לפני פורים, מורידים את המסיכות…

רגע לפני שאנחנו שמים את המסיכות,
בואו ונוריד אותן

גם מהימין וגם מהשמאל.

למסיכה הראשונה קוראים דמוקרטיה.

איך אני יודע שאצל שני הצדדים זו רק מסיכה?

כי אם שני הצדדים הסכימו באחדות מופלאה לאפשר לממשלה לחתום בשם העם על הסכם מושחר, שישנה לנצח את חייו – אז זה אומר שיש כאן הכל

 חוץ מדמוקרטיה.

למסיכה השניה קוראים זכויות אדם.

את שני הצדדים הן ממש לא מעניינות באמת. הן רק מסיכה.

איך אני יודע?

כי כששר הבריאות נשמע בקולו מסביר, שאנחנו יודעים שהזריקה של פייזר לא מונעת הדבקה, ולכן, למרות שברור לנו שמי שלא יזריק לר יזיק לאיש,

אנחנו מטילים תו ירוק ומונעים ממי שלא רוצה להזריק, את כל זכויות האדם האלמנטריות, הזכות לנוע, להתפרנס, ללמוד, להתפלל…אנחנו מונעים את כל זה פשוט כדי לאלץ את מי שלא רוצה להזריק,

לעשות זאת בכ"ז –

והדבר הזה לא מזיז לא לשמאל, ולא לימין, לא לבג"צ וכמובן שגם לא לתקשורת –

ובכן כשלכולם זה לא מפריע, והם גם מחוקקים את חוק הסמכויות וגם מאריכים אותו ממש עכשיו, ללא שום התנגדות של ממש –

אז חברה' – תורידו את המסיכה.

הסיפור שלכם הוא לא על זכויות אדם.

מה בכ"ז ההבדל בין הצדדים

לא אלאה אתכם עם המסיכות של זכויות מיעוטים שהגיע הזמן להוריד – משני הצדדים,

וגם אדלג על המסיכה של שוויון ושל כבוד האדם וחירותו…עאלק…

חברים – רגע לפני פורים. בואו ונוריד את כל המסיכות ואת כל התחפושות.

המאבק כאן הוא לא על התחפושות.

המאבק כאן הוא על הגמוניה.

ישראל השניה רוצה שתוצאות הבחירות יבואו לידי ביטוי,
לא רק בהחלפת האנשים שבשלטון,
אלא גם

בהחלפת האג'נדה שבשלטון!

ובכל זאת יש הבדל אחד משמעותי בין הרוב היהודי שמכונה ימין, לבין מיעוט כל אזרחיה שמכונה שמאל.

ההבדל הוא שהרוב היהודי מקבל עליו את כללי המשחק,
ומיעוט כל אזרחיה ממש לא.

הסיבה לכך היא שהרוב היהודי הוא האם האמיתית במשפט שלמה שמתנהל כאן

ואת התינוק הזה הוא לא מוכן לחצות.

אבל הקשיבו לרטוריקה של מובילי המחאה.

זו רטוריקה שבעיניים פקוחות ובתכנון מוקדם, מובילה הישר לשם.

רטוריקה שלא מקבלת את כללי המשחק וכלי הנשק שלה הוא שריפת המועדון.