פגאניות האקלים

ברוב פאר והדר שולחת ישראל 140 נציגים לוועידת האקלים. רק המשלחת האמריקנית גדלה ממנה.
כמו בקורונה גם באקלים, אנו – היהודים – כרגיל קופצים בראש, לגאול את העולם בשם האידאולוגיה התורנית.
ליברליזם, קומוניזם, דמוקרטיה – בשורת האל מחד והכחשתו מאידך – תמיד חייב היהודי לתקן את העולם במלכות כל שהיא – אם לא מלכות האל אז פגאניות האדם.
אין להם מנוחה ליהודים הללו.

ההתחממות הגלובלית, ממש כמו ה קוביד – אינה עניין לבחינה מדעית אלא שם קוד לאיזו דת חדשה.
יכול אתה להיות המפורסם שבמדעני האקלים, אם אינך מיישר קו עם המסקנה הדתית הרצויה ממשבר האקלים – מיד מוקע אתה אל עמוד הקלון, מושלך אל הסגר המצורעים שמחוץ לעיר, כבודך, מעמדך המקצועי, פרנסתך, זכות הדיבור שלך וזכותך ולהתפרנס בכבוד נעלמים כלא היו – משל קיללת את מוחמד.

יכול אתה להיות הראשון שבחוקרי המגפות, הבכיר שבאפידמיולוגים, המפורסם שברופאים, הנובליסט שגילה את נגיף ה HIV, ממציא ה mRNA בכבודו ובעצמו – אם אינך מיישר קו עם המסקנה דתית הרצויה ממשבר הקורונה – מיד מוקע אתה אל עמוד הקלון, מושלך אל הסגר המצורעים שמחוץ לעיר, כבודך, מעמדך המקצועי, פרנסתך, זכות הדיבור שלך וזכותך ולהתפרנס בכבוד נעלמים כלא היו – משל קיללת את מוחמד.

מהו הדבר הזה, שכמו בקורונה כך באקלים – מנצח כל מבט כנה במציאות.
מהי הדת החדשה שכתמיד מלהיבה ראשונים את היהודים.

שוב צפה לה אותה גברת בשינוי אדרת.
כמה רצה הקומוניסט היהודי לברוח מזהותו אל האידאולוגיה האדומה שתשחרר אותו משלשלאות הדת והעם שהפכוהו למצורע.
כמה רצה הליברל היהודי הגרמני, האוסטרי, האמריקני – לעשות בדיוק את אותו הדבר בחסות הדמוקרטיה.

האקלים והקורונה אינם אלא קומוניזם חדש. אין אלוהים, אין חירות אישית, אין זהויות לאומיות, שלטון מרכזי עולמי, תמיד נעדיף להמשיך אל עבר האוטופיה (פעם הכלכלית/היום האקלימית – בריאותית) מאשר להכיר בכך כי פשוט טעינו – וממש לא משנה מה יהיו המחירים, חיי אדם הופכים יותר ויותר לקליפת השום – 26 קורבנות מספיקים כדי להוריד חיסון מהמדף ב1976, אבל 16,000 דווחי מוות בימינו מובילים למסקנה שיש לדחוף את הרעל הזה גם לילדים – ומה בכך אם אינם נמצאים בסיכון כלל…

ארבע עשר מליון סינים אויגורים, מוחזקים בתנאי שיעבוד נורא ומייצרים בעבודת כפיה 85% מהפאנלים הסולריים שישחררו את עולמנו האוטופי מהדלקים הפחמניים. אבל 140 נציגים ישראליים מכופתרים יפגשו בקוקטליאדה המודאגת מפליטות הפחמן.

הדמיון המדוייק שבין האוטופיה הקומוניסטית לאוטופיה הקורוניסטית,
ההלימה שבין המחשבה כי אנו מסוגלים לתכנן את הכלכלה עד אחרון שרוכי הנעליים בחנויות – בלי ידו הנעלמה של אלוהי השוק החופשי – לבין המחשבה כי אנו לתכנן ולשלוט במזג האוויר ולהתעלם או להכחיש את בוראם –

מובילים למסקנה אחת.

שהכל בעצם אותו עניין ישן של הכחשת האדם את בוראו.

במלחמה הזו, היהודי שבא בברית עם האל, תמיד הראשון לשלם את המחיר. ניצחיותו העל טבעית, תוקעת אצבע בעין של כל המזייפים והמכחישים לדורותיהם – ומכאן האנטישמיות, ומכאן הרצון של יהודים להתחבר ולהוביל תמיד את המילה האידאולוגית האחרונה – זו שהפעם תשחרר אותנו ממשא בשורתנו המעיק.

אקלים? קורונה?

לא במדע ולא ברפואה עסקינן.

אלא באידאולוגיה – ובסוג של פגאניות חדשה.