מכתב מאבא של לוחם מגדוד 13 בגולני למפקד חיל האוויר

לכבוד
מפקד חיל האוויר
האלוף תומר בר

שלום רב,

הנדון: החי”ר מקיז את דמו למטה בזמן שטייסי/ מנהלת חיל האוויר מתלבטים אם להפגיז מלמעלה

“… התפקיד זה לתת את אותה מטריה אווירית הייתי אומר ממש לחבק את אחרון החיילים ולהגיד לו תקשיב אני איתך, לפניך, האויב שאתה תפגוש פגש, פגש אותנו לפני זה” מדבריך בתדריך למפקדי הטייסות והיחידות בחיל 12.10.23

” … האתגרים הנכונים לנו מחייבים שיתוף פעולה רחב יותר – ברור לי מעל כל ספק שהדרך הנכונה היא שילוב זרועות ושותפות אמת עם אגפי צה”ל השונים, הפיקודים וכוחות היבשה והים. מפקדי ומפקדות חיל האוויר – יש בידיכם עוצמה רבה מאוד, נקפיד להפעילה בחרדת קודש, בנחישות ובצניעות…”. מדבריך בטקס כניסתך לתפקיד מפקד החיל 4.4.22

1. “לחבק את אחרון החיילים” כך אמרת למפקדי חיל האוויר “ולהגיד לו תקשיב אני איתך, לפניך, האויב שאתה תפגוש פגש, פגש אותנו” כלומר את חיל האוויר בריכוך אווירי בהפגזה לפני כניסה קרקעית
2. לחבק את אחרון החיילים הבטחת, ובכניסתך לתפקיד הצהרת כי: “ברור לי מעל כל ספק שהדרך הנכונה היא שילוב זרועות ושותפות אמת עם אגפי צה”ל השונים, הפיקודים וכוחות היבשה והים”. שותפות אמת כוללת דאגה לגיבוי אווירי לכל חייל שנמצא בחזית.
3. הבן שלי משרת בגדוד של אחרוני החיילים, גדוד הגיבורים, גדוד 13 בגולני. בשמחת תורה כשהתופת נפתחה עליהם, חיילי הגדוד בגופם נלחמו ללא חת מול מרצחי החמאס ללא כל סיוע אווירי משמעותי, על הקרקע, עם הנמרים, עם מחלקת הצלפים, וצוותים רגליים. פגעו והרגו רבים מהמחבלים כאשר שותפות האמת לא הניבה מסוק אחד שיעצור וייצר קו אש בפרצות של הגדר. עשרות גיבורי גדוד 13 נהרגו ביממה הראשונה של הלחימה.
4. לחבק את אחרון החיילים זה 100% חיבוק, מכל הצדדים לתת את הכל כדי שחיילנו היקרים לא יפגעו לשווא. גם לא חייל אחד בודד.
5. לחבק את אחרון החיילים זה 100% תמיכה וגיבוי לכוחות הקרקע לפי פקודתם ובקשתם, חוששני שאין זה המצב כפי שתיארתי במכתבי לרמטכ”ל “בננו שמשרת בגדוד 13 תחת פיקודו של תומר (גרינברג מג”ד 13 הי”ד) מספר על מקרים בהם לא ניתן סיוע אווירי לכוחות הקרקע של גולני. לדוגמא, במהלך כיבוש סג’עאיה התברר שיש התבצרות מחבלים בבית ספר, למרות פניות חוזרות ונשנות של המג”ד, בית ספר זה לא הופצץ מהאוויר. עובדה זאת אילצה את המג”ד להוציא מתקפה צבאית ללא כל ריכוך והפצצה מהאוויר לפני התקיפה וללא סיוע במהלכה”.
6. עוד כתבתי כי “במקרים נוספים פקודות לתקיפה מדויקת של בתים מהם הומטרה אש על כוחותינו – שניתנה על ידי מג”ד 13 – לא בוצעה ללא שטייסי חיל האויר ביררו שוב ושוב שאין במקום ‘בלתי מעורבים’, תוך בזבוז זמן יקר וסיכון חיילנו.”
7. לחבק את אחרון החיילים – גם מג”ד 13, גיבור ישראל, תומר גרינברג לא זכה לחיבוק מציל חיים, ונפל בקרב של כוחות קרקע ללא סיוע אווירי של טייסי חיל האוויר, כניסה שהסתבכה לטיהור בניין ללא שחיל האוויר “פגש” את הבניין או את סביבתו לפני הפעולה.
8. שאלות רבות מנסרות בחלל האויר ולא נותנות מנוח לגבי הקרב הספציפי בו נפל המג”ד יחד עם חיילים נוספים מגדוד 13. למה לפני הטיהור על ידי חיילי גולני המתחם לא הופצץ מהאוויר ולא שוטח פשוטו כמשמעו? האם ניתן היה למנוע סיכון מיותר של חיי חיילים? האם מן הראוי והנכון לפטר ולהדיח טייסים ו/או אנשי מנהלה ובקרה בחיל האוויר שלא נענים באופן מיידי לסיוע לכוחות היבשה המקיזים את דמם על הקרקע? האם ערכי צה”ל כוללים את הערך הפשוט שחיי חיילנו קודמים לחיי האוייב, תומכיו ועוזריו?
9. ביום 18.12.23 פרסם דובר צה”ל סרטון ובו הקלטה של הקשר עם קצין מחיל האוויר שחורץ את גורל חיילנו על הקרקע בשל קרבת אזרחים ואומר פעם אחר פעם באירועים שונים “המטרה הזאת לא מאושרת”. אותם “אזרחים תמימים” הם או חבריהם חצו את הגבול במטרה להשתתף במעשי האונס, הרצח והביזה בבארי ובכפר עזה, מעשים מזוויעים שנעשו בכוונה תחילה על מנת לחלל את כבוד נשות ישראל, ולהשפיל את כבודם של גופות חיילנו שנפלו בידי השפלים באדם. אותם “בלתי מעורבים” שעברו שוב ושוב את הגבול בקחתם שלל אנושי מעונה ושלל אחר.
10. “לחבק את אחרון החיילים” – העוול המוסרי זועק לשמיים טובי בנינו מופקרים לגורלם לשבט או לחסד על ידי טייסים ומנהלה שלימה שמכריעה שוב ושוב באופן גזעני שהאוייב הנאצי עוזריו ותומכיו דמו אדום יותר מדמם המיוזע של חיילי גולני, גבעתי וצנחנים.
11. לחבק את אחרון חיילנו – איה היא אותה הבטחה שהבטחת עם כניסתך לתפקיד: “נקפיד להפעילה בחרדת קודש, בנחישות ובצניעות. נזכור שעל כולנו להיות ראויים לאנשים שהופקדו בידינו”. אולי הצניעות נעלמה למעלה בשמיים או בבורות המאובטחים ומאובזרים של חיל האוויר. והאנשים מ”עמך” מהמעמד הפלבי הנמוך. כנראה לקחתם על עצמכם את התפקיד להעביר בשבט לחיים או למוות את חיי ילדינו שמוסרים את נפשם על הקרקע.
12. אני מציע לחייב את הקצינים בבור הפיקוד ואת הטייסים שדנים מלמעלה את בנינו היקרים האם לחבק אותם או חלילה לזנוח אותם, לרדת אל העם להיכנס לנמרי גולני המיוזעים, להיות כלואים בהם שבוע לחימה, לחוש את טילי נ”ט שמתפוצצים שוב ושוב על כותלי הנמר, מנסים למצוא נקודת תורפה, לחוות את דפיקות הלב בפריקה מהנמר חשופים לאש אויב מבתים שלא רוככו בהפגזה מקדימה על ידי חיל האוויר, לצאת מהבועה, מהקוקפיט לבד בשמיים, להפסיק לחרוץ גורלות עבור “חיילים אלמונים” תוך כדי נישנוש של שוסי. לרדת אל העם, אל השיריון, אל חיילי החי”ר, עם הלמות הלב של הקרב, צפופים בנמר 12 לוחמים עם כלב של עוקץ, עקודים ביחד, חשים ומריחים את הזיעה, הבדיחות, השינה לא שינה, בלי שום פרטיות מינימלית, משתינים בבקבוק מול כל העולם, פורקים לבית פותחים זיג, פינה וכל פעם מחדש המוות עלול להפתיע. כי מאן דהו החליט שהבית הזה, שנכנסים אליו אינו מטרה, אבל הבנים שלנו כן.
13. האלוף תומר בר היקר, אנחנו נאלצים לשלם דם יקר, יקר מדי, דם ילדינו טובי בחורינו, הגיע הזמן שבאמת תחבקו את אחרון חיילנו – ותעמדו בענווה לעזרת החיילים שמחרפים נפשם כפשוטו להגנת המדינה, מי שלא מסוגל שיתכבד ישים את המפתחות ויעשה לביתו.
14. מלחמת יום הכיפורים נפתחה בהפתעה מוחלטת, אבל אז ללא מודיעין, ללא קשר והכוונה, הטייסים תוך כדי מסירות נפש הסתערו גלים גלים לעזור לחיילים על הקרקע, לפני הצליחה ואחריה, למרות האבדות הכבדות מהטילים בצד המצרי של התעלה או בסוריה. טייסים רבים קיפדו את חייהם במערכת גבורה זאת.
15. זה חיל האוויר שאנו רוצים להחזיר בו עטרה ליושנה, חתירה למגע, הקרבה אישית על מנת לעזור לכוחות היבשה. רצון ואמונה בניצחון וחתירה בלתי מתפשרת כדי להגיע אליו. וזאת למרות המחדל המודיעיני, תחת זאת קיבלנו בשמחת תורה ב7.10 יממה בה האויב עשה בנו כרצונו ללא כל סיוע משמעותי מהאוויר אוסיף למכתבי זה את העובדה הגלויה שכוחות החי”ר הכוללים מתנדבים רבים הם אלה שעצרו את הרצח הזוועתי בדרום המדמם ללא שקיבלו שום סיוע אווירי משמעותי. נשים חוללו, נאנסו ונרצחו בברוטליות, ללא שחיל האוויר השכיל למלא את תפקידו ולכל הפחות לסגור את הפרצות הרבות בגבול הרצועה דרכה המשיכו במשך יממה שלימה לזרום בנוסף למרצחי החמאס אלפי אזרחי הרצועה ה’בלתי מעורבים’ צמאי הדם, למצער מחסום אש אווירי זה היה יכול למנוע את מירב החטיפות של חיילים, אזרחים נשים ותינוקות אל תוך הרצועה.
16. קיבלתי פניות של טייסים דרך העיתונאי בן כספית ופניות נוספות, אך צר לי, שום שיקול לא עומד מול בית המטבחיים הנורא שנפתח בעזה לחיילי החי”ר, עליכם כיהודים, כישראלים כאחים אמיתיים לנשק מוטלת הקריאה והציווי הקדום שנחקק כחוק במדינת ישראל המצווה “לא תעמוד על דם רעך”.
17. לחבק את אחרון החיילים, באמת, יחד עם קריאת הכיוון המוחלטת לעשות הכל, אבל הכל שחיילנו יחזרו לשלום, זו תוכנית העבודה המוסרית היחידה שעל חיל האוויר ליישם.

עם ישראל ינצח!
בברכה
יצחק נתיב
אבא של לוחם, גדוד 13, גולני