זנב לשועלים
ו׳ באלול ה׳תשס״ז (אוגוסט 20, 2007)
למה הוא כל כך מפחד ממך? – שואלים אותי שוב ושוב. מה פשר ההתנהגות הילדותיות הזו שכל כך לא מתאימה לו? מה זו נעילת הדלתות, והבריחה מן העיתונאים אל חדרי חדרים, ולמחרת כל התירוצים העלובים הללו – "האולם היה של הליכוד, אבל החדר היה שלי…", בשביל מה הוא היה צריך את זה? ככה מתנהג מועמד לראשות הממשלה?
את התשובה לפליאה הזו אין טעם לחפש במחוזות ההיגיון. זו לא האידיאולוגיה "הקיצונית" שלי שמרתיעה את נתניהו. גם אם המצע הרעיוני שלי היה כולל אך ורק מתכונים לאפיית עוגות גבינה – היה נתניהו מתנהג בדיוק באותה צורה. גם במרחבי האישיות אין טעם לחפש את התשובה. מי שהספיק להכירני באופן אישי – לא הצליח (למיטב ידיעתי…) למצוא באישיותי משהו מפלצתי עד כדי כך שנתניהו צריך היה לחשוש כל כך באותו לילה. גם נתניהו אינו אדם אימפולסיבי, להיפך – מדובר באדם שקול ומחושב.
נראה שאת התשובה עלינו לחפש ברבדים עמוקים יותר.
על פי מגוון רחב של סקרי עומק הבוחנים את מבנה הזהות של הישראלים, היחס בין אלו המגדירים עצמם קודם כל ישראלים, לבין אלו המגדירים עצמם ראשית לכל יהודים, עומד על כ 25% ישראלים לעומת כ 75% יהודים. לדוגמה: מחקר שערך מכון גוטמן בשנת 2000, מצא כי 79% מכלל הישראלים מגדירים עצמם כשומרי מסורת ברמה כזו או אחרת. רק 21% הגדירו עצמם כחילוניים.
במחקר שערך באותה תקופה, יועצו של נתניהו – ארתור פינקלשטין, התברר שבתשובה לשאלה "מה אתה קודם? יהודי או ישראלי?" מתקבלות תוצאות דומות. פינקלשטין פילח את נתוני הזהות גם על פי ההצבעה למפלגות השונות. התברר שהחלוקה הזו ל'יהודים' ו'ישראלים' חוצה מפלגות. אפילו ממצביעי מר"צ, 21% הגדירו עצמם קודם כל כ'יהודים' ורק אח"כ כ'ישראלים'. מובן שבמפלגות השמאל רוב ברור ל'ישראלים', ובימין רוב גדול ל'יהודים' .אבל מה שחשוב לענייננו הוא שהחלוקה הפנימית בליכוד היתה דומה לחלוקה בכלל האוכלוסיה הישראלית. סקר שפורסם במקור ראשון לפני שבועיים, חזר ואישש עובדה זו. על פי הסקר, רק 20% מהליכודניקים מגדירים עצמם כחילוניים ואילו השאר מגדירים עצמם בעיקר כמסורתיים.
לכאורה, אם זהו המצב, צריכה היתה הדמוקרטיה הישראלית להביא את החלוקה הזו לידי ביטוי הולם בעוגת השלטון הישראלית. ישראל היתה צריכה להתנהל על פי סדר יום התואם את ערכיו ומטרותיו של הרוב היהודי. אלא שבפועל המציאות הפוכה. אותם 80% מהווים רוב דומם ולמעשה חסר כל משמעות.
בתהליך ארוך המלווה את הציונות מאז תחילת העלייה השנייה ועד ימינו, הצליח המיעוט שכבר אינו מזהה עצמו כיהודי, לכבוש את השליטה בסדר היום הלאומי- בלי שום קשר לתוצאות הבחירות. הדבר נעשה באמצעות השתלטות על מוקדי הכוח האמיתיים, שאינם עומדים לבחירת הציבור – בעיקר בתקשורת ובמערכת המשפט. השתלטות זו עיקרה את כוחו של הרוב היהודי מיכולת השפעה אמיתית על דרכה של המדינה. אתה יכול להיות ראש ממשלה מזרחי ואפילו חובש כיפה – אבל רק במידה ותשכנע את האליטה הישראלית כי אתה כפוף לחלוטין לסדר היום שלה. אם תסטה ממנו – תעלם באחת כל הפתיחות, והדמוקרטיה תהפוך פתאום – למתגוננת…
כך – נוצרה בישראל אצולה של כ 20% מהאוכלוסייה, אצולה בעלת סדר יום שבא לטשטש את הזהות היהודית ולהחליפה בזהות מערבית אוניברסאלית. אצולה זו שולטת שלטון ללא מצרים ברוב היהודי הגדול שהזהות היהודית, היתה ועודנה, נקודת המוצא שלו.
נחזור עכשיו למאבק שהתחולל בין נתניהו לביני. בכל מערכת הבחירות הפנימיות חזרתי והדגשתי כל העת את הצורך לתקן את העיוות ולהחזיר את מדינת ישראל לרוב היהודי. ברור היה שאני מנסה לדבר בשם ה 80% המזהים עצמם קודם כל כיהודים. את מי מייצג נתניהו בהיבט הזה? – מובן שנתניהו מייצג את ה'ישראלים' של הליכוד. כשם שבמדינת ישראל, הרוב היהודי הגדול מתומרן ונשלט על ידי המיעוט הישראלי(בשם ה"שלום" כמובן…), כך בדיוק גם בליכוד פנימה ובאחוזים זהים ממש – ה 80% מסורתיים-"יהודים", נשלטים על ידי ה 20% חילוניים-"ישראלים".
נתניהו רואה עצמו כמי שנמצא במרחב ההגמוניה הישראלית השלטת. כמוהו ככפילו במפלגת העבודה – שניהם גברים אשכנזים- בוגרי סיירת מטכ"ל ומאוד חילוניים. לאידיאולוגיות העבר, הלאומיות או הפועליות, אין יותר משמעות של ממש – איש כבר לא לוקח ברצינות לא את ארץ ישראל ולא את הסוציאליזם. מה שנותר הוא השררה לשם שררה. ושררה זו נתונה בישראל רק לחברי המועדון הישראלי הסגור ונושאי כליהם.
לחיצת יד מתוקשרת אתי, מעמידה בסכנה גדולה את חברותו של נתניהו במועדון. בעצם כשסגר נתניהו את הדלתות בפני, הוא שידר ל"מועדון ה 20%" – "ראו – לא רק שאני אתכם, אני גם מגן עליכם מהפייגלינים – אני הוא שומר הסף מול ה80% המאיימים על ההגמוניה שלנו". ואכן – באורח פלא הפך נתניהו, למחרת הפריימריס, לאתרוג החדש. לא דבר פעוט הוא לראות את טומי לפיד, אמנון דנקנר, ארי שביט ודן מרגלית מתחרים ביניהם (בערוץ 10) בדברי שבח והלל לבנימין נתניהו. כי הרי נתניהו דאג להסביר לעיתונאים כי המלחמה בפייגלין רק החלה, וכפי שידע לשחק שוב ושוב עם כללי המשחק כדי להשיג את מבוקשו בבחירות לראשות הליכוד – כך בדיוק יעשה וביתר שאת – כדי למנוע את בחירתי ברשימת הליכוד לכנסת.
מובן שמיד לאחר עיצוב רשימת הליכוד לכנסת, תפנה התקשורת את גבה לנתניהו, את הפרגון תחליף מתקפה חסרת מעצורים ומלוא הגיבוי יינתן ל"איש שלנו" – לברק. אחרי הכל – חילוני אשכנזי מסיירת מטכ"ל – זה טוב ויפה, אך בכל זאת מדובר במפלגת ה"אינדיאנים", לא ביפי הבלורית ממדורת השבט.
*
הנחתי את המזוודות על שולחן הבידוק בשדה התעופה קנדי שבניו-יורק. הזמן – כחודש לאחר הפריימריס הקודמים בליכוד ואני חוזר לארץ לאחר סבב פגישות והרצאות בארה"ב. לפתע יד בוטחת טופחת על כתפי – "פייגלין" – צועק אלי קול ישראלי טיפוסי, אני מסתובב ורואה מולי באמצע החורף הניו-יורקי – ישראלי עם מכנסיים קצרים וגופיה. "איזה טמבל היה ביבי" הוא ממשיך וצועק. הייתי קצת נבוך אבל האיש ממשיך – " הוא חשב שאם הוא יגיד שאתה עבריין ויזרוק אותך מהתנועה אז הוא ימשוך אליו את הקולות של קדימה, בסוף הוא לא קיבל אף קול של קדימה – אבל הפסיד עשרה מנדטים ימניים שברחו לליברמן" – "דרך אגב – אתה יודע מי אני?", "אין לי מושג" – אני עונה – "אני ימין סוויסה מהפנתרים השחורים, זוכר? – כבר חמש שנים במיאמי – אבל עוקב אחרי כל מה שקורה בארץ".
כלל לא חשבתי כך עד שבא סוויסה ובראייה פשוטה הסביר את הדברים.
עכשיו ביבי חוזר בדיוק על אותה שגיאה. סקר של הג'רוזלם פוסט שהתפרסם היום (חמישה ימים לאחר הפריימריס) מסמן את תחילת הקריסה הגדולה של נתניהו. 32% מהישראלים כבר מעדיפים את אולמרט כראש ממשלה, ורק 24% את נתניהו, ברק מקבל 19% ותחת הקטגוריה 'אחרים' נכנסים 25% הנותרים. מדובר בקריסה מדהימה מול האיש שרק לפני שנה קיבל 1% פופולאריות. בגלל מבנה האישיות ה"ישראלי" שלו – נתניהו לא מסוגל ללמוד את הלקח האמיתי מהבחירות הקודמות. הוא לא מסוגל לקבל שהרדיפה אחר מועדון ה"ישראליות" והפניית הגב לרוב היהודי – הפילו את הליכוד ל 12 מנדטים. שוב הוא פונה לדרך של מתקפה עלי כדי לזכות בלגיטימיות של המועדון הסגור. חיש קל מבין הציבור כי נתניהו משייך עצמו למועדון של אולמרט וברק. הוא אולי שייך לשם – אומר לעצמו הציבור – אבל אם זה כל מגוון האפשרויות, אם אין אלטרנטיבה לאומית לדרכו של השמאל, מוטב נבחר משם את אחד האריות – אין לנו צורך בסתם שועל שנדחף לשם.