5X5 הלייב השבועי - פרשת עקב - הנחש שאוכל את זנבן - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד | 10/05/2024
5X5

5X5 הלייב השבועי – פרשת עקב – הנחש שאוכל את זנבן

ט״ז באב ה׳תשפ״ג (אוגוסט 3, 2023)

5X5 הלייב השבועי – פרשת עקב – הנחש שאוכל את זנבן

עצם הדיון, שמקיים היום בג”צ, בשאלה אם לפסול חוק יסוד שעבר בכנסת, הופך את בג”צ, לנחש האוכל את זנבו.

“הריבון תמיד יהיה העם” – כך הסביר ב”תמימות” ראש הנחש – “אנחנו פוסלים את חוקי הכנסת, רק מתוקף חוקי יסוד שחוקקו נבחרי העם ושהחלטנו לתת להם מעמד של חוקה…”

וכבר הסביר אותו ראש בעבר (2010) “אין לשופט חרב או ארנק אלא את אמון הציבור בלבד”

יפה… אבל עכשיו, מעצם העובדה שלא דחיתם על הסף את העתירה המחוצפת הזו לפסילת ה”חוקה” עצמה, אותה חוקה שכפי שהסברתם – “רק” מכוחה אתם פוסלים חוקים… ובכן עכשיו, אוכל הנחש את זנבו –

כי הרי ‘אין לכם דבר מלבד אמון הציבור’, אותו ציבור שרואה בעינים כלות כיצד אתם משקרים לו בתמימות והתנשאות מאוסה וחומסים לעצמכם את ריבונותו.

אני מניח שכשנחש אוכל את זנבו, הוא חש בתחילה תחושה של שובע.
אתם יודעים – בעיתונים ובערוצים שקורא הנחש ימחאו לו כפיים, גם הקולגות בחו”ל יחייכו בעונג.
וכך יתקדם הנחש ויאכל עוד ועוד מזנבו –
ואולי טוב שכך,
כי בדיוק כפי שאצולת הביטחון הישנה, שהתייצבה מאחורי הסרבנות להתאמן לקראת מלחמה ובכך הפקירה את ביטחון המדינה – הוציאה את עצמה בתודעת הציבור ממרחב האליטה המשרתת, הפכה לאליטה כוחנית מופקרת ומנצלת ולמעשה פנתה את מקומה,

כך בדיוק גם אצולת המשפט, הגוזלת עכשיו מהמקפצה את ריבונות העם, מאבדת סופית את אמון הציבור הרואה בה לא יותר מאשר אליטה חומסת ומנצלת.

רק כשיסיימו נחשי הביטחון והמשפט לאכול את זנבם – יוכל דור חדש ואמיתי להחליפם.

בתיאבון לכם.

נרחיב על כך הערב ב5×5

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

הפוסט הבא

9 תגובות

  • תגיד משה -מה זו המציאות ההזויה הזו שאנחנו חיים בה?? העם אמור להגן על עצמו כי המדינה לא.
    העם אמור לעמוד אל מול פרוטקשן הזוי. העם אמור להגן על תושבי לוד כנגד פרוגרומים כי המדינה לא. העם אמור להסתכל על בג”ץ ולומר WTF כי המדינה לא.
    העם אמור לצפות בתקשורת ולחוש שהוא ניזוק מאוסף של שטויות בפועל שעסוק בלרדוף אחרי הענייני דיומא של כלל הערוצים שהם כלל לא קיימים אלא תפקיד במחזה שכבר אינו אמין שכל שחקניו צפויים מראש עד להחריד.
    העם כזה קצת נבוכים היכן שאמור להיות מורה נבוכים.
    מה לכל הרוחות המציאות שאנו חיים בה?
    מה זו ההזיה המוזרה הזו?

  • משה שלום, בעניין הפרוטקשן, ברור שהמדינה צריכה לפצות נפגעים, אך אם הפתרון יסתכם בפיצוי, זה ינציח את הבעיה משום שכולם יהיו מרוצים: הנפגעים יהיו מרוצים כי הם קיבלו את הכסף, המדינה תהיה מרוצה כי יהיה לה שקט והכסף שהיא מזרימה הוא כסף ציבורי שלאף אחד לא באמת אכפת שהוא זורם והטרור הלאומי ימשיך לחגוג

  • שלום משה היקר,
    בהנחה שעם ישראל ברובו יבין ששוק חופשי יהפוך את מדינת ישראל ועם ישראל לעשיר בהרבה וישפר את חיינו, האם לדעתך רצון העם יצליח להשפיע על המדיניות הכלכלית של המדינה כשהפקידות, פוליטיקאים וגורמי כוח רבים יעשו הכל בשביל למנוע את זה?

    תודה רבה ושבת שלום,

    יאיר

  • משה, כיצד יֵיראו, למשל, בחזונך, גבולות אי־הציות של הרוב היהודי בממשלת שמאל הומוגנית שתחליט, כמדיניות, לפתוח את שערי הארץ לפליטים? (לדוגמה, עֲקוּרֵי מלחמת האזרחים בסוריה, פליטים אוקראינים או כל מיני חֵלְכָּאִים וְנִדְכָּאִים מיבשת אפריקה) הלוא במצב שכזה, הממשלה לא־באמת זקוקה לציות או שת״פ אקטיבי של אזרחים מהרוב היהודי. מכוח סמכותה (ותוך דריסת חוק השבות, כי חוק – כל חוק – הוא בגדר המלצה עבור אותם ’שומרי־סף‘), היא יכולה לפעול חד־צדדית. הפגנות נגדה יועילו ככוסות רוח למת בסיטואציה שכזו. בית־משפט עליון וממשלה פרוגרסיביים, שלא יהיו לעומתיים זה לזו, עלולים להמיט עלינו אסון דמוגרפי. כשאני חושב על נושאי הרֵה־גורל כמו הגירה, אני נִבְעַת.

  • שלום משה היקר,

    לאחרונה אני שומע בעיקר בתקשורת על אנשים המעוניינים לרדת מהארץ ולחפש להם מדינה אחרת, והכל בגלל צמצום עילת הסבירות. האם לדעתך עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת להשאיר אותם בארץ, לחבק אותם ולהרגיע את פחדם כפי שאמרת, או שמא לתת לכל אחד לעשות את הבחירה שלו ולהתעלם מהתופעה?אני אישית חושב שמי שפועל כך כנראה שהארץ לא מספיק חשובה לו, ואם כך באמת העניין אז אולי מוטב שישארו כאן רק אנשים שארץ ישראל ועם ישראל יקרים להם.

    תודה רבה ושבת שלום.

השאר תגובה