ספצוקרטיה – שלטון המומחים

שאלתם את עצמכם פעם
מדוע צריך פרוייקטור לקורונה?
הרי יש לנו משרד בריאות לא?
ואנחנו מתהדרים תמיד
במערכת בריאות מצויינת?
האם חסרים אנשי מקצוע
במשרד הבריאות?

הרי מדובר כאן במן ברייה משונה שמעולם לא ראינו בעבר?
ובסופו של דבר – הפרוייקטורים הללו,
מגיעים ממילא מתוך המערכת,
מקבלים את משכורותיהם
מן המערכת
וכשהם מסיימים הם גם חוזרים אל המערכת היכן-שהו בתוך משרד הבריאות…

מה קורה פה?

תגידו – טוב, גם עם מגיפה שכזו
מעולם לא התמודדנו,
אתגר חדש מצריך התארגנות חדשה –
אחרי ככלות הכל מדובר כאן בסוג של מלחמה ובמלחמה צריך התארגנות כמו במלחמה.
נו טוב – לא אכנס כאן לשאלה מהי בדיוק ההגדרה של הדבר הזה,
שאנחנו מתמודדים עכשיו מולו
העניין של הפינה הפעם הוא לא הקורונה
אלא משהו אחר לגמרי –
חמור הרבה יותר – תיכף תבינו.

אבל בכל אופן – נניח שבאמת
מדובר כאן במלחמה.
שמעתם פעם שכשפורצת מלחמה, משרד הביטחון מחפש פרוייקטור לניהול המערכה?
הרי בדיוק לשם כך אנחנו משלמים מיסים כל החיים,
כדי שברגע האמת
צה"ל ינהל את המערכה –
 (משרד הבריאות במקרה שלנו)
מה פשר מיקור החוץ המוזר הזה –
פרוייקטור הקורונה.

ובכן תראו – מה שמתרחש כאן הוא תזוזת המשילות מהעם והפוליטיקה, אל המומחים.
אתם מבינים, יש תיאוקרטיה (שלטון הדת),
יש דיקטטורה, יש דמוקרטיה –
ומה שהולך ומתהווה לנגד עיננו הוא ספצוקרטיה – שלטון המומחים.
אנחנו צריכים פרוייקטור, כי מוסכם שהפוליטיקה והמדינה כבר איבדו את האמון
– וההכרעה צריכה לעבור אל המומחים.

שימו לב שמנהיגים מעדיפים לשאת את נאומיהם המשמעותיים,
בכל מני כנסי מומחים יוקרתיים, לא בכנסת.
נאום בר אילן, ועידת הג'רוזלם פוסט
וכן הלאה –
האנושות מאסה בדמוקרטיה. הדור החדש לא מעוניין באחריות שבאה עם החירות.
הוא לא רואה את עצמו כאזרח
אלא כמטופל.

הוא רוצה שהמדינה תטפל בו ולשם כך הוא רוצה מומחים שיגידו לו מה לעשות,
ולא נבחרים שהוא
יגיד להם מה הוא רוצה.
מדובר בתופעה עולמית.
כל דבר שבשם המדע יקרא,
גם אם ההוכחה המדעית
תבוא בהמשך (אם תבוא) –
הופך לסוג של סגידה
שאין לערער עליה.

לכן קיבלנו את הפרוייקטור – לא כי יש בו צורך ניהולי, אלא כי יש בו צורך פסיכולוגי.
אנחנו רוצים להתאשפז אצל מומחה
ומוכנים בשמחה לזרוק לשם כך
לעזאזל את חרויותינו.
מי שחושב שהחירויות הללו
יוחזרו לנו כשייגמר טירוף הקורונה,
מוזמן לבדוק כמה חירויות שאינן קשורות בכלל
לקורונה נגזלות מאיתנו לאחרונה בזו אחר זו.

רק בשבוע שעבר הוזכרה בחטף הכוונה לאפשר
מעצר מינהלי גם בגין חשד לעברות אזרחיות –
אני לא אכנס עכשיו למשמעות הזוועה הזו –
אלא רק אומר שמכך שאיש לא
עצר את נשימתו נוכח הידיעה הזו
אפשר להסיק שמהדמוקרטיה שלנו
כבר לא נשאר הרבה,
היא הולכת ומתנדפת במהירות,
ואנחנו יכולים להאשים בכך רק את עצמנו.
כי אנחנו רצינו פרוייקטור. –

החלפנו את הדמוקרטיה
בספצוקרטיה.