היתד שבכוכב שלנו

הבוקר, נשאיר את הפוליטיקה הישראלית על הכוכב שבו היא נמצאת ונחזור לחיים, כלומר לכוכב שלנו.

אתמול, י' בניסן, היום בו לפני 3293 חצה עמנו את הירדן, נכנס לארץ ושב וכרת ברית נצח עם בורא עולם, בחרתי לשוב ולהיאחז ביתד היציבה שבכוכב שלנו.
עליתי אל המקום בו נוצקה לראשונה זהותנו הלאומית כאן בארץ ישראל.


ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה–מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים–אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח–חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל–בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה–כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא-הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה–אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

image_print

הרמת כוסית לרגל חג העצמאות תש"פ

פייסבוק לייב לרגל חג העצמאות תש"פ – הרמת כוסית ועל חג העצמאות

טוב אז כולנו בבית, במן יום עצמאות מוזר שכזה, בלי טיולים ומנגלים ופארקים.

"אבל אני אוהב להיות בבית", שר אריק איינשטיין.

אפשר לראות זאת כהזדמנות לחגוג בצורה אחרת – נינוחה, קצת יותר מעמיקה, מפנימה.

ב- 10:00 אפטפט קצת על המרפסת (בלייב) על משמעויות החג, על איך זה ש "חבד"ניק" כמוני אמר הבוקר 'הלל' בברכה ובשמחה שלמה – ולאן שיובילוני מחשבותי.

אז אם בא לכם

מוזמנים למרפסת

image_print

משמעות הזכרון – ערב יום הזכרון תש"פ

לייב ערב יום הזכרון תש"פ, על משמעות הזכרון

בערב יום השואה, הקדשנו שידור לייב מיוחד לבחינת משמעות השואה.

היום, בחמש בערב – ערב יום הזיכרון, נקדיש בע"ה שידור מיוחד לבחינת משמעותו של יום הזיכרון.

כי כמו שאת זכר השואה עיקרנו במכוון ממשמעותו, כך עשינו גם לזכרון הנופלים.

התוצאה היא תשדיר פרסומת בשידור הציבורי, תשדיר המזמין את הציבור לטקס זיכרון משותף לחללי הטרור הערבי והיהודי כאחד.

אם אין עדיפות מוסרית לקורבנינו על קורבן אויבינו, אין משמעות למלחמה, ואין טעם לזכור אותה.

כך, כל שנותר מימי הזיכרון הוא התבוססות בצער הפרטי, כזו שתחלוף כשיבוא יומם של ההורים האחים והרעיות.

כיצד משיבים לזיכרון את משמעותו? כיצד חוזרים ומחברים את זכרון הנופלים אל הנצח – אל נצח ישראל?

נדבר על כך בע"ה הערב בשעה חמש.

image_print