"מתוך שלא לשמה…"

הודעת ראשי הקואליציה ויו"ר הכנסת, שלפיה אין בסמכות הרשות השופטת לבטל חוקי יסוד – היא כמובן אמת פשוטה שבימים כתיקונם לא היה שום צורך לומר אותה.

ובכל זאת נשאלת השאלה, מדוע רק עכשיו אזרו ראשי מפלגות הקואליציה אומץ וחזרו על המושכלות שאינן צריכות להוכחה?

מדוע כשהתיישב בגצ לדון בעילת הסבירות, לא שמענו התבטאויות נחרצות וברורות שכאלה.

דומה שהחבורה הפוליטית העוטה גלימות שופטים, שכחה פרט חשוב.

הם אומנם העריכו נכונה כי המערכת הפוליטית לא תתנגד להם.

הרי לאורך כל השנים, כשהתעללו בניגוד לחוק בגוש הרוב היהודי – בין אם היה זה מעצר נערות בגוש קטיף, ובין אם היה זה התנכלות לפוליטיקאים מהליכוד ומש"ס – ובכן שופטי בג"צ שכחו שזה עבד להם בשיתוף פעולה פאסיבי של נתניהו עצמו – ששמר על שלטון הבג"צ – אולי במן הסכם בלתי כתוב, אתם תשמרון עלי ואני אשמור עליכם כשאתם מתעללים הגוש שאני עומד בראשו.

זה עבד יפה שני עשורים, עד שמישהו שם בשמאל קיבל תיאבון והחליט ללכת על ראשו של נתניהו עצמו.

או אז אבדה ההגנה של נתניהו על בג"צ וכדור השלג החל להתגלגל.

וזה בדיוק גם מה שקרה עכשיו.

כשהתכנס בג"צ לדיון על חוקי יסוד שלא מאיימים על נתניהו עצמו – כולם גמגמו. מיקי זוהר ואחרים אפילו נעמדו לצד בג"צ -"ברור שנקיים את פסיקת בג"צ" אחרי ככלות הכל, אם לנתניהו מותר היה כל השנים לעשות מעשה זימרי ולבקש שכר כפנחס, (ולקרוץ לבג"צ ולתקשורת אנחנו אתכם שווה לשמור עלינו) מדוע להם אסור?

אבל בבג"צ הנבצרות, מדובר בפסיקה שמשפיעה באופן ישיר על גורלו של נתניהו עצמו.

ומכאן צצה לפתע הגבורה לעמוד מול בג"צ ולהכריז – אין לכם סמכות.

לפעמים, דברים טובים, מגיעים ממקום לא הכי טוב.

חבל, אבל זו דרכו של עולם.

"כשם שמצווה לברך על הטובה, כך מצווה לברך על הרעה" הסבירו חז"ל

ועל אחת כמה וכמה – שמצווה לברך על הטובה הבאה מתוך הרעה.