“בבוקר ביקרנו ב’יד ושם’ וראינו את תמונות הזוועה של חומת הגטו היהודי בווארשה” – אמר הבישוף הגרמני ג’ור’ג’ מריה פרנץ – “ובערב, כשביקרנו בגטו הפלסטיני ברמאללה וחזינו גם שם באותן חומות, נזכרנו בתמונות שראינו בבוקר ביד ושם…”
איש מנציגי ‘יד ושם’ שאירח בתחילת החודש את משלחת אנשי הכנסיה הגרמנית, לא העלה על דעתו כי עוד באותו יום תערוך המשלחת בביקורה ברמאללא, השוואה שכזו בין גרמניה הנאצית לישראל.
בואו נרגע וניתן לבישוף הגרמני מריה, את הקרדיט של הטמבל התורן. הוא לא יודע כלום, הוא הגיע מהמאדים, והוא רואה חומות שם וחומות כאן, והוא שואל את עצמו – מה בעצם ההבדל? שם סגרו אנשים מאחורי חומות וכאן סוגרים אנשים מאחורי חומות, מבחינה עקרונית – מה ההבדל?
אפשר כמובן לטעון שהגרמנים לא רק סגרו מאחורי חומות אלא גם רצחו ששה מליון… אפשר להוסיף ולטעון שיהודי ווארשה מעולם לא פוצצו אוטובוסים ובתי קפה גרמניים. זה כמובן נכון – אבל אפס… מה לעשות והמראה המתגלה ברמאללה לעיני הבישוף הגרמני, מזכיר לו את אותן חומות. חוץ מזה שגם בווארשה זה רק התחיל בחומות – אולי חשוב לעשות את ההשוואות האלה עכשיו לפני שנתחיל להידמות לגרמנים במעשים נוספים! האין זה תפקידו של איש דת רם דרג? להתריע בפני תהליכים שכאלה? העובדה שהערבים נלחמים בנו, גם היא לא בדיוק מצדיקה את סגירתם בגטו שכזה, הרי כבשנו את ארצם, וודאי שהם נלחמים…
הנה כי כן – כשאנו נירגעים מתברר לפתע שהבישוף הגרמני מריה, לא כזה טמבל כמו שחשבנו. הוא דווקא די חכם – כלל לא פשוט להתמודד עם הטיעונים שלו. והייתי מוסיף אפילו – בלתי אפשרי להתמודד איתם.
בלתי אפשרי?!
כן. משום שכשאנו משמיטים מן הדיון את שאלת הצדק, ומשאירים בו רק את ההומניזם הנראה לעין, אי אפשר לנצח את הטיעון שבפי הערבים ושאר שונאי ישראל. מה שנותן את הצידוק לצה”ל אינו מידת ההומניות שלו, אלה התשובה לשאלה הפשוטה ביותר. של מי הארץ הזו? אם זו ארצנו, אז מובן שמוצדק לנקוט בכל הפעולות הנדרשות כנגד מי שמנסה לגזול אותה מאיתנו. אך אם אין זו ארצנו, גם פעולה בלתי אלימה, תהפוך אותנו ל”נאצים” המודרניים.
זו שאלה של צדק לא של הומניזם.
מי מתנדב להסביר לבישוף מריה, שזו ארצנו?
