ביעור (חוק) החמץ
ה׳ בניסן ה׳תשס״ח (אפריל 10, 2008)
כל מה שיכולתי לחשוב עליו, כשנחתתי בשבוע שעבר, היה להגיע הביתה, להתקלח ולישון. אבל עוד קודם שירדתי מהמטוס, ברגע שפתחתי את הנייד, התברר לי שאני לא הולך הביתה אלא הישר לאולפני חדשות ערוץ 2 – לראיון בעניין ביקורי אצל פולארד. ישבתי שם באולפן ולצידי ישב המרואיין הראשון, עו"ד, שה'איטם' שלו פתח את המהדורה. וכך התוודעתי לכל סיפור חוק החמץ שהתחולל כאן בהעדרי. העו"ד (שאינני זוכר את שמו) ייצג את בעלי העסקים שבשנה שעברה מכרו חמץ בפסח ועיריית ירושלים נקטה נגדם הליכים בהתאם לחוק החמץ. הוא הוזמן לאולפן בשל הניצחון המשפטי שהשיג עבור לקוחותיו. "בית המשפט החליט לפרש פרשנות מצמצמת מאוד את החוק" – הסביר עורך הדין – "וזיכה את הנתבעים".
"האם אינך רואה בעיה בכך שבית משפט מבטל למעשה חוק של הכנסת?" שאלה סיון רהב מאיר את העו"ד.
"אין שום בעיה" ענה האיש והפליג בהסברים מפולפלים המחזקים את זכותו של בית המשפט לנהוג כפי שנהג.
ישבתי שם ממתין לתורי. קשה היה לי להתאפק ולא לדחוף איזו הערת ביניים מהצד. אבל לא רציתי להסיט את מלוא תשומת הלב מן הנושא שלשמו הגעתי לאולפן – אז פשוט שתקתי. אח"כ פגשתי את העו"ד ההוא בחדר ההמתנה, ותוך שאנו משפשפים את פנינו משכבות הפודרה שמורחים עליך קודם לשידור – אמרתי לו:
"תתפלא אבל בהקשר המהותי אני מסכים אתך לגמרי, לעומת זאת בדרך המשפטית שבה השגת את מבוקשך – אני חולק עליך נמרצות".
"מה זאת אומרת?" שאל האיש?
"אני חושב שכמה שפחות חוקים דתיים יותר טוב – עדיף שלא יהיה כלל חוק חמץ, מבחינה זו אני עם הסוחרים ולא עם עיריית ירושלים"
"אבל!" – הוספתי – "מדוע בית המשפט רק מבטל את חוקי הכנסת? אולי נשאיר ל"כבודם" גם את מלאכת החקיקה? מי צריך בכלל בית נבחרים? בחירות? תעמולה וכל הגועל נפש הזה? – בו ונשאיר את זה לנאורים…"
כאן פחות או יותר נפרדו דרכנו, הוא שאל אותי לאן אני מגיע וכשהסברתי לו שאני יכול לתת לו טרמפ לקרני-שמרון אם הוא רוצה, הוא הודה לי באדיבות וויתר…
בכל אופן – הסיפור הזה של החקיקה הדתית הוא כישלון ידוע מראש. אני זוכר שבילדותי, רחוב הרצל – הרחוב הראשי ב'רחובות' היה סגור בשבת. היום – ארבעים שנה אחרי, ועם פי שניים ח"כים דתיים, הרבה מאוד חנויות פתוחות וזהותה היהודית של המדינה במצב הרבה יותר גרוע. מסקנה – פחות פוליטיזציה וחקיקה דתית שווה יותר זהות יהודית למדינה. חד וחלק. עדיף שלא תהיינה כלל מפלגות דתיות. הציבור ברובו הגדול מסורתי ודתי. על פי סקר שפרסם אתר ynet רק כ 20% מהציבור מגדיר עצמו חילוני. השאר מגדירים עצמם מסורתיים, דתיים וחרדים. כלומר ברור שהרוב הגדול לא רוצה חמץ גלוי ברחובות בזמן הפסח. ברור שהרוב רוצה לחוש אוירה של חג – ואם 'נורא' בא לו איזה פיתה – הוא לא מרגיש צורך מיוחד לנגוס בה דווקא ברשות הרבים. אבל ברגע שהעניין הופך לחוק – אז כבר נכנסת לתמונה תחושת הכפייה. עכשיו זה כבר אנחנו נגד ה'דתיים'. עכשיו כבר "מצווה" לאכול את הפיתה על המדרכה כדי להזכיר לעצמי ולכולם שאני אדם חופשי. אני לא רוצה שתהיינה מפלגות דתיות כדי שלישראלי לא יהיה נגד מי להלחם והזהות היהודית של המדינה תחזור ותהיה "הבעיה" שלו – לא של הדתיים. ואני סומך על הישראלים יותר מאשר על כל חוק, כי 80% מהם אומרים שהם קודם כל יהודים ורק אחר כך ישראלים. כשהאחריות לזהותה היהודית של המדינה תעבור מהמיעוט הדתי אל הרוב היהודי, אז תהיה לנו מדינה יהודית. למזלנו – אין חוק שמחייב אותנו לעמוד בזמן הצפירה לחללי צה"ל. אם היה חוק כזה – אני לא בטוח שהייתי עומד… אנחנו עומדים בצפירה כי זו התרבות שלנו – אין לנו צורך בשום חוק. אנו צריכים לשאוף למצב שבו מי שמוכר חמץ בפסח, או פותח את חנותו בשבת, ירגיש כמו מי שמהלך בדיזנגוף באמצע הצפירה. זהו תהליך חינוכי רב דורי. כלומר היהדות שלנו, צריכה להפוך יותר ויותר לתרבות שלנו – בלי חוקים ובלי כפיה. כדי שזה יקרה צריך להחזיר את המדינה לרוב היהודי הגדול. בינתיים מי שמנהל כאן את חיינו מעל הדמוקרטיה והחוק, זה ה"עשירון הנאור". הם עושים זאת בעיקר באמצעות הבג"ץ, התקשורת, ו האקדמיה. כך איבדנו גם את הזהות היהודית וגם את החירות הדמוקרטית.
עד כמה שזה ישמע מוזר – זה שמותר עכשיו למכור חמץ, לא יגדיל את מכירת החמץ, אני מאמין שבסופו של דבר היא אפילו תלך ותקטן. אך לעומת זאת זה יגביר את החירות – והרי זה כל עניינו של החג הזה לא?
חג חירות שמח.