על סגירת ההר לח"כים בתשעה באב, ועל החרם האירופי. משה פייגלין – מקור ראשון
בתשעה באב, יצא ראש הממשלה בהודעה דרמטית והסביר כי לא ניתן לזרים להתערב בקביעת גבולותינו. לאוזניים מקומיות ייתכן שהיתה זו מנגינה ערבה אולם באותו יום בדיוק הוכיח ראש הממשלה בדיוק את ההיפך.
בבוקרו של אותו תשעה באב ביקשו מאות יהודים ובתוכם שלושה חברי כנסת, לעלות להר הבית. גם למחרת ביקש סגן שר החוץ זאב אלקין לעלות להר והדבר נמנע ממנו. לשאלת חבר הכנסת יריב לוין באשר למחדל הזה, ענה כרגיל שר המשטרה יצחק אהרונוביץ', כי אין שום שינוי בנעשה בהר, כל מי שמבקש לעלות להר יכול לעשות זאת, בכל יום עולים בנחת מבקרים יהודיים רבים והסגירה למבקרים כולל חברי הכנסת, נעשתה על פי שיקול דעת ביטחוני נקודתי של מפקד המחוז על פי סמכותו.
צר לי לקבוע זאת, אך השר אהרונוביץ' שיקר לכנסת ביודעין. כל המעורב בנעשה בהר יודע שמאז היענות ראש הממשלה לדרישת הווקף המוסלמי לאסור עלי את העליה להר, התדרדרה מאוד אחיזת המשטרה בהר והמקום הקדוש הפך לזירת התגוששות מכוערת. קריאות 'איטבח אל יהוד' הפכו עניין שבשגרה, דחיקת רגלי היהודים הולכת ומחמירה ומשטרת ישראל מקרינה רפיסות, פחד ותבוסתנות חסרי תקדים נוכח תעוזתו המתעצמת של הווקף המוסלמי. לא שיקול ביטחוני הנחה את המשטרה כשסגרה את ההר למבקרים הרבים שביקשו לעלות להר בתשעה באב. היתה לה למשטרה כל היכולת – לו רק חפצה בכך – לנפנף תוך דקות את הפורעים הערביים ולאפשר ליהודים ביקור סדיר במקום הקדוש. אלא שמשטרת ישראל כהרגלה מסרה עצמה כעלה תאנה ביטחוני בידי ראש הממשלה, המוסר בפועל את הריבונות בהר הקודש, לירדנים ולווקף המוסלמי תוך שהוא מדבר גבוה על כך שלא ייתן לזרים להתערב בריבונות הישראלית
אהרונוביץ' אמנם טען שהיה זה שיקול ביטחוני נקודתי של מפקד המחוז, אולם מה לעשות ויש גם צד אמין בכל הסיפור הזה. וכך מתארת סוכנות הידיעות הירדנית את השתלשלות הדברים:
"בעקבות דרישה ירדנית, מנעה המשטרה הישראלית כניסת קיצוניים יהודיים לכל מרחב הר הבית" – כך פותחת סוכנות הידיעות הירדנית, בידיעה ראשית המתארת בפרטי פרטים את כל השתלשלות העניינים הפוליטית שהובילה לסגירת ההר.
16/07/2013 13:04:17
הדברים מאושרים מכוונים נוספים ואין בהם שום חידוש. הפטנט הזה, של שימוש במשטרה, במוסד היועץ המשפטי ובבתי המשפט, בכדי לבצע החלטה מדינית שמשמעותה מסירת הריבונות בהר הבית למוסלמים ללא סמכות הריבון – כלומר בלי להביא את הנושא לאישור הכנסת, הפטנט הזה אינו חדש. כך הם פני הדברים מאז שחרור ההר. ראש הממשלה נתניהו רק העצים אותו לשיאים חדשים.
מסירת הריבונות בהר מובילה כמובן להקפאת הבניה בירושלים – כלומר האיברים הקרובים ללב הולכים ולוקים באותה מחלה – מחלת אובדן הריבונות. כך הולכת הלגטימיות הקיומית בארץ כולה ומתפוררת נוכח עיננו.
מה אתם רוצים מהאיחוד האירופי? 46 שנים אתם טוענים שהארץ שלהם – לא שלכם. מיהרתם למסור את לב ירושלים והאומה – את הר הבית – לידי הווקף המוסלמי, סירבתם להחיל את ריבונותכם ביש"ע, הכרתם בהמצאתו של עם אחר – יליד הארץ כביכול, הכרתם בתנועת השחרור הטרוריסטית שלו וחימשתם אותה בנשק ישראלי, התחייבתם לסגת בכדי לאפשר הקמתה של מדינה ל"עם" המומצא הזה – בלב ארץ התנ"ך, גירשתם והחרבתם קהילות יהודיות שלמות, התחייבתם לעיקרון שתי המדינות – "שתי מדינות לשני עמים" קראתם לזה, שום מנהיג שלכם בשום דרג, לא אמר בעשרים השנים האחרונות שזו ארצנו. בלי 'אבל', בלי 'וגם' – פשוט זו ארצנו. צמד המילים הפשוט הזה, הבנאלי והטרוויאלי – פשוט לא קיים בלקסיקון ההנהגה הישראלית על כל רובדיה – גם לא זו הצבאית.
אז מה אתם רוצים אם לאירופאים פשוט נמאס. 46 שנים לקח להם להשתכנע שאנחנו רציניים, שזה באמת לא שלנו, שאנחנו סתם כובשים זרים בפלשתין. הם, הערבים, אולי לא נחמדים, אבל מאוד מאוד צודקים. הרי גם אתם – ימין ושמאל כאחד – כרעתם ברך נוכח טענותיהם, הכרתם בצדקתם. רבין לחץ את ידו של מנהיגם הרצחני, נתניהו כבר חיבקו בשתי ידיו. ובכן למה אתם מצפים? שאחרי שהודתם שלמעשה אתם הבעיה, שניתן לכם להמשיך ולאיים על שלום העולם?
אין לנו לאן לברוח יותר ממאזני הצדק. כשאינך מטיל את משקלך על הכף האחת הצד השני מכריע. אתה יכול להיות יפה יותר, נחמד יותר, אירופאי יותר – ואפילו שוחר שלום, אם את כף הצדק שלך הפקרת, – הצד השני תמיד ינצח.
את הצדק שלנו איבדנו כשמסרנו את ההר למוסלמים. הדרך היחידה להשיבו אלינו היא להעיף מההר את הווקף המוסלמי ולהעצימו כמרכז הקדושה והריבונות הבלעדי של ישראל.
