פוליטיקה וחזרה בתשובה

האם המחנה הלאומי צריך לקבל אל חיקו את סילמן ופורשי ימינה, המבקשים לחזור אליו אחרי מעשה הנבלה שלהם?

אקדים ואומר שאילו אני בנעליו של נתניהו, הייתי נוהג בעניין זה כמותו.

ההכרח להביא אל קיצה את ממשלת כל אזרחיה התלויה בחסדי האחים המוסלמים, חשוב יותר, ולכן גובר, על תחושת המיאוס מכך שפורשים שכאלה זוכים בפרס.

אז עכשיו, כשברור לנו מה לדעתי התשובה הפוליטית המעשית, בואו נשוב לאחור ונבחן מוסרית את העניין המהותי.

המקרה היחיד בהיסטוריה הפוליטית בישראל, שמתקרב למעשה הנבלה של בנט, סילמן, אורבך וחבריהם, הוא ממשלת רבין השניה.

כשפרשה אז ש”ס מן הממשלה, הפכה ממשלת רבין לממשלת מיעוט, כשהיא שורדת בזכות תמיכת קולות הערבים מבחוץ(!) – וכך העבירה את הסכמי אוסלו הנוראיים.

שם, היה מדובר בשלטון השמאל, שלטון שלשם כך נבחר – וגם הוא לא צירף את הערבים אל תוך הממשלה.

בזכות בנט, סילמן, כהנא ואנשי ימינה (מלבד שיקלי) הפכה ישראל מבחינה פוליטית, ב 9 החודשים האחרונים-

לא רק למדינת כל אזרחיה,
אלא בעיקר,
למדינת כל ערבייה.

אינני יודע מה הם בדיוק שיקוליה של סילמן. האם מדובר רק בציניות פוליטית, או שמא התגנב אל ליבה גם הרהור חרטה אמיתי.

כדאי לשים לב שהסיבה שנתנה לפרישתה מהקואליציה, היא הסיבה היחידה, שכנגדה,
אי אפשר לטעון שגם אצל ביבי זה כבר היה.

אם סילמן היתה פורשת בגלל גל הטרור, טענתה לא היתה מחזיקה מים –
מה? לא היו גלי טרור קודם לממשלה הזו?

וכך גם בעניין ההשתלטות הבדואית בנגב וכמעט בכל נושא.

אבל סילמן פרשה בגלל הכנסת החמץ לבתי החולים – וזה לעולם לא היה קורה בממשלת נתניהו,
פשוט כי החרדים לא היו נשארים בה.

אינני מוציא מכלל אפשרות שהיה כאן לצד החישובים הפוליטיים, גם הרהור חרטה.

אבל אם זהו הצד הדומיננטי בהחלטתה, אז כדי שלחזרה בתשובה שלה תהיה משמעות, צריכה סילמן לפרוש מהפוליטיקה לחלוטין, לפרק זמן משמעותי.

לעשות מעשה זימרי ולבקש שכר כפנחס, אינה תשובה ואינה כפרה.