אל תגלו לאף אחד – אבל עם חלק לא מבוטל מדבריו של אחמדיניג’אד באו”ם – הסכמתי.
התקשורת הישראלית מקפידה למתג את דבריו בכדי למנוע התמודדות עימם – אני מציע לכולנו להתעלם מהסופרלטיוים “דברי בלע”, “נאום שטנה” וכדומה – ולהקשיב טוב טוב לדבריו. “המשטר הציוני עומד לפני קריסה ואין לו דרך להיחלץ מהביצה שייצר” – כך מסביר לנו אחמדיניג’אד מעל בימת האו”ם. אחמדיניג’אד אינו מדבר על קריסה חומרית או צבאית, הוא מדבר על קריסה ערכית המביאה לקריסה הקיומית.
השבוע הלכתי לבקר את משפחות האסירים היהודיים השובתות רעב בסוכה שהקימו ליד ישיבת מרכז הרב. מי שרוצה להבין על מה מדבר אחמדיניג’אד – כדאי לו שייגש לשם.
“אין לנו אינטרס לשחרר אותם” – כך בלי בושה ומן הסתם בלי להבין כלל את משמעות דבריו, ענה השר לבטחון פנים ‘אבי דיכטר’ למשפחות האסירים היהודיים. הטענה לפיה מול שחרור סיטונאי של אסירים לאומניים ערביים, יש לשחרר גם את היהודים – הטענה הזו לא תופסת בישראל. לישראל – אליבא דדיכטר, אין אינטרס לשחרר את היהודים – רק את הערבים.
בתרגום חופשי אפשר לומר כי מר דיכטר מסביר לעופר גמליאל מבת עין, השובת רעב בכלאו בדרישה לקבל את הזכויות הבסיסיות הנמנעות ממנו, ולכל שאר האסירים היהודיים שמדינת ישראל מתעללת בהם ומונעת מהם חופשות, ניקוי שליש מתקופת מאסרם וכולי – דיכטר מסביר להם ששביתות רעב לא יועילו. לדיכטר ולחבריו ברור, שהאסירים היהודיים עברו על החוק מתוך הזדהות לאומית ולא מתוך מלחמה בישראל. לכן אין הם חוששים מניסיון לייצר “אינטרס” לשחרר אותם על פי המתכונת הערבית. אינטרס כזה יש לנו רק מול מי שנלחם בנו, אין לנו אינטרס כזה מול אחינו.
גם לשחרר את פולארד, אין למדינת ישראל אינטרס. להיפך – לישראל אינטרס מובהק שיהונתן ימות חס וחלילא בכלאו. שליח ישראלי אף ניסה להניאו להתאבד שם. שפל המדרגה המוסרי של ראשיה שריה ויועציה – עיקר מתוך סדר העדיפויות הלאומי שיקולים ערכיים. הכל עניין של אינטרסים. כנראה שהאינטרס בשחרור גלעד שליט גם הוא אינו חזק דיו. אחרת ישראל היתה מוכנה לספוג את לחץ הביקורת הבין לאומית וגובה מן העזתים מחיר בלתי נסבל עד לשחרורו.
אולם במחשבה שניה – יש כאן בהחלט גם עניין ערכי. לא משהו שתודעתם של מנהיגנו מסוגלת לעכל, אבל כנראה מניע אותם מתוך תת המודע. ראשיה שריה ויועציה של מדינת ישראל אינם מאמינים בה יותר. אינם מאמינים לא בעם ישראל ולא במדינת ישראל. הם רואים בערבי את הקבוע, ובישראלי את הזמני. בעמקי תודעתם הם אימצו את הצדק הערבי. הם באמת לא רואים ברוצחים הערביים פושעים גדולים – הם מבינים אותם. בניו של ראש הממשלה ושל רבים משכבת ההנהגה הישראלית אימצו מזמן את המלצתו של אחמדיניגאד הקורא לכולנו לחזור אל “ארצות מוצאנו”. שחרור הרוצחים הערבים אינו רק עניין של אינטרס כלשון דיכטר – ביסודו הוא עניין של הזדהות עם צדקת מאבקם. זו אותה הזדהות מוכרת מקדמת דנה, של החלק האנטישמי באישיותו של היהודי, עם תליינו. הפסיכוזה הגלותית הזו התגלגלה כיום בעצימות גבוהה אל תוך מנגנוניה של מדינת היהודים. כמובן שההתעללות באסירים היהודיים מבטאת בדיוק את אותה פתולוגיה – מצידה השני.
רציתי לכתוב משהו אופטימי לראש השנה. אבל אחרי הביקור ההוא באוהל שובתי הרעב, הרגשתי שתהיה בכך חוסר כנות והגינות. יכול להיות שבאופן פרדוקסאלי, דווקא דבריו של אחמדיניג’אד הם המקור לאופטימיות לקראת השנה החדשה. המשטר המסואב שלנו באמת שוקע אל תוך הביצה שיצר. אך מה שאחמדיניג’אד אינו יכול לראות ולהבין הוא את נצח וסגולת ישראל הבאים לידי ביטוי ברבדים רבים ומתגברים בחברה הישראלית. זה נכון ש “המשטר הציוני עומד לפני קריסה” אך לעם היהודי יש ויש את הכלים, לצאת בתשס”ט – “מהביצה שיצר”.
