דמם יידרש מידכם!

חיילינו הטהורים והגיבורים נתונים בתוך מציאות קשה מנשוא.

מצד אחד, הם נלחמים בפראי האדם העזתים שמבקשים להשמידנו כפי שהשמידו את בארי ונחל עוז.

זוהי מלחמה שאין צודקת ומוסרית ממנה וחיילינו מלאי אמונה, עיזוז וגבורה כפי שלא ראינו מעולם.

ולא רק הם, גם נשותיהם, הוריהם והעורף כולו – למעט מיעוט שולי ומסוכן – כולם מגוייסים לניצחון.

ואולם מנגד ניצבת ההנהגה הפוליטית והצבאית – שזו למעשה אותה הנהגה – כי מי שבפועל מנהיג את המדינה אלו המנהיגים הביטחוניים שהביאו עלינו את האסון, כלומר הרמטכ”לים לשעבר גנץ ואייזנקוט – ולמרבה התדהמה, אותו אלוף פיקוד ואותו ראש אמן ואותו רמטכ”ל – כלומר כל צמרת המחדל היא זו המנהלת עכשיו את התמרון על פי אותם עקרונות שהובילו אותנו אל המחדל הזה.

וכך מוצאים עצמם החיילים מקריבים את חייהם במלחמה הצודקת ביותר, שמתנהלת על פי סדרי עדיפויות ערכיים שאין להם שום קשר למוסר ולערכים.

אז בואו ונעשה קצת סדר –

א. המלחמה שאנו מנהלים היא מלחמה בין עמים. זו לא מלחמה בין ארגונים, בין אינדבידואלים, בין ישראל לארגון כזה או אחר.
המלחמה היא נגד כמיליון ומאתיים אלף עזתים שבחרו לעצמם הנהגה ודרך חיים ויצאו להילחם בעם ישראל.

ב. במלחמה לאומית, השיקול העליון הוא הניצחון. כל עיכוב בהשגת הניצחון, מסכן את העם כולו.
ולכן הניצחון קודם לחטופים.
עלינו לזכור, שמאות החטופים עכשיו הם מחיר הויתור על העיקרון הזה, ושחרור כל הנהגת החמאס הנוכחית תמורת חייל חטוף אחד.
זו התוצאה של מנהיגות ישראלית שבמקום להישיר מבט אל הציבור ולומר לו את האמת, כפי שהסברתי אותה עכשיו, נכנעת ללחץ של שדרנים ומשרדי פרסום והופכת את היוצרות – ממלחמה לאומית למלחמה פרטית – ואת מטרת המלחמה מניצחון לשחרור החטופים.

כשכך נוהגים – גם מובסים וגם חוטפים עוד ועוד מעשי טבח וחטיפות.

ג. לא מסכנים חיים בשביל מתים! לא מסכנים חיילים כדי להביא גופות. מדובר בסולם ערכים מבולבל לחלוטין. את חיילינו שמסרו נפשם נחזיר לאחר הניצחון.

ד. לא מסכנים חיילים בשביל האויב.
זו מלחמה לאומית, מלחמה של עם כנגד עם. ובמלחמה הזו כל אחד תורם את חלקו לניצחון או לתבוסה. אין בלתי מעורבים בעזה, כפי שלא היו בלתי מעורבים בדרזדן ובהירושימה.

טייס שמעקב סיוע לכוחות הקרקע בשאלות סרק אם יש או אין בלתי מעורבים הוא פושע שמסכן את חיילינו וצריך להדיחו מיד.

ה. מי שהחליט לשלוח את חיילינו אל קיני טרור בלי לרכך ולשטח, מי שנמנע מלהציף את המנהרות כדי לא לזהם את מי התהום בעזה, מי שמספק לאויב סיוע הומניטרי, מי שלא מפציץ את מאגרי הדלק שמאפשרים את החיים והנשימה במנהרות, מי שלא חוסם את ציר פילדלפי, מי שלא סוגר את המים, החשמל, התקשורת – ובקיצור, מי ששולח את חיילינו להילחם ומנגד מונע את ניצחונם – אחראי למותם המיותר של רבים מן החיילים ודמם יתבע מידיו.