מה בין אי ציות לבגידה

דוברים רשמיים מקרב הרוב היהודי, דוחים מכל וכל את כל גילויי הסרבנות.

מסתבר שכל נושא אי הציות צריך לימוד, ולימוד מעמיק.

ההבדל שבין צל"ש וטר"ש בעניין זה הוא דק מאוד.

מי שאומר שאסור בשום אופן לסרב לפקודה – צריך ללכת אל חוף הים שבו פוזר אפרו של הצורר איכמן ימח שמו – ולבקש סליחה. כי הרי זו בדיוק היתה טענתו – בסך הכל הייתי בורג במערכת, קיימתי את הפקודות.

הנטיה כששומעים טיעון שכזה היא לברוח אל תשובה כמו – 'מה אתה בכלל משווה'.

ומבחינת חומרתם של הדברים זה כמובן נכון. אבל מבחינת המהות, זה בדיוק אותו הדבר.

1+1=2 בדיוק כמו שמיליארד ועוד מיליארד שווים שני מיליארד.
העקרון אותו עיקרון, ומה שמעניין אותנו כאן הוא ההתייחסות לעיקרון, לא לגודל – במקרה שלנו, גודל הזוועה.

אז ברור לנו שאי אפשר לומר שחייבים לקיים כל פקודה, וחייבת להיות נקודה שבה לא רק שמותר לחייל לסרב לציית, הוא אף חייב לעשות זאת.

ואולם מה שעושים כרגע מובילי ההפיכה הפרווילגית בקריאות הסרבנות שלהם, הוא משהו אחר לגמרי – וחשוב מאוד שנבין זאת!

מה שהם עושים, לא נמצא בכלל במרחב של אי ציות לפקודה לא מוסרית.

כשאהוד ברק או טייסים או לוחמי 8200 אומרים שאם חוק כזה או אחר יעבור לא נתגייס, או לא נתייצב לשירות, הם לא מסרבים לבצע פקודה מסויימת, הם למעשה מודיעים שמבחינתם המדינה כולה כבר לא ראויה להגנה – ומובן שבמציאות הישראלית המשמעות היא חורבן.

כשטייסים מזדקנים אומרים למפקד החיל, "אנו משרתים את הממלכה אבל לא את המלך" – הם למעשה מודיעים שבכוונתם להפקיר את ביטחון ישראל כולו!
הם לא מסרבים לפקודה מסויימת! הם מסרבים לעצם ההגנה על המדינה שלהם – הם למעשה אומרים, אם לא תתקבל דעתנו, אין למדינת ישראל זכות קיום!

אני מאוד תומך באי ציות אזרחי, וכשאין ברירה – גם באי ציות צבאי.

אם טייס אומר שאינו מוכן להפציץ מחבל בבית אזרחי. צריך כמובן לשפוט אותו, להעניש אותו, לשלול את דרגותיו ולשחרר אותו מצה"ל, אבל אם על מנת כן הוא עשה את המעשה הזה – אני מצדיע לו, למרות שכמובן איני מסכים איתו.

אני חושב שכל עוד חיילי וקציני הרוב היהודי, לא יבינו עד כמה חיוני צודק ומוסרי, השימוש בכלי הזה, של אי ציות, בכדי לשמור את צה"ל במסגרת המוסרית הנכונה – צה"ל ימשיך לפעול על פי מסגרת ערכית פרוגרסיבית הולכת ומקצינה, מה שהביא עד עכשיו וימשיך להביא לאובדן מוחלט של יכולתו להגן על מדינת ישראל – כפי שאנו רואים היום.

אבל מנגד – גם אם יריב אופנהיימר ייקח כאן את השלטון ויקים בית מלוכה.

אני אמשיך להתגייס ולהגן על המדינה שלי.

אתגייס ואגן ובמקביל אעשה הכל בכדי להפיל את שלטונו ולהחזירו לעם.

אי ציות לפקודה בלתי חוקית תוך נכונות מלאה לשלם את מלוא המחיר – בהחלט כן, זה חשוב! זה מוסרי! וזה הכרחי!

הפקרת ביטחון המדינה כי המשטר לא מוצא חן בעיני!
פתיחת שערי המדינה בפני אויביה,
זו כבר לא מחאה, זו בגידה במדינה עצמה! וכך יש להתייחס אליה.