צה"ל גרסת בורקא

תא"ל דני הגרי, שאין לי מושג איך הפך לדובר צה"ל,
הסביר אתמול מדוע דיברר את הנרטיב של הפורעים שיצאו מן הכפר בורקא, לפרוע פרעות ברועי הצאן היהודיים ממעוז ציון –

דיברר אותם, כגרסא הרשמית של צה"ל.

"אילו המתיישבים היו פונים אלינו בזמן, לא היינו נאלצים להוציא הודעה על בסיס דווחים פלסטיניים" –

כך על פי הגרי – משל דובר צה"ל הוא עורך צהובון ויש לו איזה דד ליין להוציא כותרת – ולעזאזל אמינותה.

אתם מבינים, תארו לכם שהמשטרה מוצאת אישה במצב נורא לאחר שעברה אונס קבוצתי.
היא עכשיו מורדמת ומונשמת בבית החולים.

והקבוצה שחשודה באונס, וגם לא ממש מכחישה אותו, טוענת שהאישה, היא שהתקיפה אותם…

ואז דובר המשטרה מוציא כהודעה רשמית של המשטרה את הסיפור של האנסים –

ועוד טוען שלא היתה לו ברירה כי מה לעשות, הנאנסת לא טרחה לתת לו את גרסתה…

עכשיו תראו, לא מדובר באיזה פרחח טיק-טוק,

כלומר פרחח הוא בוודאי שכן… אבל פרחח שמדבר בשם צה"ל כן…

האיש מודה בלי למצמץ שגרסת הפורעים הפכה ללא שום בדיקה לגרסה הרשמית של צה"ל!

והוא עדיין בתפקידו! והוא לא זומן לשום שימוע לפני הדחה! כלומר הרצי הלוי זורם עם התועבה הזו!

אז נעזוב את דני הגרי, שכנראה פועל מתוך רוח המפקד, עלינו להבין שזהו צה"ל של היום – צה"ל של הגרי.

צה"ל של היום הוא צבא שרואה בעצמו צבא כובש,
בערבים הוא רואה את הילידים שעמם הצדק, ובמתיישבים היהודים הוא מזהה את מקור כל הצרות.

עזבו שההודעה החלאתית הזו של דובר צה"ל, גלגלה כדור שלג של פרשיה חדשה של עינויים ומעצרי שווא מנהליים.

זה הכסף הקטן – אז הערבים פתחו למתנחל את הראש, נו אז מה? מה הוא עשה שם בארצם מלכתחילה?

אז עכשיו גם נעצור אותו במעצר מנהלי, נענה אותו כפי שהבג"צ מעודד אותנו לעשות, נאשים אותו ברצח, ונכלא אותו בצינוק לכל חייו –

בדרך שכבר סימן לנו שופט העליון יצחק עמית, שעמד בראש הרכב הערעור על הרשעתו תחת עינויים וללא שום ראיה תומכת אחרת – של עמירם בן אוליאל.

אבל כל זה כאמור הכסף הקטן.

הכסף הגדול הוא – שאותו צה"ל, שנתן לפרחח הזה, הגרי, לדברר אותו, אינו מסוגל יותר לנצח מלחמות.

ולכן אינו מגבה את הממשלה, ודוחק למסור לחיזבאללא שטח טריטוריאלי בים,

ומסרב להגיב על פלישת חיזבאללא לשטחנו –

זה קורה פשוט משום שהצבא שאימץ את גרסת בורקא, איבד את הנשק החשוב מכול,

איבד את הצדק.

אתם מבינים, הסיפור כאן הוא לא של טרף המתנחלים החדש שנפל אל גוב האריות של בג"ץ,

הסיפור כאן הוא מדינה שלמה שנותרה ללא צבא נוכח פני האויב.