סיפור לחנוכה

סיפור לחנוכה
——————————————————
"היהודי ENRIQUE DIAS DE MILÃO חי בפורטוגל, והיה הבעלים של חברת ספנות גדולה וחשובה שהובילה סחורות, בעיקר בין ברזיל (היבשת החדשה) לבין אירופה המערבית.

ב- 05 אפריל 1609 בהיותו בן 80, הוא ושלושה מבניו הועלו על המוקד ונשרפו חיים בפקודת האינקויזיציה .

פשעם היה שהמשיכו לדבוק ביהדות בעוד שלמראית עין התחזו לקתולים.

אילו היו מכחישים את יהדותם היו מוצאים להורג בחנק, שהוא מוות קל יותר לדעת האינקויזיציה.

אבל הם דבקו באמונתם ומסורת אבותיהם עד הסוף המר.

הנריקה דה-מילאו הי"ד הוא אחד מאבות אבותי והוא אחת הסיבות שגם אני דבק במסורת אבותי ומוריש אותה לילדי ונכדי."

כך כתב לי, לפני שבועות אחדים, ידידי, פרופ' אלי רון, תושב נתניה.

"יש לך את כל השושלת המשפחתית?" – שאלתי את פרופ' רון

"בכתובים עד שנת 1100" – ענה

"וידע בע"פ עד 1010"

ולמה אני חושב שזה סיפור מתאים לחנוכה?

כי חנוכה הוא חג הזהות

ובסיפור המדהים הזה מזכיר לנו פרופ' רון, שזהות לאומית היא לא עניין של סיפורים והמצאות.

פרופ אלי רון מנתניה, מבין היטב שהוא חי כיום בישראל כיהודי וכישראלי, רק בזכות מסירות הנפש של סב סבו, שלפני 1012 שנה – בחר לעלות על המוקד, להישאר עם מנורת המקדש שלזכרה אנו מדליקים את החנוכיות, ולא לאמץ את הדת –

שבורים ועמי ארצות מקרבנו, מאמצים כיום את חגיה וסמליה.