תשובה לטייס המהפכן

בגליון האחרון של 'עולם קטן', הביא טייס קרב בדימוס – יגאל כנען – התכתבות בקבוצת ווצאפ של טייסי קרב בדימוס, בינו לבין טייס קרב אחר בקבוצה – אל"מ (מיל) רן אייזנברג שתמך תמיכה מלאה בסרבנות ומייצג את רוב הטייסים.
כדאי לקרוא את כנען שהגיב לאייזנברג בצורה קשוחה, מהודקת ובסה"כ מצויינת.

ובכ"ז אני חש צורך להאיר כמה זוויות שלא טופלו כראוי.

במכתבו טוען אייזנברג הסרבן כי:

1 – 99% מהטייסים יסרבו להפציץ בית ספר ובו ילדים, זו פקודה בלתי חוקית בעליל ואין מציאות שיכולה להצדיק זאת.
מכאן מסיק אייזנברג שיש דבר כזה פקודה שתוצאתה הופכת אותה לבלתי חוקית בעליל.
ממסקנה זו מתקדם איזנברג אל הטענה הבאה.

2 – לא רק מטרת הפקודה יכולה להפוך אותה לבלתי חוקית, אלא גם נותן הפקודה.
אם הרמטכ"ל יתפוס את השלטון בישראל ויפקוד להפציץ טור שריון סורי המתקדם לכוון טבריה, תהיה זו פקודה בלתי חוקית שאין לציית לה.

3 – במידה והממשלה לא תציית לבג"צ אלא לחוקי הכנסת, זוהי הפיכה משטרית וכמו במקרה מס' 2, אין לציית לחוקיה.

ברשותו של יגאל כנען שהשיב אש בצרורות מדוייקים מהמותן,

אשתדל להוסיף אש צלפים.
כדור בודד ומדוייק לכל אחת מ 3 הטענות.

1 – הטייסים שיסרבו להפציץ בית ספר, אחראים במידה רבה לסכנה הקיומית שלתוכה נקלעה כיום מדינת ישראל. כי מתוך בתי הספר וגני הילדים שלהם, הם יורים על בתי הספר וגני הילדים שלנו – בחסות המוסר המעוות של אל"מ איזנבג שמקריב את הילדים שלנו, למען הילדים שלהם.

2 – אם לא תקיים פקודה להגן על עמך ומדינתך, משום שלטעמך נותן הפקודה אינו לגטימי, אתה פשוט בוגד ומקומך מול כיתת יורים. תקוף את השריון הסורי, תציל את טבריה ואח"כ ארגן הפיכת נגד.

3 – הריבון הוא העם באמצעות נבחריו – כלומר הכנסת.
לא הממשלה שנבחרה על ידי הכנסת, ובטח שלא בג"צ שנבחר על ידי עצמו.

העמדת הכח הצבאי לפקודתה העליונה של רשות הבוחרת את עצמה ולא רשות שנבחרה על ידי העם, הופכת את חיל האויר לחילה של הדיקטטורה.

ונקודה חשובה לסיכום.

מכתבו הנלעג והמזעזע של אל"מ איזנברג, חושף למעשה רובד עמוק ומהותי בנפשם של רוב הטייסים.

לא רק מדינת ישראל יכולה ללכת לעזאזל אם לא תתנהל כרצוננו,
גם ארץ ישראל יכולה מבחינתנו, לשוב ולהפוך לערמה של אפר במקרה שכזה.

שהרי אפילו אל"מ איזנברג מבין היטב, שבלי מדינה ובלי צבא, שום יהודי לא יטכל להתקיים כאן.

מכאן המסקנה הבלתי נמנעת היא שהסרבנים שלנו, ערוכים ומוכנים עם דרכון זר, נכס בספרד או פורטוגל, עסק בינלאומי כל שהוא – והכל ערוך ומוכן (לפחות תודעתית) לגלות חדשה.

כלומר באופן פרדוקסלי, תודעתו של מפקד הטיסת המהולל, אל"מ איזנברג, היא תודעה ירודה יותר מזו של אחרון היהודונים הצוררים את מקל הנדודים ומדלגים מגלות לגלות במשך 2000 שנה.

ירודה יותר, כי הוא לא נולד בעיירה בוצ'אץ', סלונים או צ'רנוביל, והוא לא נרדף על ידי ילדי הגויים. הוא כבר קיבל מהוריו מדינה יהודית ריבונית עם חיל אויר מתקדם.
ובכל זאת הוא מקפץ בהזדמנות הראשונה בחזרה אל הגלות.
יהודון נשאר יהודון גם עם כנפי טייס ודרגות אל"מ.

דווקא הרוב היהודי, זה שמבין שהקב"ה לא החזירנו אל ארץ הבחירה אחרי 2000 שנה בכדי לשוב אל הגלות, דווקא אלו שנותרו מחוברים לזהות, לגורל ולייעוד היהודיים, דווקא הם שהשילו מעליהם את מארת הגלות – וזו, כבר איננה אופציה עבורם.