מלחמת היום השביעי

האם השהות המתמשכת של ישראל בשטחי יהודה ושומרון, צריכה להיחשב ככיבוש מתמשך, כלומר כסיפוח דה פאקטו?

את השאלה הזו העבירה ביום שישי עצרת האו"ם לדיון והחלטה של בית הדין הבין לאומי בהאג.

נו? מה אתם אומרים?
האם אחרי שהכרנו בהסכמי אוסלו – וכשאני אומר הכרנו אני מדבר גם על השמאל וגם על הימין הישראלי – בעם "פלסטיני" כביכול, ואחרי שגם הימין וגם השמאל אימצו את הטענה שלב ליבה של ארץ ישראל, שייך לעם המומצא הזה – ולמי ששכח אני מציע לחזור ולהאזין לנאום בר-אילן של נתניהו –

ובכן אחרי שאתה בעצמך הכרזת וחתמת שזו ארצו ולא ארצך,

האם ניתן לבוא בטענות אל האו"ם? שאומר, אם כך, אז אתה כובש בארץ זרה?

הולך וקרב הרגע שבו ניאלץ לומר את האמת – קודם כל לעצמנו, ואז נוכל גם לומר אותה לעולם.

ארץ ישראל כולה היא ארצנו, ורק ארצנו.
אין ולא תהיה לשום עם אחר זכות על הארץ הזו.

לכן להחלת הריבונות הישראלית בכל שטחי ארץ ישראל שבידינו, אינה סיפוח, אלא שחרור ועשיית צדק היסטורי.

יחידים שאינם יהודים, שיקבלו את ריבונותנו ויוכיחו את נאמנותם, יוכלו להישאר כאן כתושבי קבע.

ולמי שלא מקבל את ריבונותנו, נגיש את כל הסיוע במציאת עתידו במקום אחר.

יכולנו לעשות זאת בקלות בשנתו הראשונה של הנשיא טראמפ, ויהיו לנו הזדמנויות נוספות.

בואו ונדבר אמת, בואו ונכין את התשתית למהלך האמיתי שיסיים סוף סוף את מלחמת ששת הימים ויביא אותנו בשעריו של היום השביעי.

חנוכה שמח.