בתגובה לרצח – ראש הממשלה מדליק נרות

בתגובה לרצח – ראש הממשלה מדליק נרות, הנשיא הולך לגן ושר החינוך רץ בכיכר.
“איפוק זה כח”. זוכרים את השטות הזו של שרון?
אז – זה נגמר בחורבן גוש קטיף ובגשם טילים על תל אביב.
כי כשאתה מתאפק מול האוייב אתה נלחם לבסוף באוהב.
כשהממשלה מבצעת את תפקידה ונלחמת באופן אקטיבי, יש מקום לדרוש מהציבור הפגנת עוצמה פסיבית.
כמו צ’רצ’יל בימי הבליץ.
אבל הפארסה הנוכחית של ‘בואו נמשיך כרגיל וכך נפגין את כוחנו’, לא באה כגיבוי לפעילות הממשלה אלא כתחליף למחדלה, לאין -אונותה.
כי הרי אין לממשלת ישראל שום קצה חוט מעשי למלחמה באינטיפאדת היחידים הזו. אין מאחוריהם ארגון, אין משלח – אי אפשר להפר את כללי הדמוקרטיה ולכן נשאר רק –
להדליק נרות.
אבל הרי הוכחתם שמול רצח מזעזע של משפחה ערבית אחת, אתם נכונים להקריב את כל הכללים והחוקים.
אז מדוע מול גל טרור ורצח של עשרות יהודים אינכם מוכנים טיפ טיפה לכופף?
למשל – משהו קטנטן שכזה – כמו שלילת אזרחות (וביטוח לאומי) מכל תושבי הכפר או השכונה של הרוצח?
למה לענות חפים מפשע כדי למצוא (אולי) רוצח אחד,
מותר –
אבל לשלול אזרחות ממי שקיבלה והשתמש בה נגדך –
אסור?
התברר גם, שבמקרים רבים – הרוצח של אתמול הוא בן דוד של הרוצח משלשום.
נו? אז אולי נכון לגרש את כל משפחת המחבל?
פצצה מתקתקת – אתם יודעים…
בטוח שוינשטין יאשר…
נו טוב – למה אני מסתבך… בואו נעשה ג’וגינג.