"כל המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר אל רחמנים"

ב 31 בדצמבר, נשלחה משטרת ישראל לעקור, להרוס ולגרש – את גבעת "קומי אורי" שביצהר. (בעגה הישראלית המכובסת קוראים לזה "לפנות").

את מה שהתרחש שם אתם יכולים לראות בתמונות הללו.

אותה משטרת ישראל, שעמדה מן הצד לאורך כל פרעות תשפ"א ולא נקפה אצבע מול הפרעות ומעשי הלינץ' של ערביי לוד, יפו ועכו –
אותה משטרת ישראל שלא העלתה על הדעת להשתמש בירי כדורי גומי – לא לעברם, ולא ולעבר משגרי הזיקוקים בכינון ישיר אל בתי היהודים במזרח ירושלים –

ובכן אותם לוחמי משטרה גיבורים שהגיעו להחריב ולגרש את גבעת 'קומי אורי' שביצהר – מיהרו לשלוף את רוביהם ולירות כדורי גומי אל אחיהם המיישבים את ארץ ישראל.

מדובר בנשק חם ומסוכן. כדור גומי אמנם אינו חודר לתוך הגוף כמו קליע רגיל, אך מדובר באותה עוצמה וכדור גומי שפוגע בעין מעוור את הנפגע – לנצח.

האמצעי הזה נכנס לשימוש לפיזור הפרות סדר במסגרת האינטיפאדה הראשונה – ואיש לא העלה על דעתו להפעילו נגד יהודים.

אבל בלי ששמנו לב, התהפכו היוצרות, ונוכח התפרעויות אלימות של ערביי ישראל, מהלכת המשטרה על בהונותיה, ואילו מול ניסיונות יהודיים ליישב ולהאחז בארצנו, ממהרת המשטרה להשתמש באמצעים לוחמניים שכאלה.
די לשמוע את התבטאויות מפקדים בצבא, המדברים על כך שמבחינתם אין הבדל בין המתנחלים לכל אוייב אוחר, די להיזכר באופן שבו נרצח אהוביה סנד"ק הי"ד על ידי שוטר שנגח את הרכב שבו נסע – וחקירת הרצח זוהמה מיד וטואטאה מתחת לשטיח –

לא מסובך להבין שהאוריינטאציה של גורמי אכיפת החוק בישראל עברה המרה. האוייב, הפך לבעל הבית – שצריך להתנהל מולו בהתרפסות, בהתנצלות, בשיא העדינות – וכמובן לנצור אש, ואילו האוהב – היהודי המיישב את הארץ – הפך לאוייב, והדבר כבר מתורגם באופן חד משמעי להוראות הפתיחה באש כלפי יהודים וליד הקלה על ההדק.

התופעה הזו לא נסתרה מעיני חז"ל.

כששאול המלך, חמל על אגג מלך עמלק ולא הרגו, הוביל הדבר שכשהגיע לעיר הכהנים נב – שחשד בה בעזרה ליריבו דוד – חיסל שאול את כל העיר.

בעקבות האירוע הזה קבעו חז"ל כלל ידוע – "כל המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר אל רחמנים".

כל הקשקשת שהורגלנו בה, כל הפיטפוט השגור בפי קצינים בכירים, על איפוק ומוסריות נוכח האוייב – כל הזוהמה המוסרית הזו שמסכנת את חיילי צה"ל ובלבד שלא לפגוע ב'חפים מפשע' כהגדרתם –

כל הרחמנות הזו כלפי אכזרים – עברה מטאמורופוזה – בדיוק כפי שקבעו חז"ל, והביאה את מערכות הביטחון הישראליות אל עונת היפוך הערכים, הרע הפך לטוב, הטוב הפך לרע – ומעתה האוייב הוא לא הערבי הקם להורגך ולרשת את ארצך, אלא היהודי המבקש לתקוע בה יתד.

החדשות הטובות הן, שככל שמתחדדים התהליכים הקשים שאנו עוברים, הולך וקם לו דור שכבר אין לו ציפיות ייתר מהמדינה – דור שאת הלגיטימציה לפועלו החלוצי, אינו שואב יותר מהמדינה אלא מהאמונה.

הדור החסון והחסין הזה – הוא התקווה האמיתית של כולנו.