השוואה מעליבה

שלום לצופי ערוץ התוכן ישראל מחר וברוכים הבאים לפינתנו היומית מחשבים מסלול.

אתמול התקשרה אלי פעילה וותיקה ובתסכול עמוק סיפרה לי שבעקבות תעלולי בנט ושקד, פונים אליה מכרים ומאשימים אותי בתעלולי בנט.
"מה את רוצה?" – אומרים לה – "הרי בנט עושה בדיוק את מה שלימד פייגלין… פייגלין דיבר על ראש ממשלה עם כיפה, אז הנה ראש ממשלה עם כיפה… פייגלין דיבר על ביטול המושגים דתיים וחילוניים – אז הנה קיבלנו זאת… פייגלין דיבר על כך שאין הבדל בין ימין ושמאל – והנה זה בדיוק מה שבנט עושה – מדלג על המשוכה שבין ימין ושמאל – הרי פייגלין בעצמו אמר במועד א' שהוא לא רואה הבדל בין הצדדים – אז מה את רוצה עכשיו מבנט?".
כששמעתי את הדברים לא ידעתי עם לצחוק או לבכות.
לפעמים, החוצפה פשוט משתקת – כי היא כל כך רחוקה מהאמת שאתה מתבלבל לרגע ולא יודע מהיכן להתחיל לענות.
אבל טיבן של טענות כאלה הוא שאם לא עונים אז הן מחלחלות – ולכן אין לי ברירה אלא להתמודד עם החוצפה הזו.
תראו חברים – בנט באמת מחכה אותי אחד לאחד – הוא תמיד עשה זאת. אבל ההבדל בין מה שאני דיברתי ועשיתי, לבין מה שבנט מדבר ועושה, אינו הבדל סמנטי, הבדל של סגנון או זווית מעט שונה – ממש ממש לא!
ההבדל ביננו הוא ההבדל שבין המקור והזיוף, ההבדל הוא ההבדל שבין האמיתי והשיקרי, ההבדל ביננו הוא ההבדל שבין היש לבין האין.
ואני אסביר.
ניסיתים פעם למזוג מים רותחים לכוס עם גרגרי קפה? – בטח שניסיתם, למה אני מבלבל לכם במוח
אני מבלבל לכם במוח כי כשטוענים טענות חוצפניות ומערערים את מה שלכאורה מובן מאליו, צריך גם בהסבר לחזור לבסיס.
אז למזוג את המים רותחים לכוס שבתוכה ממתינים גרגרי הקפה בוודאי שניסיתם – יפה.
עכשיו נסו בבקשה למזוג את אותם מים רותחים על אותם גרגרי קפה – רק בלי הכוס, מה יקרה?
יקרה בדיוק מה שיקרה עכשיו עם הממשלה החדשה של בנט.
אתם מבינים?
המצע שלי הוא כוס שלמה לתפארת – מתחיל בבית המקדש ונגמר בכיבוש עזה.
זו הזהות שלי – זו הכוס שלתוכה אני מוזג את כולם, דתיים וחילוניים, שמאל וימין – שם במרחב הזהות הזה יש מקום לכולם. שם אל תוך הכוס הזו, אני מוזג את החירות ואת השוק החופשי, מדבר על ליברליזם, ועל שוברים בחינוך, על חירות, על הכל. כולם ראו, כולם קראו, כולם ידעו – ומי שבא בטענות שלא ידע – שיקר לעצמו.
אבל איזה כוס יש לבנט?
חוץ מלומר שהוא ימין – מה עוד הוא אמר?
כבר שנים אני מסביר שאין שם כלום!
לא תמצאו לו צומת אחת בקריירה שלו שבה העדיפו בנט ושקד איזה שהוא עקרון מנחה על פני טובתם האישית – כלום – ותאמינו לי, איתגרתי כבר כמה וכמה מאנשיו של בנט באתגר הזה – הם ניסו וניסו ולא מצאו.
אין שם לא זהות ולא חירות, לא משמעות, לא כוון, לא תוכנית ולא שמץ של יכולת עמידה על עקרון כל שהו – פשוט אין שם כוס שאפשר למזוג אליה משהו.
אתם מבינים – כשיש לך זהות ברורה ומוצקה, אתה יכול לארח את כולם – כי יש גבולות ברורים.
אבל כשאתה לא יודע מי אתה בכלל, כשכולך בלבול אופורטוניסטי אחד גדול – אין אל מה לאסוף את המים הרותחים.
אז עכשיו, השמאל הקיצוני ביותר והערבים, שרק לפני פחות מחודש, הראו את פרצופם האמיתי, יקבלו בזכות בנט את הגא השלטון – בלי שום גבולו ובלי שום מגבלות. אין אמר עמוס שוקן – השתמש וזרוק, או זהבה גלאון בלשונה המתגלגלת – 'סטוץ' קצר כדי להיפטר מביבי.
כשאין שם זהות ואין גבולות שמגדירים אותה – המים הרותחים ימזגו אל ה'אין' כוס וכל הכוחות הפרוגרסיביים יתחילו להשתולל.
להתראות מחר במחשבים מסלול – ובלי השוואות מעליבות.

מקור התמונה: ויקיפדיה