כשהמדינה מקצה משיקוליה שלה, שטח אדמה למתיישב בקיבוץ בארי או חניתה, והקיבוצניק משקיע את מרצו ומגדל בשטח עגבניות – האם אלו העגבניות שלנו?
ברור שלא. למדינה היה אינטרס (בטחוני, התיישבותי, כלכלי וכו’) היה לה חוזה עם הקיבוצניק, שהשקיע את מרצו ויכולותיו והעגבניות עכשיו שייכות לקיבוץ – לא למדינה.
לגז “שלנו”, כשהיה באדמה, היה בדיוק את אותו ערך שהיו לעגבניות “שלנו” לפני בוא החקלאי. רק שב”עגבניה” הזו נדרשו סיכון והשקעה גדולים פי כמה וכמה.
בדיוק כמו העגבניה, גם הגז שייך למי שחרש וזרע והשקיע על פי כל הסיכומים.
אינני דואג לתשובה ולנובל. הם יסתדרו גם בלעדנו.
אני דואג לחברה הישראלית ולהשתלטות רוחות רעות של פופוליזם פסאודו קומוניסטי שידרדרו את המשק והחברה אל תרבות ונצואלית.
