מדוע נתניהו חייב למנות את סמוטריץ’ לתפקיד שר הביטחון?

מדוע צריך נתניהו למנות את סמוטריץ’ לביטחון.

ישראל חייבת תודה לנתניהו בשל הישגים רבים בתחומי הכלכלה והיחסים הבין לאומיים.

אילולי שר האוצר, ובהמשך – ראש הממשלה נתניהו, כלכלת ישראל עדיין היתה מדשדשת אי שם על הגבול שבין המפותחות למתפתחות.

השילוב שבין העליה המבורכת מרוסיה, המעבר מתפוזים, טכסטיל ויהלומים, אל קדמת ההי-טק העולמי – ובנימין נתניהו שהוביל למעלה מ 60 רפורמות כשר אוצר, והפך את הכלכלה הישראלית, מכלכלה סוציאליסטית מפא”יניקית, לכלכלה הרבה יותר חופשית ופתוחה,

המעבר הזה הוביל את ישראל אל צמרת הטבלה האירופאית בהכנסה הגולמית לנפש.

יותר מאנגליה, יותר מגרמניה, כמעט יותר מכולם.

נתניהו, יחד עם שר האנרגיה שטיניץ, הוביל מול כל התנגדות השמאל, את מתווה הגז, ובזכותו נהנית כיום ישראל מעצמאות אנרגטית.

העולם כולו רעב לגז, במערב אירופא יקפאו אלפים בחורף הקרוב למוות, ואילו ישראל מיצאת גז, ונהנית משפע בלתי נדלה של אנרגיה –
שהשמאל הצווחני עשה כל שביכולתו כדי להשאירה עמוק בלב ים.

גם בתחום המדיני רשם לעצמו נתניהו הישגים גדולים בעיקר כשהוביל יחד עם הנשיא טראמפ לחתימה על הסכמי אברהם ולניתוק הקשר בין התקדמות שלום במזה”ת,
לבין הסכסוך עם ערביי ארץ ישראל.

ואולם בתחום חשוב אחד נתניהו לא יכול לרשום לעצמו התקדמות.

הביטחון.

מצבה האסטרטגי של ישראל, שקיבל נתניהו ב1996, כשהתיישב לראשונה על כס ראש הממשלה, היה חזק הרבה יותר, בטוח הרבה יותר, ומרתיע הרבה יותר, מן המצב האסטרטגי שהותיר נתניהו אחריו לפני שנה וחצי, כשקמה ממשלת בנט לפיד.

אלופים בדימוס טוענים שהסכנה הביטחונית הניצבת לפתחנו כיום, אינה נופלת מזו שהיתה כאן ב1948, ערב מלחמת השחרור.

נתניהו הוביל מדיניות מוטעית מן היסוד, של העברת האחריות לאיום הגרעין האיראני, לידי האמריקנים.

אחרי הכרזות ההשמדה של אחמדיניג’אד,
כשכל העולם ציפה לשידור חוזר של התקיפת הישראלית בעיראק,
וכשהתנאים לתקיפה היו טובים בהרבה מהיום,

היסס נתניהו, נכנע ללחץ מפקדי הצבא, והוביל אסטרטגיה שיצרה לבסוף רצף יבשתי מאיראן, דרך עיראק, סוריה ולבנון ועד למטולה…

במקום שאנו נאיים על הגדרות והקיום שלהם, הם, האיראנים ושלוחיהם, למרות כל הסנקציות, יושבים למעשה על הגדרות שלנו, מאיימים על קיומנו במאות אלפי טילים, חלקם מדוייקים –

איום שצה”ל השבוי בתודעת אוסלו לא התכונן אליו – ואת התוצאה האסטרטגית, ראינו לאחרונה בכניעה ללא תנאי לדרישות נסראללא בהסכם עם לבנון.

איש אינו מעלה כלל על דעתו שנתניהו יבטל את ההסכם הזה, כי לכל ברור שאין, לא לממשלת לפיד, ולא לממשלת נתניהו את היכולת להתמודד עם המשמעות הצבאית של ביטול שכזה.

חשוב להדגיש! האסטרטגיה הביטחונית שכשלה נסמכה על כל צמרת הביטחון הישראלית. אמנם ברור שראש הממשלה הוא לבסוף האחראי, ואולם אנו יודעים שהרמטכ”ל אשכנזי, וראש המוסד דגן, סירבו להנחיית נתניהו להתכונן לתקיפה – רק להתכונן…

כלומר האחריות למחדל הקולוסאלי שהוביל אותנו לשפל המדרגה שבו אנו נמצאים, נופלת על כל הצמרת הביטחונית, מאז החתימה על הסכמי אוסלו ב 1995.

זה כל הרמטכ”לים, כל ראשי המוסד, כל שרי הביטחון, כל המומחים, כל ראשי המלל – וכמובן כל התקשורת הישראלית שתמיד תריע לקניית עוד רגע של שקט,

תמורת מישכון הביטחון של הדור הבא…

חייבים להודות, הפארדיגמה של נתניהו ושל כל צמרת הביטחון הישראלית כשלה כשלון חרוץ והורידה את ישראל על ברכיה.

בסיטואציה שאליה נקלענו, אנו חייבים מישהו לגמרי מחוץ לקופסא הזו.

העובדה שסמוטריץ’ לא מגיע מתוך מערכת הביטחון, לא זו בלבד שאינה חסרון, היא יתרון גדול. העובדה שממשל ביידן לוחץ שלא למנותו, מוכיחה עד כמה הוא הוא, האיש הנכון לתפקיד.

אין לי שום קשר מיוחד עם סמוטריץ’. במקומות אחרים ביקרתי אותו בחומרה רבה ואוסיף לבקר. אבל ברור שהאיש לומד מהר, אינו כפוף לתודעת אוסלו, וידע לעמוד על שלו מול הקצונה המאובנת של צה”ל.

אינני יודע אם סמוטריץ’ יצליח לתקן את המצב החמור, אבל בשני דברים אני בטוח:

הראשון הוא שמי שגדל מתוך המערכת, לעולם לא יעשה זאת,

והשני הוא, שסמוטריץ לפחות לא ישלח נערים למעצר מנהלי לאחר שבית המשפט שחררם, והוא יעשה כל שיוכל בכדי לעצור את השתלטות רשות הטרור על שטחי ארץ ישראל – שטחי C – שנותרו בידינו.

אז למען בטחון ישראל.

סמוטריץ’ לביטחון עכשיו.