פרשת חקת תשפ”ג

בסיום הפרשה, שולח משה מרגלים לתור את הארץ לקראת כיבושה.

לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת-יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש (וַיּוֹרֶשׁ) אֶת-הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר-שָׁם. לג וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. לד וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה אַל-תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ וְאֶת-אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. לה וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ.

מפשט הפסוק מבין רש”י, שהמרגלים עצמם הם שלכדו את יעזר. כי לא כתוב שחזרו ודווחו והעם התארגן למלחמה – אלא פשוט וישלח – וילכדוה… אומר רש”י: ” המרגלים לכדוה, אמרו לא נעשה כ(מרגלים) הראשונים, בטוחים אנו בכח תפילתו של משה להלחם…”.

זהו ההבדל בין דור העבדים שיצאו ממצרים, לדור שיורש את הארץ. האחד פועל כגנרלים, הפוליטיקאים ושכבת ההנהגה שאנו מכירים כיום בישראל – הנהגה שאינה בוטחת בצדקת דרכה ואינה מונעת מתוך אמונה. 

ואילו המרגלים מן הדור הבא  – כרבים מן הדור החדש בישראל, בוטחים באמונתם, בטוחים כי תפילתם לא תיסוב אחור, ונשענים על אמונתם היוקדת במקום להישען (רק) על כוחם ויכולתם הטכנולוגית.

שבת שלום