הם מצילים את אשקלון - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד | 20/02/2024
הם מצילים את אשקלון

“האם אתה מאמין שארץ ישראל – מן הירדן ועד הים – היא שלנו?” שאלתי את יריב אופנהיימר. “אופנהיימר קצת גמגם אבל לבסוף אמר שכן. “האם אתה מאמין שארץ ישראל כולה היא שלנו?” שאלתי השבוע את דן מרגלית, “האם את מאמינה שהארץ הזו היא שלנו?” שאלתי את טלי לפקין שחק שראיינה אותי לצידו” – השניים היו קצת המומים מן השאלה והפנו אותה מיד למרואיין שיישב לצידי – לעוזי דיין. “בוודאי שארץ ישראל היא שלנו” ענה דיין, “אני אינני מרגיש כובש בשום מקום בארץ ישראל”.
“מי שלא מרגיש שחברון היא שלו – אינו מסוגל להגן על אשקלון” – סיימתי את דברי.
זהו בעצם כל הסיפור כאן. איבדנו את תחושת הצדק שלנו. אנו פועלים בשמה של פרגמטיות במקום בשם האמת היהודית שלנו. הפרגמטיות הזו הפכה מזמן למשיחיות שלום מדממת הרחוקה מפרגמטיות כרחוק מזרח ממערב ואילו הגישה המבוססת על הצדק היהודי – הגישה הזו, שהיא גם הפרגמטית ביותר, הגישה הזו הפכה לבלתי לגטימית. שוב ושוב אני מראה לכל מי שמוכן להקשיב – שיש פתרון לשאלת הדמוגרפיה הערבית, אבל בכדי ליישם את הפתרון הזה צריך להאמין שהארץ הזו היא שלנו.
מה תעשו עם גלעד שליט, שאלו עובדי האולפן את עוזי דיין ואותי כשיצאנו אל מגרש החניה. עוזי השיב מה שהשיב וכשסיים פניתי אל אחד השואלים ואמרתי לו: “נניח שמישהו נכנס אליך לדירה ומודיע לך שהדירה שייכת לו – כיצד תגיב?” “אני אשתולל” אמר האיש. “נכון מאוד” – אמרתי – “כך ינהג כל בר דעת”. “ומה לדעתך יקרה אם במקום להשתולל תיכנס למשא ומתן, תציע להתפשר על חצי מהדירה – מה לדעתך יבין מכך מי שמביט מבחוץ על הנעשה בדירתך?” בן שיחי חייך – “ברור שכולם יבינו שהדירה שייכת לאיש הזה” – אמר. “זה בדיוק מה שקורה כאן” – סיימתי – ” זה בכלל לא משנה כמה הם אלימים ויורים על אזרחים וכו וכו, מן ההתנהגות שלנו העולם מסיק שהצדק נמצא בצד שלהם ולכן הוא תמיד יתמוך בהם. לכן אתה לא יכול להגיב לקסאמים ולהגן על אשקלון ולכן אתה גם לא יכול לשחרר מעזה את גלעד שליט, כי בהתנהגותך הוכחת שהצדק איתם!”.

פעם – כשהייתי נער צעיר מאוד, הגיע אל סניף בני עקיבא ברחובות, נואם חשוב, אריק שרון שמו. “את כל המעשים הגדולים במדינה הזו עשו אנשים מתחת לגיל 19” אמר לנו שרון. לבושתנו – את המלחמה על חברון מנהלים היום צעירים שהחשובה מכל – תחושת הצדק- לא אבדה להם. הם מאמינים בכל ליבם שהארץ הזו היא שלנו ולכן הם משתוללים מול מי שבא להוציאם מביתם. אינני סובל אלימות. כשארגנתי הפגנות דאגתי שהמפגינים יקשרו לעצמם את הידיים כסימן לרצונם באי אלימות. חשבתי אז שמדינת ישראל היא דמוקרטיה. איש אינו שש לאלימות – גם לא הנוער שנמצא שם. הטענה כאילו מדובר בנוער שוליים היא שקרית. אליסף עמוס הנאבק עכשיו על חייו למד בבית ספר אליטיסטי שמעטים מתקבלים אליו. מדובר בנוער המאייש יותר מכל נוער אחר את יחידות העילית בצבא, נוער שחווה חורבן וגירוש מביתו, נוער שהמדינה למענה מוכן היה להקריב הכל – הפשיטה אותו מכל זכויות האדם הבסיסיות שלו ודחקה אותו אל חוסר אמון מוחלט בכל מוסדותיה. הם כבר לא מאמינים במדינה הזו אך בדמם ובמסירות נפשם הם שומרים גם עבור מתקיפיהם מבית את החשוב מכל – את הצדק, ובכך מצילים הם את אשקלון.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה