ספצוקרטיה - שלטון המומחים - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד | 13/04/2024
מחשבים מסלול

ספצוקרטיה – שלטון המומחים

י״א במרחשוון ה׳תשפ״ב (אוקטובר 17, 2021)

ספצוקרטיה – שלטון המומחים

שאלתם את עצמכם פעם
מדוע צריך פרוייקטור לקורונה?
הרי יש לנו משרד בריאות לא?
ואנחנו מתהדרים תמיד
במערכת בריאות מצויינת?
האם חסרים אנשי מקצוע
במשרד הבריאות?

הרי מדובר כאן במן ברייה משונה שמעולם לא ראינו בעבר?
ובסופו של דבר – הפרוייקטורים הללו,
מגיעים ממילא מתוך המערכת,
מקבלים את משכורותיהם
מן המערכת
וכשהם מסיימים הם גם חוזרים אל המערכת היכן-שהו בתוך משרד הבריאות…

מה קורה פה?

תגידו – טוב, גם עם מגיפה שכזו
מעולם לא התמודדנו,
אתגר חדש מצריך התארגנות חדשה –
אחרי ככלות הכל מדובר כאן בסוג של מלחמה ובמלחמה צריך התארגנות כמו במלחמה.
נו טוב – לא אכנס כאן לשאלה מהי בדיוק ההגדרה של הדבר הזה,
שאנחנו מתמודדים עכשיו מולו
העניין של הפינה הפעם הוא לא הקורונה
אלא משהו אחר לגמרי –
חמור הרבה יותר – תיכף תבינו.

אבל בכל אופן – נניח שבאמת
מדובר כאן במלחמה.
שמעתם פעם שכשפורצת מלחמה, משרד הביטחון מחפש פרוייקטור לניהול המערכה?
הרי בדיוק לשם כך אנחנו משלמים מיסים כל החיים,
כדי שברגע האמת
צה”ל ינהל את המערכה –
 (משרד הבריאות במקרה שלנו)
מה פשר מיקור החוץ המוזר הזה –
פרוייקטור הקורונה.

ובכן תראו – מה שמתרחש כאן הוא תזוזת המשילות מהעם והפוליטיקה, אל המומחים.
אתם מבינים, יש תיאוקרטיה (שלטון הדת),
יש דיקטטורה, יש דמוקרטיה –
ומה שהולך ומתהווה לנגד עיננו הוא ספצוקרטיה – שלטון המומחים.
אנחנו צריכים פרוייקטור, כי מוסכם שהפוליטיקה והמדינה כבר איבדו את האמון
– וההכרעה צריכה לעבור אל המומחים.

שימו לב שמנהיגים מעדיפים לשאת את נאומיהם המשמעותיים,
בכל מני כנסי מומחים יוקרתיים, לא בכנסת.
נאום בר אילן, ועידת הג’רוזלם פוסט
וכן הלאה –
האנושות מאסה בדמוקרטיה. הדור החדש לא מעוניין באחריות שבאה עם החירות.
הוא לא רואה את עצמו כאזרח
אלא כמטופל.

הוא רוצה שהמדינה תטפל בו ולשם כך הוא רוצה מומחים שיגידו לו מה לעשות,
ולא נבחרים שהוא
יגיד להם מה הוא רוצה.
מדובר בתופעה עולמית.
כל דבר שבשם המדע יקרא,
גם אם ההוכחה המדעית
תבוא בהמשך (אם תבוא) –
הופך לסוג של סגידה
שאין לערער עליה.

לכן קיבלנו את הפרוייקטור – לא כי יש בו צורך ניהולי, אלא כי יש בו צורך פסיכולוגי.
אנחנו רוצים להתאשפז אצל מומחה
ומוכנים בשמחה לזרוק לשם כך
לעזאזל את חרויותינו.
מי שחושב שהחירויות הללו
יוחזרו לנו כשייגמר טירוף הקורונה,
מוזמן לבדוק כמה חירויות שאינן קשורות בכלל
לקורונה נגזלות מאיתנו לאחרונה בזו אחר זו.

רק בשבוע שעבר הוזכרה בחטף הכוונה לאפשר
מעצר מינהלי גם בגין חשד לעברות אזרחיות –
אני לא אכנס עכשיו למשמעות הזוועה הזו –
אלא רק אומר שמכך שאיש לא
עצר את נשימתו נוכח הידיעה הזו
אפשר להסיק שמהדמוקרטיה שלנו
כבר לא נשאר הרבה,
היא הולכת ומתנדפת במהירות,
ואנחנו יכולים להאשים בכך רק את עצמנו.
כי אנחנו רצינו פרוייקטור. –

החלפנו את הדמוקרטיה
בספצוקרטיה.

שתף את הפוסט:

6 תגובות

  • אני ועוד רבים אחרים לא מאמינים לאף אחד שיושב שם! רק שהרוב כבול בשלשלאות למשכנתא ילדים מסגרות מקום עבודה וכל דבר גורם לו לפחד וחשש שמה השגרה שלו תפגע ולכן הוא ממשיך להכנס מתחת לאלונקת השעבוד כל פעם מחדש. שאלתי חבר שטוב שפוי וחושב עם עסק ו2 ילדים ובית בבניה איפה עומד הגבול? מה יגרום לו לעצור הכל להפסיק לצייט לצאת לרחובות ולעצור את השגרה שלו. לא הייתה לו תשובה לענות לי ונראה שאין גבול, הוא יחסן את ילדיו כמוט שהוא התחסן בעצמו בשביל להמשיך את השגרה ונראה שכל גזירה שיפילו עליו הוא יאכל בלי מלח. וזה עוד אדם חושב! לא מדבר על הבוטים שבנינו ממחנה הקורונה שלמרות העובדה שהם מחוסנים חיים בפחד וחרדה ומפחדים לצאת לעשות לנשום.

    • לא ברור לי אם אין אימון במנהיגות המדינית איך יכול להיות אימון בטכנוקרט /מומחה שכפוף אליו. לדעתי,הדמוקרטיה לא מתמוטטת בגלל הטכנוקרט/הפרוייקטור . היא מתמוטטת בגלל המהפיכה השיפוטית ובגלל גניבת השילטון ע״י ראש מפלגה קטנה מאד.

      • לדעתי מדובר בביטוי של טרנד מחשבתי עמוק יותר, המודרנה למדה את האדם הממוצע ענווה בכל הקשור ליכולת שלו להבין ולהתמחות בהרבה תחומים.
        מאידך אנשי אקדמיה ומומחים נוטים להעריך את עצמם יתר על המידה, בעיקר כאשר מדברים מחוץ לתחום המומחיות שלהם.

        וכך יוצא שבעלי חזון המשוחים כפי שכינה אותם תומס סוואל, נוטים לדרוש סמכויות במקומות שאין להם שם הצדקה.
        מצד שני עם הארץ נעתר לבקשה הזו מתוך הענווה הבסיסית, כי הם מבינים שכנראה ברפואה, טכנולגיה, ניהול מדיני הם כנראה מבינים פחות
        למרות שבאמת מדובר בתחום שאין עדיפות בשיפוט של הטכנוקרט על ההדיות.

        חירות יכולה להתקיים באופן יציב רק במרווח המחשבתי הצר בו אנשים מבינים שאנחנו לא מלאכים ולא שטנים, לא בורים מוחלטים ולא יודעי כל.
        כי רק שם אפשר להבין שההחלטה השונה של הזולת, גם אם אינה מתאימה לי יכולה להיות צודקת.
        כי לכל פרט יש את הכבוד המינמלי לאחר לאמר גם אם אני חולק על פעולתך יתכן ואתה צודק, אבל כיוון שיתכן ואני צודק אפעל לפי מצפוני ולא מצפונך או מצפונו של כל מומחה אחר.

        אבל ברגע שמישהו מבטל את דעתו כי ההוא, המומחה, מלאך היודע את רצון ה’ ואין צורך לבחון אותו כנביא בשר ודם שיתכן וטעה, אז ברור שצריך להשמע גם בלי לנסות להבין.
        ואותו מומחה שיכור הכוח והכבוד לא צריך כוונה רעה כדי לגרור אחריו לטעות, מספיק היותו אדם….

השאר תגובה