בעד חסינות לנתניהו
י״א באייר ה׳תשע״ט (מאי 16, 2019)
בעד חסינות לנתניהו.
שר המשפטים לשעבר, הפרופ' דניאל פרידמן, מסביר כי לא ראוי לחוקק חקיקה פרסונלית התפורה למידותיו של נתניהו בכדי לחון אותו מן העברות המיוחסות לו. "העם לא הצביע עבור חנינה לנתניהו", הסביר פרידמן והדגיש כי אין לראות בניצחונו מתן לגיטימציה לסוג כזה של חקיקה.
אני מאוד מכבד את פרופ' פרידמן שגילה יושרה אינטלקטואלית ואומץ בלתי רגיל בעמדות אותן ביטא כלפי בג"צ ו"כנופייית שלטון החוק" (כמאמר הנשיא ריבלין כשנפסל מלכהן כשר הבריאות). אבל במקרה הזה אינני מסכים איתו. פורמלית פרידמן כמובן צודק, ההצבעה היתה עבור מפלגות לא עבור אנשים, אולם בפועל היתה כאן אמירה ברורה של הציבור, כי הוא מבין היטב את השימוש שעושה "חבורת שלטון החוק" (עידנתי קצת את לשונו של ריבלין ההוא) בכח שבידה בכדי להחליף שלטון נבחר בשלטונה שלה, וה'פוטש' הזה אינו מקובל עליו.
יותר משהיתה בבחירות הללו הבעת אמון בנתניהו, היתה כאן הבעת אי אמון ב "חבורה" הזו.
הריבון הוא העם – אמרו הבחירות – והוא מתכוון לשמור על ריבונותו.
תמיד תמכתי בחסינות כזו או אחרת לראש הממשלה ואולי גם לשרים. גם בתקופת כהונתו של אולמרט המאוס – תמכתי בחוק הצרפתי.
שחיתות היא דבר חמור מאוד. כח"כ נלחמתי בה מלחמת חורמה ושילמתי מחיר יקר על כך. אבל יותר משאני מודאג משחיתות של נבחרי ציבור, אני מודאג מכך שמוקדי כח שאינם נבחרי העם ישתמשו בכוחם בכדי להפיל שלטון נבחר שאינו לרוחם.
אם אין מדובר בעברות על בטחון המדינה, עברות שוחד וביטחון כבדות כמו אלו שעליהן נרמז בפרשת הצוללות – אני תומך במתן חנינה לנתניהו.
יתכבדו אבירי שלטון החוק, יאספו את כל חומר החקירה, ויגישו את כתבי האישום לאחר סיום הקדנציה.
אגב – כמשיח לפי תומו, אמר (והוקלט) ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כי אהוד ברק קיבל עמלה מכל עסקת נשק עם האמריקנים. מדובר בחשד חמור פי כמה וכמה מכל הפרשיות בהן נחקר נתניהו – אולם דומה כי המאמץ שהושקע כדי להזים את החשד הזה, אינו מתקרב כלל למאמץ שהושקע בכדי להפליל את נתניהו בחשד פעוט פי כמה וכמה.
יש לי ביקורת קשה ביותר כלפי נתניהו. בשנות כהונתו הרבות, דירדר נתניהו את מצבה האסטרטגי של ישראל לרמה הנמוכה ביותר שבו היתה מאז מלחמת העצמאות. ישראל הפכה לבת ערובה של עזה ולאסקופה נדרסת של כל זב ומצורע במזה"ת.
מעת לעת ממטיר החמאס על אזרחינו מאות טילים ככל אשר יחפוץ ומכתיב את תנאי הפתיחה והסיום. החיזבאללה הופך את מאות אלפי הטילים שלו למונחים ומדוייקים, כמעט באין מפריע, מה שהופך את איום הטילים שלו לאיום אסטרטגי. במקום שהאיראנים ימתינו למתקפה ישראלית כבעבר, אנו מוצאים אותם כיום בחצר האחורית שלנו ואת ההחלטה אם תהיה או לא תהיה להם יכולת גרעינית, גלגל ראש הממשלה הישראלי אל הבוחר האמריקני – שבינתיים בחר בטראמפ…
הביקורת כאמור קשה ביותר, אך הדרך להחליף שלטון עוברת בקלפי, לא בבתי המשפט.