לקחי המלחמה בין רוסיה ואוקראינה

בואו נדבר על הלקחים הצבאיים שאנו בישראל, יכולים להפיק כבר עכשיו, ממלחמת רוסיה אוקראינה.

ובכן יותר מחודש חלף מאז שהחלה המערכה, ואפשר לומר בפה מלא שאוקראינה מנצחת – ובגדול.

הצבא הרוסי האימתני, שכולנו (כולל אני) חשבנו שיסיים את המערכה בניצחון קל ובתוך זמן קצר, שקוע עמוק בבוץ האוקראיני, סופג אבדות כבדות, ורחוק מאוד מלהשיג את יעדיו.

עכשיו בואו ונשווה את המצב לישראל ואוייביה. נניח שנפתחת כאן מערכה בשתי חזיתות, חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון – מול ישראל.

לאיזה דגם של לחימה במלחמת רוסיה/אוקראינה, הייתם משייכים את צה"ל, ולאיזה דגם את החיזבאללה והחמאס?

לא מסובך להבין שטורי השריון, חיל האוויר והארטילריה, בסיפור הזה, משותפים לצה"ל ולצבא הרוסי – בעוד שהפעולה שמתבססת על חוליות קטנות וחמושות בנשק מתקדם (בעיקר טילי כתף) מייחדת את האוקראינים ואת האוייבים הממתינים לנו כאן מעבר לגבול.

המשמעות היא שאנחנו בבעיה גדולה מאוד! כי אם הדוקטרינה האוקראינית מנצחת עכשיו את הדוקטרינה הרוסית, המשמעות היא שהדוקטרינה החיזבלאית, תנצח את הדוקטרינה הצה"לית.

יהיו מי שיטענו שההשוואה רחוקה מלהיות מדוייקת. ובכן זה נכון, הדמיון לעולם אינו מושלם, ואולם ההבדל הוא דווקא לרעת צה"ל. כי הרוסים לא מגינים אלא תוקפים, הם היוזמים, הם המתכננים, ואין להם צורך להגן על עריהם ובסיסיהם שבמולדת. האוקראינים לא מפציצים את הטנקים הרוסיים בעודם בימ"חים ובשטחי הכינוס ברוסיה. הם לא מפציצים את מסלולי ההמראה של מטוסי הקרב הרוסיים, לאוקראינים אין מאות אלפי טילים מדוייקים וארוכי טווח שערוכים ומוכנים לשבש לחלוטין את כל מערך הגיוס המהיר של צבא האוייב. לצה"ל לא יהיה שום דבר מהיתרון הגדול הזה של הצבא הרוסי.

תקיפת יישובי הספר בצפון ובדרום תעשה לאחר ריכוך ארטילרי מדוייק ומסיבי שיקשה מאוד על צה"ל להתמודד מול היתרון הגדול ממילא של מלחמת הגרילה החיזבללאית והחמאסית. דרכי הצפון יהיו חסומות, אנדרלמוסיה גדולה תתחולל בשטחי הכינוס, שום דבר ממה שהכרנו בהתגייסות למלחמות ישראל שבעבר, לא יהיה דומה לעידן הטילים המדוייקים.

טוב אז עד כאן אנחנו כבר יכולים להפיק שני לקחים גדולים וחשובים ממלחמת רוסיה/אוקראינה.

הלקח הראשון – צה"ל לא יהיה שם כדי להגן על יישובי הספר! שיירות הטנקים שלו, יתקעו בדיוק כמו השיירות הרוסיות. טילים מדוייקים, חוליות אוייב שיחדרו לעומק השטח, ומן הסתם גם שותפות פעילה של ישראל הערבית, לאורך וואדי ערא, המשולש וכמובן בנגב, יעסיקו את צה"ל הגדול והמסורבל וישאירו את שלומי את מטולה, את בארי ואת שדרות – חסרי הגנה.

מסקנה ראשונה – תושבי היישובים, הם שצריכים להגן על יישוביהם עד שצה"ל ישיב ליידו את השליטה במרחב ויעביר את המלחמה לשטח האוייב.
הלקח השני – מי שמכתיב את הכללים, הוא שינצח, ובלי קשר לעוצמתו הצבאית.
פוטין הכניס צבא שכל כוחו במאסות ובתמרון, אל תוך מערכה שמתנהלת בכללים שהוכתבו על ידי יריביו, כללים שמבטלים את שני היסודות הללו.

השריון שלו אינו מתפרס ומתקדם תוך תנועה ואש, אלא נע בשיירות אל תוך שטחים בנויים, והופך טרף קל לציידי הטנקים האוקראינים.

אם כן מסקנה השניה עבורינו היא – שצה"ל חייב להחזיר לעצמו את הכתבת כללי המערכה. לא אכנס כאן לפרטים אולם זה ניתן בהחלט לביצוע. כניסות מהוססות לעזה, דוגמת הכניסות הרוסיות לערי אוקראינה, תוך המתנה ל"טעינת מצברי הלגיטימציה" (כפי שהתבטאו מפקידם בכירים אצלנו), יסתיימו תמיד בטבח בחיילינו ובהפסד צורב.

ישראל צריכה לקבוע את הכללים, להכריז עליהם, לעמוד בכל לחץ בין-לאומי, ולקיימם – אחרת נמשיך להתדרדר מהפסד להפסד.

לסיכום חברים:

צה"ל צריך לשחרר את חייליו משירות על ציודם האישי המלא! כל חייל יקבל ארון כספת להתקנה בביתו יצוות לצוות מרחבי בפיקוד מקומי, צוות שיוכל לתת מענה לכל איום מיידי.

ליהודים בארץ, יוצאי הצבא, אין כיום נשק בביתם, נשק להגנה מפני איום חיצוני, נשק שגם ירתיע מפני פעילות עבריינית. ליהודים יוצאי הצבא אין נשק כי השלטונות לא סומכים עליהם.
אבל כפרי הערבים והבדואים, עמוסים לעייפה בכלי נשק והשר המוזר לביטחון פנים, מגלה לכך הבנה.

חברים – הביטו על אוקראינה והבינו, שאם לא נחלק נשק לחיילים המשוחררים, ואם לא נבין שהם הראשונים לשמור על יישוביהם – אנו עלולים חלילה וחס לראות יישובים בקו החזית שנופלים בשלמותם בידי החיזבאללה והחמאס בשעה שצה"ל אינו מוצא את ידיו ורגליו תחת מתקפות טילים מדוייקות על כל נקודה אסטרטגית בישראל.