגנו) – אבל גישה כזו חייבת להיות מגובה במעשים, אחרת היא פוגעת באמינות האמריקאית (כשהם למשל מתחייבים להגן על טייוואן). לכן אם אין שום כוונה להיכנס למלחמה גרעינית עם רוסיה על הדבר הזה, עדיף להודיע מראש שכך המצב.

  • אני חושב שחיטוט בתיקו של מטופל פלוני שבא לבקר את מאושפז אלמוני בבית־החולים בפסח – זו כבר חריגה מגבול הטעם הטוב. זאת דרשו ודורשים חברי־הכנסת החרדים מדי שנה.

    על המדינה לוודא שמוסדותיה הממלכתיים ישמרו על הצביון היהודי, ושבבתי־החולים ובבסיסי צה״ל יוגש אוכל כשר. בזה הסיפור אמור להסתיים. כל חדירה למרחב הפרטי ע״י חקיקה דתית איננה מייהדת המרחב הציבורי. אדרבה.

  • שלום פייגלין,אמר נפוליאון בזמנו שהצבא צועד על קיבתו, ובצבא הישראלי יש בעיית מזון קשה שידועה למי ששירת ביחידות קרביות , החיילים הקרביים בשטח סובלים מחוסר במזון , מה שלא קורה בצבאות זרים בחול (על פי בני משפחתי ששירתו בחול). בפסח המצב בצבא קשה פי כמה בגלל עניין החמץ , אז בתוך כל זה אני אומר חמץ או לא חמץ מסכנים החיילים. אי אפשר לדאוג במדינה שלנו שהם יהיו שבעים עם כל תקציב הביטחון המנופח?

  • שלום משה, הנושא של החמץ מזכיר את הסיפור על הפרה ששמרה שבת, לא ציוו עליה כך או אחרת היא פשוט פעלה כמו בעליה. כך גם כאן, הכלי (המדינה) לא יכולה לפעול במנותק מבעליו (האזרחים), וכשרוב הציבור ב”ה כן שומר האם צריכה להיות סיבה לדאגה גם אם הכוונה המקוממת והאנטי דמוקרטית של בג”צ תתממש?

  • ערב נפלא מר משה היקר
    בעניין הזהות, הרי יש את הזהות הפרטית ויש את הזהות הכללית הכוללת מאחדת, שזהו בעקרון מהות בית המקדש, ביתי בית תפילה לכל העמים׳, וכן מהותו של יהודי הוא זה שמאמין באל אחד כולל הגוים (העמים) שמתייהדים כסיום מגילת אסתר, שמע ישראל כו׳ השם אחד שזה תפקידנו בעולם הזה, לאחד יחודו יתברך בכל העמים. זהו אין שאלה וכבר עשו תשובה עכשיו הזמן לשמוח ולרקוד כי זה בדיוק הנהפוך הוא לזה.

  • אלון שעלה ב-01:10 באמת שעשע אותי עם איך ששאל את משה, אחרי שנתיים של קורונה לא הבנת שטרודו עדיף על פוטין כי את טרודו אפשר להחליף. אחרי שנתיים או אפילו אחרי שנה של קורונה הוא אמור היה להבין כבר שטרודו הוא סתם בובה

    • אחרי שראיתי את השיחה איתו אני מבין שהוא לא מספיק מכיר את ההיסטוריה האמריקאית הרלוונטית ואת הכוחות הפועלים וגם לחלוטין לא מודע להונאת הבחירות בארה”ב, כנראה מקבל את המידע שלו מסי אן אן. אלון, יש לך שיעורי בית לעשות.

      • כשיעורי בית הייתי ממליץ לראות הרצאות של מילטון פרידמן ולראות את התכנית שלו בכ-10 פרקים מתחילת שנות ה-80 בה הוא מפרט לגבי תהליך שקיעת הספינה האמריקאית בביצה הסוציאליסטית/”דמוקרטית”/פרוגרסיבית מתחילת המאה ה-20, ממש לא משהו חדש. ממליץ גם על הספר Lectures on the relation between law & public opinion in England during the 19th century של A.W. Dicey שמצביע בתחילת המאה ה-20 על תהליכים דומים שאירעו בבריטניה קודם לארה”ב. ולמנהלי האתר מציע לעשות משהו בקשר לממשק של התגובות – לאפשר למגיבים למחוק תגובות ולערוך אותן יותר מפעם אחת.

  • אני מעידה כאשה חילונית – למרות כל שכתבת – אני חיה במדינה יהודית וצביונה חייב להיות כזה. גם אם אינני הולכת לבית הכנסת, מה זה משנה? יש לי את הבחירה ללכת או לא ללכת לבית הכנסת. אבותי ואבות אבותי חלמו על המדינה היהודית והם היו אלה שהיו בין בוניה וחקלאים שעבדו את אדמתה בשמחה. גם רוב החילוניים, לפי דעתי, מאמינים בדרך הזו. המיעוט הקולני מאוד (על תקן קיש קיש קריא) קובע דברים ואתה הולך שבי אחרי הדברים האלה.

השאר תגובה