פרשיות אחרי מות- קדושים תשפ"ג - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד | 19/02/2024
האזור החינמי פרשת השבוע

פרשיות אחרי מות- קדושים תשפ”ג

ז׳ באייר ה׳תשפ״ג (אפריל 28, 2023)

פרשיות אחרי מות- קדושים תשפ”ג

ג כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ.  ד אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם  אֲנִי יְהוָה.  

כ וְאֶל-אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע  לְטָמְאָה-בָהּ.  כא וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.  כב וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה  תּוֹעֵבָה הִוא.  כג וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה-בָהּ וְאִשָּׁה לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא.  כד אַל-תִּטַּמְּאוּ בְּכָל-אֵלֶּה  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  כה וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-יֹשְׁבֶיהָ.  כו וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה  הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  כז כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ.  כח וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. 
יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. | ויקרא י”ח

ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל  בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ  אֲנִי יְהוָה.

לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.  {ס} לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.  לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. ויקרא יט

כד וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים. ויקרא כ

את האדם המודרני, צפויות פרשיות אחרי מות-קדושים, לבלבל כהוגן.

בעוד המודרנה, מחלקת באופן חד משמעי בין האישי לציבורי, בין התנהגות האדם בדלת אמותיו לבין התנהגותו הציבורית. 

בעוד המודרנה אינה נותנת שום משקל לאומי לאורח חייו הפרטיים של האדם – 

הפרשיות שנקרא השבת כורכות יחדיו את הפרטי והלאומי. אין בתורה שמץ של הבדל בין חילול שבת או משכב זכר, לבין גניבה, הונאת עובד זר, או רמאות במכולת…

הפרשיות שנקרא השבת כורכות את כל העברות הללו תחת ההגדרה של – מעשה ארץ מצרים אשר יצאת ממנה ומעשה ארץ כנען אשר אתה בא אליה. הבדלתיך והוצאתיך ממצרים בשל מעשיהם אלו של המצרים, וגרשתי את עמי ארץ כנען מפניך בשל אותם מעשים.

כדי שלא תקיא הארץ גם אתכם, אל תחזרו על מעשי העמים שירשתם. אל תחזרו גם אתם על התנהגותם הפוחזת, אל תרמו במכולת, אל תחללו את השבת, אל תשכבו זכר משכבי אישה, עשו משפט צדק.

נקודת המוצא של התורה היא שקנה המידה המוסרי הן להתנהלות הפרטית והן להתנהלות הציבורית – הוא אותו קנה מידה טרנסצדנטי – כלומר בורא עולם בכבודו ובעצמו.

נקודת המוצא של המודרנה היא שאין נקודה שכזו. את המוסר קובע האדם ואין האחד יכול לכפות את דעתו על השני, במקום שזה אינו מזיקו.

לכן לגנוב אסור, גם אם אין אלוהים,

אבל משכב זכר שמבוצע בהסכמה, אי אפשר לשלול בטענה מוסרית, שהרי מקור המוסר הוא האדם עצמו.

ואולם מהר מאוד מתברר שקו הגבול המוסרי, הלכאורה ברור הזה, קו הגבול התוחם את המרחב שבו יכול האדם לקבוע בעצמו גבולות מוסריים, הקו הזה רחוק מאוד מלהיות ברור.

כיום, בעידן הפרוגרסיבי, העידן ש”התקדם” מהמוסר האלוהי, אל העידן המודרני שדחק את האל אל מחוץ למרחב הגאו פוליטי (הציבורי), ומהעידן המודרני אל העידן הפוסט מודרני – עידן שבו לכל אחד האמת שלו, ועד לתצורה האלימה של העידן הפוסט מודרני, כלומר לעידן הפרוגרסיבי שבו לכל אחד האמת שלי(!),

כיום אנו חשים היטב כיצד הולך קו הגבול התוחם את גבולות המוסר התבוני, ומתכווץ כל העת.

העיקרון לפיו מה שלא מזיק מותר מוסרית, התרסק לחלוטין. מותר לכפות, מותר לעקוב, מותר לשלול זכויות אדם בסיסיות ולהביא למותם של מיליונים בשמן של אמונות טפלות (כמו מגפות דמיוניות או משבר אקלים שלא היה ולא נברא) שאין להם שום אחיזה במדע האובייקטיבי – זה שניתן לשלול באמצעות חשיבה ביקורתית, 

המחשבה שלפיה ניתן לארגן את האנושות על יסוד מוסר אנושי, ולשמור על חירות האדם בעולם ללא אל, מתברר בימינו כמחשבת הבל.

ובכן כן. המוסר האישי והמוסר הציבורי כרוכים יחדיו כי הם באים מאותו מקור אחד ויחיד.

כל זכותנו על הארץ נשענת על קיום הברית שבגינה זכינו בה, קיום המוסר האלוהי על כל היבטיו.

האם משמעות הדברים היא שעלינו לכפות שמירת שבת או אכילת אוכל כשר?

ברור שלא.

מפני שליהודי יש חובת בחירה! באיסלאם יש כפיה ובנצרות יש יאוש מן ההתמודדות. אלוהי ישראל דורש מעמו לבחור בו בכל רגע מחדש. לכן לא יכולים להיות בישראל לא כפיה ולא ייאוש.

ואולם לבחירה לא נכונה, יש בסופו של דבר מחירים.

קדושים תהיו.

שתף את הפוסט:

1 תגובה

השאר תגובה