The post 5X5 הלייב השבועי appeared first on ישראל מחר.

The post 5X5 הלייב השבועי appeared first on ישראל מחר.

The post 5X5 פייסבוק לייב 31-12-2020 appeared first on ישראל מחר.

צפו בקטע מתוך השיחה המלאה:

לצפייה בשיחה המלאה:

חלק א' – אטימות הקונספציה

חלק ב' – הסיכון שבחיסון

חלק ג' – הכתבת המציאות בזמן הקורונה

זוכרים את 'אבינועם' מהסדרה 'שעת נעילה'? המעצבן ההוא שהלך נגד הזרם והתריע והתחנן ולא שמעו לו ובסוף – קרסה הקונספציה וכמעט אבדה המדינה?
אז זהו, שאני הולך להפגיש אתכם עם 'אבינועם' שכזו, עם ד"ר מיכל הרן, ב'פודקאסט' הכי ארוך והכי נוגע אליכם ואל בריאותכם – ובצורה הכי אישית.
אם התמזל מזלכם לא להיות ראשונים בתור ועדיין לא התחסנתם,
אם אתם שונים מרוב בני האדם ולא רצים אוטומטית להיכן שכולם רצים,
אם אתם בני חורין ורוצים לדעת באמת מה אתם הולכים להכניס לכם לגוף – מגיע לכם לשמוע רופאה ומרצה בכירה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, שמסבירה באמת במה מדובר.
את כל המהללים את החיסון כבר שמעתם – כמליארד ₪ הושקעו בתעמולה הזו!
מגיע לכם לשמוע גם דעה (סופר) מקצועית אחרת ולהחליט בעצמכם כשכול המידע מונח לפניכם,
לפני שאתם מגישים את זרועכם.

מעולם לא הכרתי ולא נפגשתי עם ד"ר הרן.
הגעתי אליה, כי לא הצלחתי לקבל תשובה פשוטה וברורה לשאלות הבסיסיות ביותר ששאלתי לגבי החיסון.
• מדוע אדם שאינו בסיכון ממשי מן הקורונה, צריך לסכן עצמו בחיסון שפותח בזמן שיא, תוך שימוש בטכנולוגיה שמעולם לא הבשילה לחיסון המוני בבני אדם ושאין שום ניסיון עם ההשפעות ארוכות הטווח שלו?
• מדוע יש בכלל צורך להגן על מי שכן בסיכון, אם הוא כבר קיבל חיסון?
• והשאלה רק מתעצמת, כשמתברר שהחיסון הניתן עכשיו לאזרחי ישראל, נועד למנוע את הסימפטומים של המחלה, אך כלל לא מובטח שהוא מונע הידבקות – ובהחלט ייתכן שגם אדם שהתחסן יכול להידבק ולהדביק אחרים (ולכן מסכן את סביבתו עוד יותר).
לכן, כששמעתי על ד"ר מיכל הרן – רופאה וחוקרת מוערכת באחד מבתי החולים הגדולים בארץ – שהולכת באומץ נגד הזרם ומציבה שאלות מקצועיות קשות מאוד בכל הקשור לחיסון הזה, ניסיתי לעקוב אחר כל הראיונות איתה בכדי לקבל תשובה ברורה לשאלותי.
אבל עד מהרה הבנתי, שעל אף שד"ר הרן היא קול בודד באפלה – ולכן צריכה לקבל יותר הקשבה ויותר יכולת להביע את עמדתה באופן נקי מהפרעות – קורה (כרגיל בתקשורת שלנו) בדיוק ההיפך. מטרת הראיונות עימה , אינה באמת להביא לידיעת הציבור את המידע שהיא מבקשת לחשוף, המטרה האמיתית היא "לחסן" את הציבור מפניה, להעביר את דבריה בצורה מקוטעת, מוחלשת, ומוגכחת ככול שניתן – כלומר להוסיף אל תוך רעש התעמולה הבלתי פוסק, עוד קול מעוות, לא ברור ולכן גם לא משכנע, קול שיישטף בזרם שטיפת המוח הכללית – ויאללה! לכו תעמדו בתור לחיסון ואל תשאלו שאלות, כי הרי כולם עושים את זה וצרת רבים חצי נחמה ובכלל זו חוויה כמו שייט קייאקים בירדן ההררי או קפיצת ג'אמפי חווייתית וכמו שם, גם כאן, מצטלמים עם הזריקה והופכים את הצורך הטבעי באישור לחשש שבכל זאת מקנן בלב, ללחץ חברתי הולך וגואה.
גאון מי שתכנן את הנעת ההמונים הזו (ככל הנראה גייסו לשם כך מוחות מבריקים בתחום) וזה כל כך מזכיר לי התגייסות פסיכולוגית דומה לפני הקטסטרופה הקודמת שהפילה עלינו הממשלה בחורבן גוש קטיף. הם תמיד היו טובים בזה.

ואז הגעתי לראיון האחרון עם ד"ר הרן, שעוד ניסיתי להקשיב לו.
קלמן וליברמן ראיינו את מיכל ברשת ב'.
מיכל הסבירה שקראה את כל החומר של חברת פייזר והאזינה שעות ארוכות לדיוני ה FDA ולא מצאה תשובות ל….
"את הקשבת לכל הדיונים?" – קטע אותה אסף ליברמן –
"לא" – ענתה מיכל – "זה בלתי אפשרי, הקשבתי לכשלוש שעות ובהמשך אאזין גם לכל השאר, אבל קראתי את כל המסמכים והמסקנות ו…
"אז איך את יכולה לטעון את מה שאת טוענת אם לא הקשבת לכל הדיונים?…"
וכך זה נמשך ונמשך וכפי שרצינו, אף אחד כבר לא מקשיב, ולא מבין ואופס "אנחנו מאוד מצטערים, נמשיך ונעקוב ובלה בלה ואנחנו מאוד מודים לך ד"ר הרן…."
בשלב הזה הגעתי למסקנה שאם יש סיבה שהקמתי את ערוץ 'ישראל מחר', היא מגולמת בדיוק ברגע הזה.
התקשרתי למיכל והסברתי לה שאני רוצה לתת לה במה לומר את כל שיש לה, באופן נקי ובלי הפרעות. כבר למחרת הגעתי לביתה במכון ויצמן למדע, עם צוות ההפקה – ליאור ומיכאל – וראיון שאמור היה להימשך כשעה, נמשך כמעט חמש שעות!
יוסף לברן התגייס לעבודת העריכה הגדולה, לשיבוץ של מסמכים ומקורות ולהקמה של דף מיוחד המאפשר לכל מי שמעוניין – להצטרף, להעמיק, להפיץ ולסייע במחקרה האמיץ.
אל דאגה. הראיון מחולק לפרקים, לא צריך לשמוע הכל בבת אחת – אבל ביננו, זו הרי הבריאות שלכם, לא עדיף במקום לבזבז את זמנכם על עוד סדרה, לשמוע קול נוסף באשר לחומר שמדינת ישראל דוחקת בכם בכדי שתאפשרו לה להזריק לכם לגוף?
אז נא להכיר – ד"ר מיכל הרן:

חלק א' – אטימות הקונספציה

גרסת האודיו:

חלק ב' – הסיכון שבחיסון

גרסת אודיו:

חלק ג' – הכתבת המציאות בזמן הקורונה

גרסת אודיו:

לאתר של ד"ר מיכל הרן לחץ כאן

למחקר של ד"ר מיכל הרן לחץ כאן

להשתתפות במחקר של מיכל הרן לחץ כאן

למאמרו של פיטר דושי (באנגלית) המוזכר בשיחה לחץ כאן

למסמך ה-FDA (באנגלית) לחץ כאן

The post ד"ר מיכל הרן appeared first on ישראל מחר.

The post 5X5 פייסבוק לייב 24.12.2020 appeared first on ישראל מחר.

"כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט" –

אדמונד ברק

הביטו בסרטון הזה, הביטו בפרורים הקטנטנים הללו, בנמלים הממושמעות הללו, הייצורים הלא קיימים האלה.

אלפי האנשים שמייצרים את המופע המדהים הזה, לא קיימים באמת. הם אבק. האדם הסיני מחוק. קיים רק הכלל, קיימת רק המדינה, המפלגה והדגל האדום שחופף לבסוף בדיוק מושלם ובלי שום קמט – על הכל.

מבין ארבע הדתות החילוניות של עידן הנאורות – דמוקרטיה, קומוניזם, פאשיזם ונאציזם –  הרוע האדום הזה, הקומוניזם, היתה  ונותרה האידיאולוגיה הקטלנית ביותר^[1]גם הדמוקרטיה יכולה להוליך לשפיכות דמים – ע"ע הנסיון האמריקני לכפותה על החברה המוסלמית בעירק – או לשמש כמבוא למשטרים רצחניים, כמו רפובליקת ויימאר בגרמניה או הבחירות שהעלו לשלטון את חמאס בעזה.. הדגל האדום טבול בדמם של יותר נרצחים, מכל שסבלה האנושות מצד כל דת או אידיאולוגיה אחרת.

בפברואר 2008, מצאתי עצמי עומד ברחבת מוזיאון תל אביב, בהפגנה נגד קיום האולימפיאדה בבייג'ינג. "כיצד יכול העולם לתת לגיטימציה למשטר אפל שרצח מליונים וממשיך ורוצח רבבות גם כעת?" – תהיתי – "האם לא למדנו דבר מאולימפיאדת מינכן" שאירח היטלר לפני המלחמה? כשנציגי כל האומות צעדו בסך תחת הדגל הנאצי?

משנבחרתי לכנסת, כינסתי מספר פעמים כינוסי הסברה ועדויות בנושא. כששאלו אותי עיתונאים מה לי ולהפרת זכויות האדם בסין, הסברתי כי למדינת היהודים, מדינת עם התנ"ך ובני הנביאים, יש בעיני תפקיד מפתח כמצפן מוסרי עולמי וכשהיא מתעלמת מזוועות שכאלה היא מועלת בתפקידה ההיסטורי ושומטת את השטיח מתחת לאחד היסודות המצדיקים את קיומה. באופן פשוט יותר חזרתי ושאלתי – כיצד זה אנחנו באים בטענות אל בנות הברית שלא נקפו אצבע בכדי להציל את היהודים המושמדים על ידי המפלצת הנאצית, כשהיום, כשמתהפכים היוצרות ואנו יושבים לבטח במדינתנו הריבונית, איננו עושים דבר, אף לא מרימים קול זעקה^[2]רבים מהח"כים חששו מלהופיע. הבולט שבהם, היה ח"כ אידיאולוגי שעמו היו לי שיחות רבות ומשוכנע הייתי כי יבוא – המדובר בח"כ דוב חנין – לקח לי זמן מה להבין שכקומוניסט אין הוא מסוגל להטיל ביקורת על המפלגה הקומוניסטית של סין. .

לפני כעשור, הבחין פרופסור יעקב לביא – מנהל מח' השתלות לב בבית החולים שיבא בתל השומר – בתופעה יוצאת דופן, חולים הממתינים לתרומת איברים בישראל, טסים לסין ותמורת תשלום נאות, זוכים להשתלת כליה – בו במקום.

ברור היה לפרופ' לביא כי הדרך היחידה שבה הפרוצדורה הזו אפשרית, היא כשהיא כרוכה ברצח. מדובר בסדר גודל של בין 50 אלף ל- 100 אלף השתלות כאלה המבוצעות בסין מדי שנה…

הוא החל במבצע פרטי שהוביל לבסוף לחקיקה בכנסת שחסמה את האפשרות הזו ותיירות המרפה שטסה מישראל  לסין לצורך ניתוחי השתלות באמצעות רצח – נעצרה.

פרלמנטים נוספים הלכו בעקבות ישראל, אך הסינים, במהלך ערמומי, "הודו" בכך שבעבר בוצעו ההשתלות באמצעות איברים של נידונים למוות – אך כיום הופסק הנוהל הזה. העולם החופשי, שמח לקבל את ההסבר הסיני, לבטל את החרם האקדמי שהוטל על סין ולשוב לעסקים כרגיל. סין מצידה מסרבת מאז להשתתף בשום דיון העוסק בנושא, ונמנעת מלהסביר מהו אם כן מקור האיברים המושתלים כיום. הם לא מסבירים, העולם לא באמת שואל, ומנגנון הרצח, לא זו בלבד שלא נבלם או לפחות הואט, הוא אף הואץ. בתי החולים הסיניים המתמחים בהשתלת איברים – גורפים מיליונים עבור עצמם ועבור המשטר.

חישוב מקורב שערך פרופ' לביא, מראה כי המשטר הסיני מרוויח מאות מליוני דולר מן הענף המפלצתי שפיתח, וכאן עולה וצפה השאלה, מדוע הם עושים זאת?

במונחי התל"ג הסיני (כ-15 טריליון דולר בשנה) מדובר בסכום זעום, אשר שום מדינה החברה באו"ם ואשר מנהלת יחסי מסחר, תיירות, ודיפלומטיה עם יתר מדינות העולם, לא תכתים בעבורו את שמה בפשעים זוועתיים שכאלה.

אבל הסינים מתעקשים להמשיך בזוועה. לדעתי, נוסף לתגמול הכספי מניע עמוק יותר, המניע הזה הוא ערכי –

המניע הוא יצוא ערכי המהפכה.

אבק האדם שבו צפינו בסרטון שבפתיח, הפך לבית החרושת של העולם. כמה נחמד לקנות בסין. כמה משתלם להזמין הכל משם, להעביר לשם קווי ייצור, להעלים עין מן השעבוד הנורא שמאפשר את השפע הזה ופשוט לחסוך בעלויות ולקנות את הכל מכל – מסין. איש מאיתנו לא מסוגל להילחם בתופעה, שום מדינה לא מתייצבת באמת מול הדרקון הסיני^[3]טרמפ ניסה, אך מהפכת ה'פרוגרס' הכריע אותו. צפוי כי הנשיא הנבחר ביידן, שככול הנראה זכה לסיוע סיני נדיב על מנת להיבחר, ימחק את הישגיו והשער להמשך משטר האימים ומעשי הזוועה, בסין כמו באיראן ומשטרים טוטליטאריים אחרים – ייפתח שוב לרווחה. נראה כי מדובר בתהליך שאינו ניתן לעצירה.

אך אם נדמה היה לנו שהייצוא הסיני הוא של מוצרי צריכה בלבד, טעות קשה היתה בידנו. הסינים לא מייצאים לנו רק מוצרים, הסינים מייצאים לנו ערכים, והראשון והיסודי שבהם, הוא שאין צלם אלוהים באדם הפרטי.

זהו הכלל: לאינדיבידואל אין כל ערך, המפלגה, המדינה, הם שנותנים לו את ערכו ובלעדיהם, הפרט נחשב לכלום.

בעצם – לא ממש כלום, עדיין יש לו ערך כחלקי חילוף…

שם, במזרח הרחוק , כשניצח (ב- 1949) מאו דזה טונג הקומוניסט את צ'אנג קאי שיק הלאומן, צמח לו מתוך תרבות השיעבוד הפגאנית, שיעבוד עמוק עוד יותר – השיעבוד הקומוניסטי^[4]לא בכדי, קומוניזם ואתאיזם משולבים תמיד זה בזה. הקומוניזם – כלומר כפיית השוויון, אינו יכול לדור בכפיפה אחת בעולם שיש בו אלוהים ולכן יש בו מקום מקום לשפע הנוצר דווקא מתוך השוני. הפגאניות – יצירת אלוהויות רבות, מביאה לכך שקיום האל תלוי באדם ובבחירתו, כלומר משמעות הפגאניות לבסוף, היא שהאדם הוא האל. בדיוק כמו האתאיזם. שני הקצוות הללו נפגשו בסין..

מספר האזרחים שרצח מאו במהפכות הכלכליות, התרבותיות ובסתם מסעות טיהור – כמיטב המסורת הקומוניסטית – נאמד בכ-50 מיליון. כך הפכה המפלגה הקומוניסטית של סין ומנהיגיה ה"דגולים", לרוצחי ההמונים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית.  

ושם, במזרח הרחוק, צומח לו עכשיו המודל החברתי הענק אליו צועדת האנושות בעינים עצומות לרווחה.

" כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט" – אמר אדמונד ברק – והטובים אכן יושבים בשקט. הם עושים עסקים עם ממלכת הרשע, והרוע אכן מנצח והוא הולך ותופס לו חזקה בעולם כולו.

בצעדי ענק צועד העולם החופשי אל מרחב התודעה המוסרי של סין. עידן הנאורות ששחרר את האדם מעול המונארכיות והדת, ולפחות במדינות הדמוקרטיות השיב לאדם במידה רבה את חירותו ואת זכויות האדם שלו, מתפרק במהירות מכל הישגיו –

עוד מעט וכולנו סין.

בסין, מונהגת היום שיטת הניקוד החברתי. מדובר במשהו שמזכיר את הניקוד השלילי המחולק לנהגים בישראל בגין עברות תנועה. רק שבסין זה מיושם בכל שטחי החיים. אם זרקת עטיפה של מסטיק על המדרכה – קיבלת נקודה רעה שכזו. אם פרסמת פוסט בגנות המפלגה הקומוניסטית, קיבלת כמה נקודות שחורות שכאלה.

אבל אפשר גם לזכות בנקודות חיוביות. ניקוד גבוה מקנה זכות ראשונים בכל מיני שירותים ממשלתיים ובסין – כל דבר, מהזכות לעבוד ועד הזכות ללדת, הוא סוג של שירות ממשלתי. נקודות חיוביות ניתן גם להמיר בכסף, או במוצרי אלקטרוניקה, או בסתם כוס קפה ב"סטארבקס" הסיני.  אם תוריד את אפליקצית ההלשנות הידידותית שהסינים מאוד אוהבים לשחק בה,  ולדווח על שכניך, תזכה ב- 20 נקודות טובות, אם לא תוריד את האפליקציה, הדירוג שלך ירד,  סיני עם דרוג נמוך שמתחתן עם סינית בדרוג גבוה יותר, מוריד את הדרוג שלה לרמת הדרוג שלו – כלומר הממשלה יוצרת מעמדות, ושולטת בשיטת הפרד ומשול.

המצלמות בסין כבר לא מפוזרות בכל קרן רחוב, הן כבר נמצאות גם בתוך הבתים עצמם, והסינים התרגלו, ואולי אפילו אוהבים את העובדה ש'אבא' נמצא כאן לידם… 

האח הגדול עוקב אחר הפרורים הקטנטנים בכל פינה. אם פרור שכזה מרים ראש – הוא עלול להפוך לאויב המשטר – כלומר לחלקי חילוף… אבל כאמור – הרוב מצייתים ושמחים. הנה תראו כמה הצטערו בצפון קוראה כש'אבא' הלך לעולמו.

זה לא מבויים, זה אמיתי, כשאנשים מאבדים את חירותם וזהותם העצמאית, המדינה הופכת להיות האמא והאבא שלהם – כמה כואב לאבד אב…

לכן ה'פאלון גונג', המיעוט האוייגורי ודומיהם, הפכו לאויבי משטר. כי מדובר בקבוצות שמאמינות במשהו שהוא גדול יותר מהמפלגה הקומוניסטית. יש להם 'אבא' משלהם, ולכן הם בני חורין.

על אף שהמיעוטים הללו צייתנים וממושמעים ועל אף שאין בהם ולא שמץ של התמרדות כנגד המשטר,  המשטר הקומוניסטי הטוטליטארי חש מאויים מעצם העובדה שמיעוטים אלה אוחזים בחירות המהותית שבאה עם האמונה.

אם נבחן את התהליך שעבר העולם החופשי מאז אולימפיאדת בייג'ינג, נראה כיצד המציאות הרודנית שיצר המשטר הסיני בתחומו, הפכה יותר ויותר לנחלתן של מדינות חופשיות.

האם שאלתם את עצמכם, כיצד זה שכמעט כל תאונת דרכים, כל אירוע פלילי, או מעשה טרור – למעשה כמעט כל אירוע שהוא, מצולם, ומוצא את דרכו אל מסכי הטלוויזיה שלכם?

התשובה היא שבעשור האחרון הוצבו מצלמות בכל פינה. אין כמעט מקום שאינו מכוסה במצלמות שבולשות ועוקבות אחרינו 24 שעות ביממה. מדובר במציאות חדשה, ואם בתחילת פריסת המצלמות עוד נשמעו קולות רפים של התנגדות, הרי שכיום נחשב הדבר לחלק ממציאות חיינו – למען ביטחוננו כמובן –  בדיוק כמו בסין…

בשלב הבא, המצלמות יוצבו בתוך הבתים – למען בריאותנו כמובן. נשמע מופרך??? למה איכוני שב"כ כן, וזה לא?

החובה להפקיד ביד המדינה את טביעות האצבעות שלנו ומידע ביומטרי, לשם הפקת תעודת זהות ביומטרית – למען ביטחוננו כמובן…  הפכה את זהותנו האינטימית ביותר, לרכוש המדינה. אם במאה ה-19, השכילו מדינות חופשיות כארה"ב ובריטניה להבין, שאת זהותו של האדם נותן לו האל ונותנים לו הוריו, ובשום אופן לא המדינה – ולכן אין המדינות הללו מנפיקות תעודות זהות כלל –  אם השכילו במערב להבין כי המדינה שייכת לאזרח ולא להיפך, דומה כי בתחילת המאה ה 21 אבדה התובנה הזו והמדינה הפכה להיות האמא והאבא בשל אזרחיה.

ממש כמו בסין.

גם אותנו מעודדות הממשלות להוריד מן אפליקציית מעקב. למען בריאותנו כמובן, ואנחנו מצייתים, כי התרגלנו. הרי ב 'אפסטור' ובגוגל סטור מוצעות לנו אין-ספור אפליקציות, הן קורצות והן נותנות לנו מגוון שירותים תמורת החדירה לפרטיותנו והזכות לעקב אחרינו.

בסין, בדיוק כמו בחברות המסחריות במערב, איש לא כופה את התקנת האפליקציה^[5]במאמר 'חופש תמורת חירות' ירדנו לשורשי השיעבוד המתוחכם הזה., אך בין אם אלו החברות הגדולות במערב, ובין אם זו הממשלה הגדולה במזרח – התוצאה אותה תוצאה, האדם הופך למשני נוכח הכלל. מעטפת הזהויות שבונה אותו –  הלאומית, המשפחתית, המינית ואפילו הזהות האנושית (לאכול ביצה זה רצח…) – מתפוררת. נותר רק הפירור האנושי לבדו מול ממשלת העל ששולטת בו באמצעות טכנולוגיה שעריצי כל הדורות יכלו רק לחלום עליה.

גם במערב, בדיוק כמו בסין, הרכוש הפרטי הולך ומצטמצם – הכל הופך יותר ויותר שיתופי, תחילה המכונית, אח"כ המשרד – ובקרוב הבית (והדברים נאמרים במפורש). ובאמת, מדוע שלא ניעזר בטכנולוגיה בכדי לנצל את משאבינו טוב יותר? מדוע שהסלון שלי לא ישמש כחדר ישיבות בהעדרי? איזה עולם נפלא זה הולך להיות, הכל חינמי, הכל שיתופי, אין רכוש פרטי – גן עדן שאפילו מארקס לא חלם עליו.

גייטס, צוקרברג, בזוס ודורסי – התכוונו לטוב, הטכנולוגיה הפכה אותם לעריצים ריכוזיים.

סטאלין ומאו התכוונו (אולי) לטוב^[6]זה סוד כוחו של הקומוניזם. תמונת רוצח ההמונים צ'ה גווארה – היא אייקון מגניב על טישרטס. מה יותר חביב ממהפכת השוויון, מרובין הוד המודרני… – האידיאולוגיה הפכה אותם לעריצים. בין כך ובין כך הולכות הטכנולוגיה והאידיאולוגיה ומתחברות זו לזו.

עוד מעט כמעט – וכולנו נראים אותו הדבר.

כמו סינים…

המהירות שבה ויתרו ב-2020 , חברות חופשיות, על זכויות האדם וחירויות הפרט הבסיסיות ביותר, היא בלתי נתפסת.

מי היה מאמין שמדינות וערים, שהיו עד לא מכבר המדינות הליברליות והחופשיות ביותר, יכלאו את אזרחיהן בבתיהם לחודשים ארוכים וימנעו מהם את הזכות לעבוד, ללמוד ולהתקהל.

בויקטוריה (מלבורן) שבאוסטרליה, נכנסו האזרחים לסגר רצוף של חמישה חודשים! אזרח שהתבטא בפייסבוק נגד ההליך הרודני, מצא עצמו בחקירת משטרה. כרגיל התירוץ הוא ביטחוני – ההליכים דרושים לצורך הגנה על הציבור – הביטחון הוא תמיד מפלטו של הנבל – אך כפי שהודיעו מאות רופאים ישראליים בעצומה שפרסמו לאחרונה, להליכים הללו אין דבר וחצי דבר עם רפואה.

בזמן כתיבת שורות אלה, מתייצב העולם כולו לקבלת החיסון נגד הקורונה. מאמר זה אינו עוסק ביעילות ובטיחות החיסון – הוא עוסק באובדן החירות, ובהקשר זה, נוצרה בישראל מציאות קשה שבה 20% מהרופאים (!) בישראל הודיעו שלא יתחסנו (ואין לדעת כמה חששו לומר זאת בפומבי, להערכת ד"ר מיכל הרן – מומחית בהמטולוגיה ורפואה פנימית ומרצה בכירה באחד מבתי החולים בארץ – מדובר בכ 50% מהרופאים, שלא יתחסנו) אך כל שופרי התקשורת, כל מובילי דעת הקהל, כל חברי הכנסת – (קואליציה ואופוזיציה) מהדהדים בעוז ובתחושת שליחות לאומית, את אותה דעה ומשתיקים (או מגכיחים) כל דעה אחרת.

ערוצי התקשורת המרכזיים נוטלים לעצמם את המשימה הפטריוטית הקדושה, לשכנע את הציבור להתחסן – ומה הם 20 אחוז מרופאי ישראל לעומת שדרן ושדרנית ערוץ 13 המודיעים לעם כי הערוץ תומך בחיסון…

כבר חווינו תופעה שכזו בעבר. חווינו התייצבות של ערוצי התקשורת לטובת מעשי איוולת כמו הסכמי אוסלו, או חורבן ההתיישבות בגוש קטיף – מעשי איוולת שהפכו את ישראל לשבויה של ארגון הטרור חמאס, את עריה למטרות לגטימיות למטחי טילים ואת ממשלתה, למשלמת הפרוטקשן הגדולה בהיסטוריה תמורת הזכות לכמה ימי שקט.

אבל גם כשהתגייסו אז אותם ערוצי תקשורת לטובת מצעדי האיוולת ההם, גם כשהשתיקו, אז כהיום, כל דיון של ממש במחשבה אחרת קודם לאסון – הם לא הודו בכך במפורש.

עכשיו – עם מה שנתפס על ידי לפחות 20% מרופאי ישראל כמצעד האיוולת החדש, ערוצי התקשורת כבר לא מנסים כלל להציג עצמם כמדווחים. לא! הם גאים להיות חלק מהמצעד –

ממש כמו בסין.

בקודקס המשפט העברי מופיע כלל מעניין.

סנהדרין (בית דין ומועצה של 71 גדולי החכמים), שדנה פה אחד אדם למיתה –

הדין מתבטל והנידון אינו נהרג.

אם לא נמצא ולו אחד שיקל בעונשו, עדות היא שהסנהדרין היתה שבויה בקונספציה.

עדות היא, כי הם חשבו כמו עדר.

פרלמנטים שמצביעים פה אחד, לא שווים כלום.

כלי תקשורת שמתגייסים כולם למען גישה אחת, לא שווים כלום.

כמו בערב יום הכיפורים ההוא – הם שבויים בקונספציה.

נגד חירות המחשבה,

הם פיתחו חיסון עדר…

*

בסבלנות, בלי אלימות ועל פי מיטב התרבות המזרחית, הולך עולם הערכים של סין וכובש לו אחיזה במערב. רוצים לדעת כיצד ייראו חייכם בעוד שנים לא רבות? הביטו על סין כיום.

אין להם כל סיבה להפסיק את מסע הרצח למען השתלות. וכי מדוע שיכפיפו את ערכיהם לאלה של המערב, אם המערב עצמו ויתר עליהם מזמן^[7]כיצד מתחיל התהליך לחלחל אלינו – מומלץ לקרוא את המאמר – 'סיפור על תרומת כליה בעידן הפרוגרסיבי' – המתאר את נסיוני האישי בתרומת כליה בישראל והחל לאמץ את עולם הערכים של סין?

לכלל שתבע אדמונד ברק, עלינו להוסיף כי כשהטובים שותקים, הם לא רק מאפשרים לרוע לנצח – בפועל, הם מצטרפים אליו ומתאחדים איתו.

The post כדי שהרוע ינצח appeared first on ישראל מחר.

"אני מאמין ש'באין חזון יפרע עם' -מה החזון שלך אברי?"

אברי גלעד ואני צמחנו והתגבשנו זה לצד זה. אברי כמראיין, ואני כמרואיין.
צפו בפעם הראשונה, לאחר אין-ספור ראיונות, שבה התהפכו היוצרות וניהלתי שיחה חופשית לגמרי – עם האיש הכל כך מיוחד הזה.

The post אברי גלעד appeared first on ישראל מחר.

עם יאיר שרקי, הכתב המוכשר לעניני חרדים, ניסיתי לרדת לשורשי האידאולוגיה החרדית כדי לנסות ולפצח את ה"תוכנה" שמפעילה אותה.
אבל עד מהרה עברנו לציונות הדתית – שם זה כבר נגע בעצבים חשופים…

מי שיקשיב לשיחה הזו, מובטח לו שיבין הרבה יותר טוב את יסודות הדתיות בישראל וכיצד הם באים לידי ביטוי באקטואליה.

The post יאיר שרקי appeared first on ישראל מחר.

"החיים לא יחזרו לשגרה עד שתושג שליטה במגיפה" – הודיע הנשיא הנבחר (תקשורתית) ג'ו ביידן.

האם העולם החופשי ויתר על חירות הפרט כדי להתמודד עם הנגיף? או שאולי, בלי שנשים לב, משתמש העולם החופשי בנגיף, בכדי לוותר על החירות…

נגיף הקורונה הכניס את רוב מדינות העולם החופשי למציאות חדשה, שאיש לא העלה על דעתו כי תיתכן במדינות הטוענות לחירות.

אם בינואר 2020, היה מנסה מדען, פוליטיקאי, או איש תקשורת, לטעון כי בתוך זמן קצר יושבתו כל שדות התעופה בעולם ומדינות חופשיות יכניסו את אזרחיהן לסגר כמעט מוחלט, היה אותו אדם הופך למשל ולשנינה, איש לא היה לוקח אותו ברצינות – ייתכן ואף היו מאשפזים אותו אשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש.

והנה, בתוך פחות משנה, התרגלו רוב אזרחי העולם החופשי למציאות שנראתה הזויה לחלוטין קודם לכן.

החירויות הבסיסיות ביותר, נשללו מהם. הממשלות הדמוקרטיות ביותר והליברליות ביותר, נטלו לעצמן בקלות מדהימה את החירות לשלול מאזרחיהן את הזכות לתנועה חופשית, את הזכות לערוך קניות כרצונם, את הזכות לעבוד לפרנסתם, את הזכות ללמוד, את הזכות לבלות – ועוד ועוד.

אפילו הזכות להתחתן או להיקבר, הוכנסה לתוך סד של תנאים מגבילים.

בדרך כלל, נתקבלו המגבלות הללו בהבנה על ידי רוב האזרחים, משום שקדם להן מסע הסברה נמרץ, לפיו עומדת האנושות בפני מתקפת מוות מצד נגיף חדש ומסתורי שאין בידנו חיסון כנגדו.

ובמלחמה כמו במלחמה, לא מדקדקים בדקדוקי עניות של חרויות הפרט, אלא מוסרים אותן לידי המדינה – על מנת שתוכל לממש את תפקידה הבסיסי ביותר שהוא ההגנה הפיסית על האזרחים.

אזרחי לונדון המופצצת, לא טרחו לשאול באיזו סמכות אוסרים עליהם להאיר את בתיהם בזמן הפצצות ה'לופטוופה' – הזרוע האווירית של צבא גרמניה – ומכוונים אותם ללינה משותפת במנהרות הרכבת התחתית. כי ככה זה במלחמה – כשהאויב בשער, זכויות הפרט מצטמצמות לטובת זכויות הכלל.

כשתיגמר הקורונה – אומר לעצמו האזרח הקטן –  אשוב להנות מכל חרויות הפרט להם התרגלתי.

נדמה לו לאותו אזרח, שהחירויות הללו, הן המצב הטבעי והיציב ואילו שלילת החירויות הללו היא המצב הלא טבעי, שחיש קל יבוא על תיקונו עם שוך המגיפה.

סכנת השררה והשעבוד

מה שרובם ככולם של אזרחי המדינות שהתרגלו לחיות במציאות של חירות אינם מבינים, הוא שהמציאות הפוכה.

המצב הטבעי לאורך כל ההיסטוריה האנושית וברוב מדינות העולם גם בימנו, הוא מצב שבו נשללות זכויות האדם על ידי השליטים. המצב בו זוכים האזרחים בחירותם, הוא המצב הבלתי נורמלי^[1]במדד הדמוקרטיה העולמי לשנת 2019 שפרסם העיתון אקונומיסט, צוינו רק 20 מדינות כדמוקרטיות מלאות – ישראל אינה אחת מהן..

חירות האדם משולה לכדור הממוקם בראש הגבעה והוא זקוק להשגחה מתמדת בכדי לא להתדרדר למצב הטבעי שבו הוא ינוח לבטח למטה בבקעת השעבוד.

"אבל הרי המשטר בארצי הוא משטר דמוקרטי?" יאמר לעצמו האזרח הקטן. "יש חוקה (ברוב הדמוקרטיות), יש הפרדת רשויות, ומתקיימים כל המנגנונים שאמורים לשמור עלי מפני התדרדרות שכזו – והרי הממשלה נבחרת על ידי! מדוע שאחשוש ממנה אם אחת ל- 4 שנים אני יכול להחליף אותה?"

אותו אזרח אינו מבין עד כמה גדול הפיתוי מצד הממסד השלטוני – כל ממסד -להרחיב את סמכויותיו  ולנגוס בחרויותינו, וכפי שאנו כבר חווים כיום על בשרנו, קל מאוד לעשות זאת בתוך מציאות מפחידה של סכנה קיומית^[2]דוגמה מצויינת לכך היא החוק הביומטרי, שעבר בישראל ללא התנגדות של ממש, בלי מלחמה ובלי מגיפה. באמתלה ביטחונית מופרכת, כאילו זקוקה המדינה למאגר הביומטרי בכדי למנוע גנבה וזיוף של תעודות זהות (ניתן לייצר בקלות תעודות חכמות ללא מאגר) שיכנעה המדינה את אזרחיה, בקלות וללא התנגדות ממשית של האופוזיציה או התקשורת, להפקיד את רישומיהם הביומטריים במאגר מדינתי, ולמעשה לסמן עצמם באופן בלתי הפיך כעדר הבקר של האח הגדול. האזרחים שהפקידו את זהותם הביומטרית ביד המדינה בכדי להגן עליהם מפושעים כאלה ואחרים, לא הבינו שהסכנה הגדולה ביותר לשימוש לרעה במאגר הביומטרי – מגיעה מצד המדינה עצמה..

מדינות טוטליטריות ומשטרים ריכוזיים, זקוקים כל העת לאוייב חיצוני, לאיומים קיומיים ולסכסוך כלשהו, בכדי לבצר את שלטונם ולהצדיק את המרדף אחר האופוזיציה.

נקל להבין, מדוע משטרים שכאלה יקפצו על סכנת הקורונה כמוצאי שלל רב ויזדרזו להגביל את תנועת אזרחיהם, לסוגרם בבתיהם ולהחמיר את אמצעי המעקב עליהם. עבורם הקורונה היא מלחמה 'דה-לוקס' שבחסותה ירגילו את האזרחים לצייתנות ויחנקו בעודה באיבה כל אופוזיציה.

ואולם לכאורה, כלל לא ברור מדוע הזדרזו מדינות דמוקרטיות לאמץ אמצעים דרקוניים שכאלה, מבלי לבדוק בצורה רצינית את נזקי הסגרים מול תועלתם^[3]בראיון מאלף שערך שדרן רשת LBC  הבריטית נג'יד נאוואז עם פרופ' גבריאל סקאלי אשר ייעץ לממשלת בריטניה להכניס את 66 מיליון תושבי הממלכה לסגר שני, התברר באופן מפתיע כי הפרופסור כלל לא שקל את המחיר בחיי אדם שעולה הסגר עצמו. https://www.lbc.co.uk/radio/presenters/maajid-nawaz/epidemiologist-on-cost-of-second-lockdown-coronavirus/?fbclid=IwA, ולבקש חלופות אחרות להתמודדות עם התפרצות הנגיף – כגון זו שתפורט בהמשך^[4]בכל שנה נפטרים בישראל כ 6,000 חולים כתוצאה מזיהומים שחטפו במהלך שהותם בבתי החולים (דה-מארקר 29/1/2019). הנושא אינו מייצר כותרות, שום צעד מדינתי לא ננקט, ואפילו בתי החולים עצמם לא מעלים כלל על דעתם להכניס עצמם לסגר ולנעול את שעריהם בפני מבקרים. ברור כי הממשלות בחרו במודע להתייחס אל סכנת  וירוס הקורונה בחומרה יתרה ביחס לסכנות גדולות הרבה יותר..

כדי לברר זאת, עלינו לשאול את עצמנו – האם מנהיגי הדמוקרטיות עשויים מחומר שונה? האם דמוקרטיות אינן עשויות להתדרדר ולהפוך לדיקטטורות?

ההיסטוריה מוכיחה שהדבר בהחלט אפשרי, כלומר הפיתוי להרחבת סמכויות השלטון הדמוקרטי על חשבון חירויות האזרח, קיים כל העת וממתין להזדמנות להתממש –  ומשנפרץ הסכר, אין יותר גבולות לשיטפון העכור^[5]הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן גרמניה הנאצית שהתפתחה מתוך רפובליקת ויימר. אך בד"כ התדרדרות אינה  מתרחשת בצורה קיצונית אלא בצורה תהליכית. ברור שישראל של 2020 הרבה פחות ריכוזית מזו של שנות ה 70, אך עדיין רחוקה מלהיות דמוקרטיה של ממש (ולכן אינה מוגדרת ככזו בבמות בין לאומיות כגון זו של האקונומיסט).

לא מדובר בהכרח במזימה מתוכננת, או בקונספירציה כזו או אחרת. חברי הממשלה, הפרלמנט, בית המשפט העליון ואף האופוזיציה והתקשורת – משוכנעים מן הסתם כי הם פועלים לטובת הציבור. הגמל אינו רואה את דבשת פיתוי השררה שעל גבו, לכן, על האזרחים הקנאים לחירותם להביט בה כל העת ולזכור את הפיתוי החזק והערמומי מכל הפיתויים, שפועל ככח מגנטי רב עוצמה ומושך תמיד את כדור החירות מטה מטה.

עכשיו בואו ונחזור אל הקורונה.

עם פרוץ הקורונה, החלו מדינות רבות לאמץ את הגישה הרפואית הקוראת לסגר ולהגבלת האזרחים.

דעתם של מומחים בעלי שם השוללת את הגישה הזו נדחקה לקרן לזווית, הציבור שוכנע כי מדובר במצב חירום. בד"כ הצטרפה גם האופוזיציה, אל המרוץ אחר הנגיף ולעיתים אף דרשה אמצעים חריפים ושלילה עמוקה עוד יותר של זכויות האזרח. אצלנו בישראל, הביא המרוץ הזה, סביב השאלה מי יודע ליישם את קונספציית הסגרים טוב יותר, להתחזקות דרמטית של האופוזיציה.

גם התקשורת אימצה את הקונספציה הזו והדהדה כל העת בהבלטה רבה את המדדים, את הנתונים ואת סיפוריהם הקשים של הנפגעים. כך במקום לאזן זו את זו, התחרו ביניהן הממשלה, האופוזיציה והתקשורת – בהעצמת מתקפת ההפחדה על האזרחים^[6]האופוזיציה והתקשורת בוחרות תמיד לתקוף את הממשלה מן המקום הפופוליסטי – כלומר באופן שיתקבל על דעת האזרחים. רוב רובם של האזרחים חוששים מן המחלה ואינם חוששים לחירותם. אך טבעי הוא שהאופוזיציה המבקשת להרוויח הון פוליטי מן המשבר, תתקוף את הממשלה על כך שאינה מבצעת מהלכים תקיפים עוד יותר. גם התקשורת מבקשת את אהדת הציבור ובנוסף היא בהחלט מתפרנסת היטב מן המשבר ולכן אין לה סיבה של ממש לבקש פתרון שונה..

משאימצה מדינה מכובדת אחת את קונספציית הסגרים, קל היה למדינה מכובדת שנייה ללכת בעקבותיה. למדינה השלישית כבר היה קל עוד יותר לשכנע את אזרחיה ללכת בעקבות השתיים – וכך כקוביות דומינו במורד ההר, נפלו כמעט כל מדינות העולם החופשי אל מציאות קשה של סגרים, אובדן פרנסה, אומללות קשה, משבר כלכלי חריף, התאבדויות ופגיעה קשה בפרטיות ובחירות האדם^[7]באותה תקופה, החלה לכרסם בליבי (מ.פ.) התחושה כי הקונספציה שבה נוקטת הממשלה מוטעית. בקבוצות סגורות העליתי את הטענה כי הריצה אחר הרוח בניסיון לעצור את שרשראות ההדבקה (כשמדובר בנגיף המועבר באוויר) מועדת לכישלון וכי הדבר הנכון הוא להפריד בין האוכלוסייה שבסיכון גבוה ולהגן עליה בכל הכוח, ולשחרר בצורה כמעט מלאה את כל השאר. אולם כשראיתי את אנשי המקצוע הרבים המגבים את השיטה וכן את אימוצה ברוב מדינות העולם, העדפתי שלא להעמיס על הנושאים באחריות את השגותיי ונתתי אשראי ציבורי לדרכם. כלומר גם אני הח"מ נלכדתי למעשה באותו תהליך שאותו אני מתאר. רק בבוא הסגר השני והפגיעה המתמשכת בזכויות האדם, הגיעו עבורי המים עד נפש ופרסמתי את המאמר 'קורוניזם' המשווה בין הקומוניזם לבין המציאות הקומוניסטית. כעבור שבועיים הגיעה אלי משלחת של רופאים ושטחה בפני את התוכנית שעיקריה מפורטים במאמר זה והחלטתי לסייע במימושה..

אפשר אחרת?

ואולם, במספר קטן יחסית של מדינות, נמנעו הממשלות מהטלת סגר.

וראה זה פלא…

הביטו בטבלה הבאה המשווה את מס' קורבנות הקורונה (למיליון נפש) בקרב 7 המדינות הנפגעות ביותר מן הקורונה – שהטילו סגרים, לבין מס' קורבנות הקורונה ב-7 המדינות הנפגעות ביותר – שלא הטילו שום סגר.

ללא סגר: שבדיה בחריין בלארוס הונג קונג יפן קוריאה טאיוון.
עם סגר: בלגיה פרו ספרד בוליביה צ'ילי מקסיקו אקוודור.

התמונה המתקבלת מפתיעה ומטלטלת. במדינות ששילמו את מחירו הנורא של הסגר, יש בממוצע פי 7 (!!!) יותר מתים מאשר במדינות שלא הטילו סגר. 

בכדי להבהיר את התמונה, בואו ונבחר מדינה אחת הדומה בגודלה לישראל – מדינה שנמנעה מסגרים ונשווה את שהתחולל בה לעומת מה שקרה אצלנו.

שוודיה היא מדינה עם 10.2 מיליון תושבים – כלומר כמיליון תושבים יותר מאשר בישראל, ואחוז הקשישים שבה הוא פי שתיים וחצי מאשר בישראל. כלומר האוכלוסייה שבסיכון גדולה בהרבה.

במהלך אוקטובר האחרון, מתו בשוודיה מקורונה, 64 חולים.

באותה תקופה נפטרו בישראל 998 חולים. 

כלומר על כל חולה אחד בשוודיה מתו במהלך החודש – 15.5 חולים בישראל!

סוד ההצלחה הבלתי נראה

כיצד זה ייתכן?

הרי בשוודיה, שבה מת עכשיו חולה אחד על כל 15 שנפטרים אצלנו –  לא היה סגר, האוכלוסייה לא שילמה את המחיר הנורא של קונספציית הסגרים וקטיעת שרשראות ההדבקה, מערכת החינוך המשיכה לתפקד ,העסקים הקטנים המשיכו לפעול כרגיל, האח הגדול לא בולש אחר הטלפונים של האזרחים, ורוחצים לא נכבלים באזיקים בחוף הים בגלל שלא עטו מסיכה.

בשונה מישראל, שילמו השבדים מחיר נורא של כ – 5,000 קשישים^[8]הגיל הממוצע של הנפטרים מקורונה בישראל הוא בין 78 ל 82. בשבדיה 83 שנפטרו בהתפרצות הראשונה. מובן שאיננו מוכנים לשלם את המחיר הזה בישראל, את המחיר הנורא הזה יכלו השבדים למנוע אילו נקטו במדיניות שאפרט בהמשך. אולם השבדים למדו מטעותם, כיום הם מגנים בצורה יעילה על האוכלוסיות שבסיכון – ורוב רובה של האוכלוסייה ממשיכה את חייה בלי שום סגר ופגיעה. מנגד, ולמרבה הצער, כבר עכשיו, בשקלול אמיתי של אחוזי האוכלוסייה המבוגרת, התמותה מקורונה בישראל דומה לתמותה בשוודיה –

כולל כל מה שהם חטפו בהתפרצות הראשונה!

אבל זה לא נגמר בזה! שם בשוודיה, המחלה בשליטה, המדינה מתפקדת כמעט כרגיל –  ואילו אצלנו אומללות, כאוס חברתי, פגיעה אנושה בזכויות האדם וחירויות הפרט, הסוף, ממש לא נראה באופק –

והאוכלוסייה שבסיכון עודנה חשופה לסכנה שממאנת לחלוף. 

קודם שאסביר מדוע הטלת סגר גורמת ליותר מוות מן המדיניות האלטרנטיבית, נעצור לרגע ונשאל את עצמנו, האם הנתונים שהעלינו עד כה, לא אמורים היו להביא את מקבלי ההחלטות לחשיבה מחודשת?

לכאורה, התשובה צריכה להיות שבוודאי שכן! אולם אותו פיתוי עמוק, אותה דבשת שסוחב על גבו כל ממסד המבקש קודם כל להעצים את כוחו, אותו תהליך שהביא את הדמוקרטיות לוותר במהירות שכזו על חרויותיהן – גרם לממשלות להשקיע את כל יוקרתן בתהליך שמחירו נורא מכל בחינה וכמו המהמר הכפייתי, הם רק יוסיפו וישקיעו עוד ועוד באותה קונספציה.

אילו לא היו בנמצא מדענים וחוקרים רציניים המציעים דרך אחרת, ניתן היה אולי לגלות הבנה לסוג זה של התנהלות. אך מתברר, שמאז פרוץ המגפה, חתמו למעלה מ- 43,000 רופאים ומדענים מובילים ברחבי העולם על עצומה המכונה 'הצהרת ברינגטון הגדולה'^[9]מקור: https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Barrington_Declaration והשוללת מכל וכל את מדיניות הסגרים. לעומתם, התייצבו בכל העולם 6,400 אנשי מקצוע בלבד וחתמו על עצומה מקבילה המכונה 'הצהרת ג'ון סנואו'^[10]מקור: https://www.johnsnowmemo.com הדוגלת בקונספציית הסגרים – כלומר 7 מדענים בעולם שחולקים על ממשלותיהם לעומת כל מדען אחד שמסכים עם דרכן…

מודל ישראלי אחר

גם כאן בארץ התקבצו בכירי המומחים למגיפות וגיבשו תוכנית אלטרנטיבית המותאמת לישראל. התוכנית נקראת, 'מודל הגיון בריא'.

ראוי להתעכב על מקצת השמות והתארים של יוזמיה:

פרופ' אודי קימרון – ראש החוג למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב.

פרופ' אריאל מוניץ – פרופ' לאימונולוגיה, ראש מעבדת הקורונה באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' מוטי גרליץ – פרופ' לאימונולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, עומד בראש צוות מעבדת הקורונה שמתועדת להיפתח בדרום הארץ בחודש הבא.

ד"ר יפעת עבדי-קורק – מומחית באפידמיולוגיה, מנהלת מחקר ואקדמיה של אסותא, בעבר יועצת לוועדת סל התרופות.

ד"ר אורי גביש – פיזיקאי, מומחה לבחינת אלגוריתמים ויועץ בתחום הביו-רפואה.

הצטרפו אליהם עוד למעלה מ 200 רופאים (אמיצים…) שחתמו על עצומה ברוח זו.

כלומר, לא זו בלבד שיש לממשלות בישראל ובעולם את הגב המקצועי המכובד ביותר בכדי לנקוט במדיניות אחרת, אלא שרובם הגדול של המומחים לנושא אומרים זאת במפורש – אך קולם אינו מצליח לפרוץ את חומת ההפחדה.

בלי להבין את פיתוי השררה הממסדי מחד, והקלות הבלתי נסבלת שבה מוותר הציבור על חירותו – מאידך, לא ניתן להבין את מצעד האיוולת הזה.

בישראל, למרות שמדובר כאמור בבכירים שבאנשי המקצוע – רוב הציבור כלל לא מודע לקיומם.

מדוע אם כן, מדיניות הסגרים גורמת לכך שגם נאכל את הדגים המסריחים של אובדן הפרנסה, החינוך והחירות, וגם גורמת לכך שנגורש מהעיר – עם הרבה יותר קורבנות ועם סיכון מתמשך לאוכלוסייה המבוגרת?

איך קרה, שדווקא מי שלא עשה סגר כולל, הוא זה שבדיעבד שמר הרבה יותר טוב גם על האוכלוסייה שבסיכון?

פשוט מאוד!

לאדם מבוגר (מעל גיל 70) יש סיכוי של בין פי 500 לפי 1,000 יותר מאשר לאדם מתחת לגיל 20, להיפגע באופן משמעותי מהקורונה^[11]כל הנתונים על פי הטבלה הרשמית של המרכז לבקרת המחלות האמריקאי – CDC. למעשה, הסיכוי של ילד  מתחת לגיל 15 לחלות באופן משמעותי מקורונה קטן בהרבה משפעת רגילה^[12]משפעת ומחלות דמויות שפעת ILI נפטרים כל שנה בישראל בין 1,000 ל 1,200 איש.. הסיכון במוות לנדבקים בקורונה בין הגילאים 50-70 הוא 0.5%^[13]על פי נתוני ה CDC. וכמובן שהוא עולה מאוד מעבר לכך. לכן, כשאנחנו מאפשרים לאוכלוסייה הצעירה להמשיך את חייה, לעבוד, ללמוד, לבלות וכדומה – אנו מאפשרים לה למעשה להידבק ולפתח חיסון טבעי תוך נטילת סיכון מזערי בלבד.

אדם צעיר שעבר את התהליך הזה, כבר אינו מסוכן לאוכלוסייה המבוגרת^[14]מתוך עשרות מיליוני מקרים של חולים שהחלימו, נתגלו עשרות בודדות של הדבקות חוזרות. וכשאחוז מסוים מן האוכלוסייה הצעירה (על פי מומחי צוות "הגיון בריא" מדובר בפחות מ-20%)^[15]על פי הערכות צוות 'מודל היגיון בריא' שמבוססות על תצפיות וחישובים של מס' קבוצות חוקרים ברחבי העולם. עובר את התהליך הזה, החברה כולה הופכת לחסינה. בשלב הזה גם האוכלוסייה שבסיכון יכולה להשתחרר מן הסגר.

אבל כאשר אנחנו נוקטים בשיטת הסגרים הכלליים ושאר האמצעים הדרקוניים, אנחנו לא מדבירים את המחלה, אלא רק מזמינים אותה להתארח אצלנו לזמן ממושך יותר. משמרים אותה כל הזמן באוויר – על אש קטנה.

הזקנים שכבר מתגעגעים לנכדים שלהם, או שסתם נאלצו לקפוץ לרופא או למכולת, מסתכנים בחייהם לפרק זמן בלתי נגמר והתוצאה היא שכשאנחנו משטחים את העקומה – אנחנו לא מצילים אותם אלא להיפך! אנחנו חושפים אותם לסכנת מוות מקורונה, במשך זמן ממושך יותר.

אז מה צריך לעשות עכשיו?

העקרון הבסיסי שהתוותה קבוצת הרופאים והמדענים הבכירים שאת שמותיהם הזכרתי לעיל בתוכנית מפורטת לניהול משבר הקורונה בשם 'מודל הגיון בריא'^[16]לתוכנית המפורטת 'מודל הגיון בריא': https://www.modelcommonsense.com/ הוא חיזוק והגברת השמירה על האוכלוסייה שבסיכון גבוה – עוד הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום (ושלא מתאפשר לנו לעשות בשל המדיניות הנוכחית…), ושחרור כמעט מלא של האוכלוסייה שבסיכון נמוך מאוד – רוב האוכלוסייה.

עיקרי התוכנית הם:

– הגדרה והכרה רשמית של המדינה באוכלוסיות שבסיכון.

– הגדרת מקומות ושעות לפעילות ציבורית נפרדת עבור האוכלוסיות הללו. כלומר הקצאת מרכולים סטריליים, סניפי דואר יעודיים וכדומה.

– פתיחה מלאה של מערכת החינוך, למעט תלמידים הבאים במגע עם אוכלוסיות שבסכנה. לתלמידים הללו ינתנו פתרונות יעודיים.

– חזרה מלאה של פעילות הפנאי לאוכלוסיות שאינן בסיכון.

– פיצוי אמיתי לבעלי עסקים הנמנים על קבוצות הסיכון.

– פתיחה מלאה של התחבורה הציבורית – ופתרונות יעודיים לאוכלוסיות שבסיכון.

*

זוכרים את החייל המוזר הזה במוצב החרמון בסדרה שעת נעילה? ההוא שהתריע שאוטוטו מלחמה וכולם כעסו עליו וסתמו לו את הפה?

אז זהו, שמספר המתים אצלנו כבר זהה למספר ההרוגים במלחמת יום כיפור… ההבדל הוא, ששם, משהחלה המלחמה ההיא, הבינו מיד שנפלו קורבן לקונספציה שגויה והמלחמה נגמרה אחרי שבועיים. כאן רק מתחפרים עוד ועוד באותה קונספציה והמלחמה לא נגמרת ועוד תוסיף חלילה להפיל בנו עוד ועוד חללים.

מהר מאוד אנו עשויים למצוא את עצמנו בהתפרצות שלישית, בכאוס חברתי, ומינונים גוברים של קנסות, סגרים, בדיקות, מעקבים, הלשנות, מאסרים, פשיטות רגל – שרק יובילו לעוד תחלואה ועוד מוות.

מי שולט בבריאה?

עם פרוץ הקורונה, החלו להופיע על המסכים דמויות שהכרתי מימי כהונתי בכנסת ופעילותי הציבורית. מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב, יד ימינו פרופ' איתמר גרוטו, פרופ' רוני גמזו שכיהן אף הוא כמנכ"ל משרד הבריאות ואחרים.

האישים הללו הציפו בתודעתי תחושות קשות ממאבק עיקש שניהלתי באותם ימים מול בכירי משרד הבריאות וקופות החולים, בכדי לאפשר לחולים קשים לטפל בעצמם באמצעות קנאביס.

הנושא הלך וקיבל הד ציבורי נרחב והגיע שוב ושוב לדיונים בוועדת הבריאות של הכנסת.

מצד אחד נשמעו, עדויותיהם של חולים קשים שהשימוש בקנאביס הביא להם מזור ורופאים פרטיים שתמכו בהם, ומצד שני התייצבה סוללה של רופאים ומדענים בכירים אנשי הממסד הרפואי, אשר טענה כי "טרם נמצאה הוכחה מדעית לכך שהקנאביס מרפא".

"מדוע אתם צריכים הוכחה?" שאלתי, "הרי מעידים החולים עצמם שכל קיומם תלוי בצמח הזה? מי שמכם למנוע מהם את הטיפול הזה?"

אט אט, התחלתי להבין כי מדובר כאן בתופעה עמוקה בהרבה מהשאלה המדעית. הבנתי, שהבעיה עם הקנאביס אינה השאלה אם הוא מרפא/מסייע או לא (בוודאי שכן), אלא עצם העובדה שמדובר בצמח פשוט שלא ניתן להוציא עליו פטנט. הוא פשוט קיים בעולמו של הבורא, אינו מיוצר במעבדות ומפעלים אנושיים, וכל אדם יכול לגדלו בכוחות עצמו.

הבנתי, שזה לא רק סכומי העתק המתגלגלים בתעשיית התרופות שמביאים בסופו של יום להתערבות המדינה והממסד הרפואי בכדי לעצור את השימוש בקנאביס, אלא משהו בסיסי יותר.

הצמח הפשוט הזה מאיים על מעמדו של האדם, אשר מאז פרוץ עידן הנאורות והמהפכה התעשייתית, מבקש להחליף את האל ולשלוט לבדו בבריאה. כיצד ייתכן שרבים מהישגי המדע הרפואי יפנו לפתע את מקומם לצמח פשוט שאין לנו שום שליטה עליו והבנה מוחלטת איך הוא בדיוק עובד…?

גורל החולים הפך למשני – מה שחשוב הרבה יותר הוא שאנו, המדינה והממסד הרפואי, נהיה אלה השולטים לאורך כל הדרך בתהליך הריפוי.

תופעה דומה אנו חווים כיום מול נגיף הקורונה.

כי הרי מה טוענים מדעני ורופאי 'מודל הגיון בריא'? הם טוענים שאת היציאה מהמגפה עלינו להשתית על תהליכים טבעיים, שאין טעם לעקב את ההדבקה בקרב האוכלוסיות שהיא אינה מזיקה להן ושדווקא מעורבות האדם מעצימה ומרחיבה את הנזק במקום לצמצם אותו.

מתחת לכל הלחצים הפוליטיים והמדעיים, מעבר לכל מאבקי החירות והשררה, שוכנת כנראה השאלה הגדולה של מקום האדם בעולמו. חוסר הצניעות והענווה מצד הגישה ששמה עצמה לאל, הביא אותנו אל מצעד האיוולת העולמי, אל השעבוד ואל המשך התחלואה.

The post מצעד האיוולת לשעבוד appeared first on ישראל מחר.

The post 5X5 פייסבוק לייב 10.09.2020 appeared first on ישראל מחר.