העולם הפרוגרסיבי של ימינו מנסה לייצר מצג שווא של שיוויון, כל בני האדם שווים. רעיון השיוויון נמצא כבר בגישתו המהפכנית של נפוליאון ומופיעה שוב בצורה אחרת לחלוטין בתורת קרל מרקס הקומוניסטית. (גם בתורה הקדושה מופיע השיוויון, אך זהו שיוויון מסוג אחר ולמען מטרה אחרת. ואכ"מ).

בעולם השיוויון יש תרבות "פוליטיקלי קורקט", שם חייבים לכבד כל אחד באופן שווה, וצריך להזהר לא להיות בדלן. לאמור: אל תהיה בדלן, פן תחשב גזען.

עידן הפרוגרס פירק עד יסוד את התא המשפחתי הנורמלי והטבעי, מעתה גבר וגבר יביאו ילדים (כמובן באמצעות תשלום לאשה שיקנו ממנה את ילדה והילד לא יזכה להכיר את אמו לנצח). גבר לא מחוייב לאשתו ואשה לא מחוייבת לבעלה. הכל פרוץ והכל מותר.

בעולם הפרוגרסיבי יש מקום גם ליהודים מבולבלים, זאת לאחר שיטשטשו את הגבולות ש"בין ישראל לעמים". לשיטתם אין הבדל בין יהודי לגוי, היהודי הוא לא יהודי, הוא סך הכל אדם שווה ערך לכל הגויים.

בקיצור: העולם הפרוגרסיבי הוא עולם דימיוני חסר גבולות, בעולם המדומיין הזה כל בני האדם הם "כאילו" שוים. אמהמה, בסופו של דבר, חיות הטרף לוקחות את שלהם בכוח הזרוע, ועולם הפרוגרס ממשיך לשקוע בדמיונותיו הורודים שהכל טוב ושיוויוני.

הדיון דלהלן יהיה נטול תרבות "הפוליטיקלי קורקט", ויעסוק בחידוד ה"גבולות" ו"הבדלות" לאור מצות "עיר מקלט".

ובכן, הנה הלכה לא שיוויונית ("גזענית", אם תרצו) המופיעה במשנה (מכות ב.ג.) וברמב"ם (הלכות רוצח ה.ד.):
ישראל שהרג ישראל, גולה לעיר מקלט.
ישראל שהרג גר תושב, גולה לעיר מקלט.
גם גר תושב שהרג גר תושב, גולה לעיר מקלט.
אך גר תושב שהרג ישראל, אינו גולה אלא נהרג.

מיהו גר תושב? גר תושב הוא גוי המתגורר בארץ ישראל.

גם בתקופת הנביאים והמלכים, מלכות בית דוד ומלכות ישראל, היו גויים שגרו בארץ ישראל, זאת לאחר שהם התחייבו לקיים שבע מצוות בני נח (שבע מצוות בסיסיות כמו "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תעשה לך פסל" וכו', מצוות אלו חייבים בהם כל בני האדם המתהלכים על כדור הארץ). הגרים התושבים בארץ ישראל לא היו יהודים כלל ועיקר (בשונה מגרי הצדק שהם נחשבים יהודים לכל דבר).

ועכשיו לגוף ההלכה התמוהה:
אם יהודי הרג בשגגה גר תושב – הוא יקבל עונש גלות לכפר על חטאו ושגגתו. אך אם גר תושב יהרוג בשגגה יהודי – דינו מוות.

למה ומדוע?
הוא בסך הכל שגג???

הרמב"ם טורח לציין סיבה וזה לשונו:
"גר תושב שהרג את ישראל בשגגה, אף על פי שהוא שוגג הרי זה (הגר תושב) נהרג (כי) אדם מועד לעולם".

שמעתם סברא?!
האדם אחראי למעשיו – "אדם מועד לעולם". אין כזה דבר להרוג בשגגה, הרגת – תּוּמַתּ.

רגע, וישראל שהרג בשגגה מה דינו? גולה לעיר מקלט, כי הוא הרג רק בשגגה. רק ההורג בזדון דינו מוות.

אז למה גר תושב שהרג ישראל בשגגה דינו מוות כי "אדם מועד לעולם", בעוד כאשר ישראל הרג גר תושב בשגגה דינו גלות כי הוא בסך הכל שוגג? מה נשתנה שגגתו של הגר תושב משגגתו זה הישראלי? האם התורה שלנו "גזענית"?

בעומק יותר:
השאלה כאן היא לא רק שאלה גזעית וטכנית אלא שאלה מהותית, הרי אנו מתפארים בתורתנו הקדושה אותה אנו מכנים "תורת אמת". האם זהו קו הצדק לעשות "איפה ואיפה"? דין אחד ליהודי ודין אחר לגר תושב שאינו יהודי?

ישנם כמה הסברים בענין, עליהם אפשר להרחיב ולהעמיק עוד ועוד. אך נדמה שהמציאות הישראלית טופחת על פנינו את ההסבר הכי פשוט והכי לא "פוליטיקלי קורקט".

והנה ההסבר במילה אחת: "זהות".

בפרעות תשפ"א היו ריבוי התכתשויות והתקוטטויות בין יהודים לערבים, זה החל בטירור הטיקטוק שערבים החלו להכות יהודים לאור היום והמצלמה… ובהמשך במעשי הלינץ' עד כדי רציחה ממש. אכן, יהודים נרצחו בארץ ישראל, בשל יהדותם.

אמנם, היו גם כמה מקרים בודדים (טיפה בים) שהתקבצו להם כמה נערי שוליים יהודים והחלו להכות ערבים סתם (מכות בלבד, מה שלא להתקרב לרצח בשום צורה). מעשה זה הוא לא יהודי ולא מוסרי בעליל, וראוי לכל גינוי.

אמהמה, בבואנו לראות את כתבי האישום מתגלה מחדל עצום, וכדברי הנביא (ישעיה ה.ז.) "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט – וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה – וְהִנֵּה צְעָקָה".

את רוב הפורעים הערבים לא תפסו. קשה לתפוס כ"כ הרבה פורעים ולהביאם לכדי מיצוי דין (ובפרט שלא רוצים לתפוס אותם…) וגם את כתבי האישום כתבו בנוסח מרוכך ועדין, כאילו היתה זו מריבה בין שני בני אדם באופן מקרי ושיוויוני… הפרקליטים טורחים להסיר כל רקע גזעני-לאומני מתוך כתב האישום של הפורעים הערביים.

וזה ממש במקביל לכתבי האישום נגד היהודים שהכו ערבים, ששם המניע הלאומני-גזעני מתנוסס ומרוח על כתב האישום.

עיוות הדין הזה מכונה בלשון הנביא "משפח", זה מעצבן ומרתיח מקומם ומשפיל… מה בסך הכל רוצים היהודים? "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט – וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה (צדק!!!) – וְהִנֵּה צְעָקָה"."געוואלד".

רק שעלינו לעצור ולשאול:
למה? מדוע המערכת כ"כ אטומה וסתומה?
או ליתר דיוק: למה המערכת מעוותת את עצמה לדעת???

עיוות הדין זה נוצר מן העובדה שמערכת "המשפח" הישראלית לא מכירה ולא מאמינה ב"לאום היהודי", לשיטת מערכת רקובה זו היהודי הוא עוד אדם על הגלובוס, לאמור: "ככל העמים בית ישראל", אין הבדל בין יהודי לגוי. בכך חושבת מערכת רקובה זו לזכות באהדת העולם. קרי: באהדת בני האדם הגויים ברחבי העולם. שהרי כאשר אנו מעוותים את הדין אצלנו אנו מכריזים לכל העולם "כמונו כמוכם", הנה אנו מכבדים כל אדם (ערבי – "פרא אדם") באשר הוא…

אי לכך, מתעלמת "מערכת המשפח" ביודעין מכך שיש כאן שני עמים הנלחמים זה בזה. שהרי אם יהיה ברור לכולם שיש כאן מלחמה בין שני עמים, העם האחד הוא עם הנצח העם המובחר העם המוסרי שקיבל את התורה ואת ארץ ישראל, והעם השני הוא העם הערבי הבא מארצות ערב צאצאי ישמעאל עליו הכריזה התורה "והוא יהיה פרא אדם"… הרי בזה ננציח את החילוק וההבדל בין יהודים לגויים, ואז לא נהיה כמו כל הגויים.

ואז, כאשר לא נהיה ככל הגויים, נהפוך הוא: נהיה נבדלים מהם, חלילה:
"מה יגידו עלינו הגויים?
מה נגיד אנחנו על עצמינו?
איך נסתכל על עצמנו במראה?
האמנם אנחנו כאלה גזענים ויהירים?
הלנצח נתבדל מן הגויים סביבנו?
כחרדים חשוכים ובדלנים נחשב…

אויה.

קיצור: שורש הבעיה הוא הרצון להדמות לכל הגויים "ככל העמים בית ישראל", ומזה נולד ריקוד ה"מה יפית", היא תרבות ה"פוליטיקלי קורקט". צריך למרוח מייק-אפּ על העם היהודי, לייפות אותו שיהיה דומה לגויי הארצות. אי לכך אסור לנו "חלילה" להתגזען על הערבים כי אז כולם יגידו "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

ומכאן בחזרה לערי מקלט.

אפשר היה לתרץ את ההבדל בין יהודי ההורג בשגגה לגר תושב ההורג בשגגה באופן פשוט: כאשר ילד מביא חבר לביתו, ולפתע פורצת מריבה בין הילד לבין חברו האורח, אמנם ברור שהורי הילד יתערבו ויפרידו בין הניצים. ברור אמנם שאם יש צד אשם, הוא יישא בעונשו אך העונש לא יהיה מידתי ושווה. כי גם אם ההורים יראו צורך להעניש ילדם בכל זאת הילד יישאר בביתו, בעוד הילד האורח ילך מן הבית.

כך גם בענין ערי מקלט, ברור שיש עונש לרוצח בשגגה, בין אם הוא גר תושב ובין אם הוא יהודי. אך העונש לא יהיה מידתי, היהודי הוא בן בית בארץ הזו ואם הוא רוצח בשגגה הוא יקבל עונש לעמוד בפינה (לגלות לעיר מקלט) בעוד הגר תושב הוא אורח ואם הוא ירצח בשגגה הוא יגורש מן הארץ (מוות).

אך אין המשל דומה לנמשל, שהרי במשל מדובר בקטטה בה יש צד אשם, בעוד הנמשל עוסק בהריגה בשגגה ולא בזדון.

אז אמנם הגר תושב אינו בן בית בארץ הזו, ואמנם אם הוא רוצח בשגגה מגיע לו עונש. אך מילא עונש גלות – ניחא, אפילו גירוש מן הארץ לצמיתות. אך למה עונש מוות?

אלא שכאן אנו חוזרים לבסיס התורני נטול ההתיפייפות וחסר ה"פוליטיקלי קורקט", תורה קדושה זו יודעת לזהות את שורשי הבעיה ולעמוד חוצץ כנגדה.

בעת מתן תורה הבדיל הקב"ה את עם ישראל מכל העמים. לא עוד "ככל העמים בית ישראל", אלא ההיפך הוא הנכון "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

התורה ניתנה על "הר סיני" שבו "ירדה שנאה לאומות העולם", החל ממתן תורה נוצרה אנטישמיות וכמאמר: "עשו שונא ליעקב".

גר תושב הוא לא יהודי, אלא בן אומה אחרת הגר בארץ ישראל. התורה "המבדילה בין קודש לחול ובין ישראל לעמים" מזהה את שורשי הסכסוך היהודי ערבי, וקובעת שגר תושב שהרג יהודי, זה לא בשגגה. וכפי שציין הרמב"ם: "אדם מועד לעולם". התורה לא מקבלת את כל בלבולי המוח של הפרקליטות וה"מה יפית"ניקי'ם למיניהם. יש כאן מלחמה, ובמלחמה בני האדם לא נהרגים בשגגה.

אם יהודי הרג גר תושב בשגגה, הוא יקבל עונש גלות. כי התורה שהבדילה את היהודי מגויי הארצות, מכירה את אופיו הרחום והעדין של היהודי. יהודי הוא לא "פרא אדם" ולכן הוא פשוט לא מסוגל לרצוח בזדון סתם כי בא לו… (עד שיוכח אחרת).

אכן, גם יהודי יכול לרצוח בשגגה שהיא שגגה זדונית, וכפי שפוסק הרמב"ם בפרק הבא (הלכות רוצח ו.י.) "השונא שהרג בשגגה אינו נקלט שנאמר והוא לא אויב לו חזקתו שהוא קרוב למזיד". כלומר: כאשר אנו יודעים שפלוני שונא את אלמוני (הגדרת שנאה מתאר הרמב"ם בהמשך ההלכה) וביום בהיר אחד מתברר לנו שהשונא הרג את "ידידו" ב"שגגה" לא נקבל שגגה זו. ההנחה היא שהוא רצח בזדון, ולכן עיר מקלט לא תגן עליו. הנחה זאת שההריגה ב"שגגה" היא בזדון, מבוססת על שנאה שקדמה למעשה ה"שגגה".

וכך גם לגבי גר תושב שהרג יהודי ב"שגגה":
כאשר יהיה ברור לנו זהותנו הלאומית-יהודית-תורנית, אז נשכיל שהתורה הבדילה אותנו מכל העמים, הבדלה זו הולידה את ההלכה "עשו שונא ליעקב". וכאשר יהיה ברור לנו זהותנו, נשכיל להבין את זהותו של האויב העומד מולנו. ורק אז נוכל להבין את צפונות התורה – "ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר".רק אז נבין שאם גוי הרג יהודי ב"שגגה" – שגגתו אינה שגגה.

The post עיר מקלט appeared first on ישראל מחר.

"אחרי הדיבור הזה, יש לי הרגשה הרבה יותר פטריוטית לעם שלי" – אמר משה ממועצת התלמידים הארצית, שראיין אותי ל'פודקאסט' שלו – " צריך להקרין את זה בכל מקום…"

בשיחה הנינוחה מביתו המופגז באשקלון, הסברתי את יסודות תפיסת החירות מתוך זהות.

כשסיימנו עם עזה והגענו לתפיסתי הכלכלית, נעזרתי בדולר שקיבלתי מהרבי…

לצפייה בתכנים נוספים מהערוץ: https://youtube.com/channel/UCHIFpmAnJMX57gU2X1usZ_A

The post דברים שרואים מהממ"ד appeared first on ישראל מחר.

פסוקים אלה המסיימים את ספר שופטים מתארים היטב את המציאות אליה נקלענו. אשליית המדינה אשר תגן עלינו, מתפוצצת בפנינו.

והנה מתוך מציאות שכזו, שאין בה שלטון מרכזי, וגם ההנהגה המקומית כושלת ובורחת לארצות ניכר, מתוך הדיוטה התחתונה של ייאוש האזרחים, מתחיל הסיפור של מגילת רות שאותו נקרא בחג.

א וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב וַיִּהְיוּ-שָׁם. (רות. א.)

איזו מציאות מייאשת. השופטים המנהיגים, עומדים בעצמם למשפט. אין מדינה שאפשר לסמוך עליה, רעב בארץ וגם המנהיגות המקומית נוטשת בשעת מבחן.

ומאותו רגע מתגלה עם ישראל במלוא הדרו.

כל נפתולי סיפור המגילה, שזור במעשי חסד. חסדה של רות עם חמותה נעמי. חסדו של בועז עם רות וחמותה החוזרים משדה מואב.

מעשה האבירות והחסד שבייבום, למען ייקרא שם המת (אלימלך) על נחלתו.

רוח של רוגע וחסד שורה על המגילה שאנו קוראים ביום בו עמדנו לפני 3333 שנה לקבלת התורה – כאיש אחד בלב אחד.

כמה מרגש לראות את החסד שעושים יהודים מכל הארץ, וממגזרים שונים, מוותרים על החג בחיק משפחותיהם ובאים לעמוד בשעת צרה, שכם אחד עם אחיהם מלוד.

בימים ההם אין מלך בישראל

אבל עם ישראל חי וקיים

ומתוך רוח החסד הזו – נולד מלכנו דוד, שהוא חי וקיים.

יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל-נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת. יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד.
(רות. ד.)

The post חג השבועות תשפ"א appeared first on ישראל מחר.

The post אחינו גיבורי התהילה appeared first on ישראל מחר.

לקראת יום השואה שיחול הערב, אני רוצה להקריא לכם קטע מתוך המאמר 'אתגר המשמעות הישראלי', שעמו חנכנו את האתר ישראל מחר. במאמר הסברתי שסיבת העומק לשואה הינה הנאורות, שיצרה לאומיות ללא דת ומלחמות העולם היו למעשה מלחמותיה של הלאומיות הזו.

The post למה? appeared first on ישראל מחר.

"…וָרָב –  כְּמָה  שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי,  וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי"

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.

משהו מאוד עמוק ונורא מקשר בין ליל הסדר ליום השואה שמגיע ימים אחדים לאחר הפסח.

האיום הקיומי.

בכל דור ודור עומדים עליניו לכלותנו.

מפרעה ואחשוורוש ועד היטלר,סטאלין ואחמדיניג'אד –  עומדים עלינו לכלותנו.

משהו בפסח הזה – מטריף אותם. משהו שמייצג חג החירות היהודי – גורם לדיקטטורים הכובשים את האנושות, להגיע למסקנה כי את עם ישראל צריך להשמיד.

את מדינת ישראל חייבים למחוק מהמפה, מכריז המשמידן התורן מעיראק או מאיראן. והם מתכוונים לכל מילה ומתכוננים בכל הרצינות ואנחנו כל כך רגילים כבר לזה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו עד כדי כך שכבר התרגלנו וממשיכים את חיינו. אבל ההגדה מזכירה לנו זאת, ובאופן חגיגי.

למה? למה הם שונאים אותנו כל כך? ומה הקשר לפסח.

ביציאה מעבדות האדם אל החירות שתחת כנפי בורא עולם וקונהו, ביציאה משיעבוד כל פרעוני ההיסטוריה אל החירות שתיתכן רק תחת מלכותו של מלך מלכי המלכים, בברית הנצח שכרתנו עימו ביום הוציאנו משיעבוד מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, כשהפכנו לעמו, ולעמו בלבד –

הפכנו לאויביה המרים של כל רודנות אנושית שהיא.

לא אויבים שניתן להתפשר עימה. זה או הם או אנחנו.

רכבות החיילים להצלת החזית המזרחית הקורסת ימתינו, זכות קדימה להשמדת הילד היהודי האחרון שברכבת לאושוויץ.

עם הכיבוש הרוסי נסתדר, עם הילד היהודי לא.

תמיד רודן, שרוצה לשעבד את האנושות תחת רגליו, ימצא עצמו בבעיה מול עם ישראל. כי לעם הזה כבר יש מלך. אי אפשר לשעבד אותו והדרך היחידה לעשות זאת היא לכלותו. את הילד היהודי, זה שהלילה הזה אנחנו מספרים לו – מגידים לו – את סיפור יציאת מצריים, את הילד הזה אנו הופכים הלילה לאוייבם המר של כל רודני תבל.

ומה התשובה? מה ישמור עליו? מה מבטיח לעמנו את קיומו הנצחי למרות העומדים עליו לכלותו בכל דור ודור?

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי,  וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי"

מה הם אותם "דמים" הנכפלים בהגדה ושבזכותם אנו שורדים תמיד?

"שנתערב להם דם המילה בדם קורבן הפסח" – מסבירים חז"ל.

כוונת הפסוק היא לשתי מצוות עשה הקשורות בדם, מצוות המחדשות באופן קבוע את הברית שלנו עם אבינו מלכנו שבשמים ובארץ והופכים אותנו לעמו הנצחי של מלך מלכי המלכים.

המצווה הראשונה היא מצוות 'ברית המילה'. ברית המילה היא הברית שכורת כל יהודי עם מלכו ואלוהיו.

המצווה השניה היא מצוות הקרבת קורבן הפסח, שהיא המצווה המחדשת בכל שנה את הברית הלאומית של עם ישראל כולו, עם מלכו ואלוהיו.

כלומר כשנתערב דם המילה בדם קורבן הפסח, ונותרנו חבוקים בברית הנצח,  הן בברית האישית והן בברית הלאומית, גם כפרטים וגם כאומה – עם אבינו מלכנו, או אז רכשנו את חיי הנצח הלאומיים שכל אומה ולשון עומדים מולה פעורי פה ואינם יכולים להתעלם ממנה. אין עוד עם כזה. היא שעמדה לאבותינו ולנו.

שתי המצוות הללו, מצוות המילה ומצוות קורבן הפסח, הן מצוות העשה היחידות בתורה, שיהודי חייב על אי ביצוען עונש כרת. כלומר מצוות קורבן הפסח חשובה כמו מצוות המילה והעונש על אי קיומן,  הוא אותו עונש ייחודי, לשתי מצוות אלה בלבד.

המצוות הללו שעושות אותנו לעם, נצרבו בתרבות שלנו במידה כה עמוקה, עד שמשבר הנאורות והחילוניות לא יכל להן. שלא כרוב המצוות האחרות, המצוות הללו  מדלגות בקלילות מעל ההבדל שבין דתיים לחילוניים. כולם (כמעט) עושים ברית מילה, וכולם (כמעט) חוגגים בחבורות את ליל הסדר – שכל כולו תזכורת לקורבן הפסח.

לאחר שחרור הר הבית, הורה הרבי מילובביץ' לחסידיו,שלא לשהות בתחומי העיר העתיקה בערב פסח כדי שלא להיכנס לחשש של איסור כרת בשל אי קיום מצוות הקרבת קורבן הפסח (היכול להקרב גם בימינו עוד קודם לבניית המקדש). כעבור זמן ביטל הרבי את האיסור – ככל הנראה הכיר כי ירושלים והר הבית, לא באמת שוחררו.

בעזרת ה' נזכה בקרוב ממש לצאת מהעבדות (המתגברת מאוד לאחרונה) לחירות האמת תחת כנפי השכינה, ולחדש את הברית הלאומית השלמה עם אבינו מלכנו – בחגיגת הסדר כהלכתו סביב קורבן הפסח בירושלים.

The post סוד הנצח היהודי appeared first on ישראל מחר.

אתמול, י' בניסן, היום בו לפני 3293 חצה עמנו את הירדן, נכנס לארץ ושב וכרת ברית נצח עם בורא עולם, בחרתי לשוב ולהיאחז ביתד היציבה שבכוכב שלנו.
עליתי אל המקום בו נוצקה לראשונה זהותנו הלאומית כאן בארץ ישראל.

ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה–מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים–אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח–חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל–בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה–כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא-הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה–אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

The post היתד שבכוכב שלנו appeared first on ישראל מחר.

קולות חדשים נשמעים בארה"ב. הנשיא – אדם דתי מאוד – שולח רמזים כי ישמח לשחרר את פולארד לקראת חג הפסח. ג'ימס וולסי – מי שהיה ראש ה CIA כשפולארד נלכד, ובכירים אחרים בממשל האמריקני, קוראים בפומבי לשחררו.
מה שנדרש הוא בקשה רשמית מצד ישראל. אך ראה זה פלא, המדינה שלמענה הקריב יהונתן את חייו, שולחת לאמריקנים מסר הפוך – פולארד לא מעניין אותנו. 112 חברי כנסת חותמים על מכתב הקורא לשיחרורו, אך גם שרון וגם אולמרט מסרבים להעביר את המכתב לנשיא. בשעה שפילגשו של סוחר הסמים טננבאום – מקבלת קיצבא נדיבה מהמדינה, אסתר פולארד, אשתו חולת הסרטן של יהונתן אינה זוכה לתמיכה כל שהיא.
יהונתן הוא היהודי שהציל את הישראלי מהאמריקני. משבר זהויות שאיננו רוצים להתמודד איתו. פולארד כופה עלינו את זהותנו היהודית. דירשו את שיחרורי, כי אני לא אמריקני ואתם לא ישראלים – כולנו יהודים. לכן הקרבתי עצמי למענכם. לכן אתם צריכים עכשיו לפעול למעני.

כדי להציל את יהונתן פולארד, עלינו לפעול בגלוי, לא מתוך זהותנו הישראלית אלא מתוך זהותנו היהודית. ישראל יהודית, יכולה בקלות רבה להביא לשחרורו. אך מבחינת המנהיגות הישראלית המנוכרת ליהדותה – עדיף שיהונתן ירקב בכלא.

The post פולארד הביקור השלישי appeared first on ישראל מחר.

The post על המתקפה נגד מינויו של אפי איתם לתפקיד יו"ר 'יד-ושם'. appeared first on ישראל מחר.

The post שיחה על טבח מרד בר כוכבא והקמת המדינה appeared first on ישראל מחר.