אגדת חורבן
כ״ד באב ה׳תשפ״א (אוגוסט 2, 2021)
שלום לכם הלכתי עם בני לראות את הסרט אגדת חורבן של גידי דר.
אתחיל מהסוף – הסרט הזה הוא מסוג היצירות שאסור לדלג עליהן. הוא חייב לשבת במחסן התודעה של כל ישראלי.
ועכשיו אחזור להתחלה. קודם שהולכים לראות את הסרט, חשוב לשמוע את הביקורת – הקטלנית יש לומר – של ח"כ לשעבר, ד"ר מיכאל בן ארי על הסרט הזה.
בן ארי מסביר שהסרט נסמך על עדותו המרכזית של הבוגד הגדול יוספוס פלאביוס, שהליווי המדעי של הסרט נסמך על היסטוריונים מן השמאל ושבאופן כללי האוריינטאציה שלו מוטת אג'נדה ברורה.
אינני מזלזל כלל בחה"כ לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי שהוא היסטוריון של התקופה ובוודאי שיש לו כלים טובים יותר להבינה מהיסטוריונים שאינם אמוניים ורחוקים שנות אור מתרבות התקופה.
אז למה אני חושב שאסור לדלג על הסרט?
משום שהסרט הזה על אף מגרעותיו הוא קודם כל המילוי חלל בבור ההיסטורי שמותיר אחריו משרד החינוך בליבות תלמידי ישראל.
עדיף שיהיה ידע מתווכחים עליו ומשם אפשר להתקדם, מאשר בורות מוחלטת. הסיבה השנייה שצריך ללכת לסרט הזה היא שפשוט מדובר ביצירה אומנותית חשובה. ובין אם הסרט מדייק היסטורית ובין אם לאוו – שנאת חינם בוודאי שהיתה שם ערב החורבן וחשוב ללמוד אותה בכל היבט ופרשנות אפשרית.
כשיצאתי מאולם הקולנוע הרגשתי סוג של פיספוס.
"בגלל האי דיוק ההסטורי?" שאל אותי בני.
"לא" – עניתי לו – " בגלל שהציורים צוירו על ידי אנשים חילוניים"
אפילו רבן יוחנן בן זכאי הוא גלוי ראש בסרט. אין לי שום טרוניה בעניי הזה כלפי היוצרים – מדובר ביצירה אומנותית המשקפת את עולמם – אבל דווקא מפני שמדובר בניסיון לשקף תקופה, צריך היה לנסות ולרדת לנפשן של הנפשות הפועלות.
הדמויות שנראו על המסך הגדול היו דמויות של סוחרים בבאזר טורקי – אילו טרחו האומנים לחיות כמה שבועות במאחז בגבעות השומרון, אולי היו מוסיפים פאות וכיסויי ראש לדמויות, אולי היו מצליחים לשקף את המבט האמוני בעיניהם.
צר לי – אבל הביקורת שלי על הסרט היא אומנותית דווקא. דווקא בהיבט הזה – חשתי החמצה.
לכו לצפות.
מחר יפורסם מאמר סימן קריאה חדש בנושא הרוב היהודי, אז נתראה במחשבים מסלול של יום רביעי.
להתראות
4 תגובות
אני חושב שהביקורת האמנותית שלך והביקורת המהותית של ד"ר מיכאל בן ארי נובעות בשורשן מאותו מקור. לשניכם חסר היוצר האמוני, רק שבעיני ד"ר מיכאל זה בא לידי ביטוי במישור האידיאלי ואילו אצלך זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים שבחיים עצמם
הביקורת של ד"ר בן ארי דווקא היא ממחישה לנו את האקטואליה. תמיד השכבה השבעה היא זאת ששונאת את השכבה העממית שמעדיפה להילחם על העקרונות. זוהי שנאת החינם האמיתית.
איך צפית בסרט? באולמות קולנוע החזירו את התו הירוק
https://www.kan.org.il/podcast/item.aspx?pid=23818