כשמקיין הוביל בסקרים - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ד באייר ה׳תשפ״ד | 22/05/2024
אקטואליה ופוליטיקה מאמרים ופוסטים מהעבר

כשמקיין הוביל בסקרים

ח׳ במרחשוון ה׳תשס״ט (נובמבר 6, 2008)

כשמקיין הוביל בסקרים

היה רגע בו עבר מקיין להוביל בסקרים. זה קרה כשפלש צבא רוסיה לגאורגיה. אמריקנים רבים שמעו בחדשות שפוטין פלש ל “ג’ורג’יה” והבינו שהמלחמה מתנהלת באטלנטה – פחות או יותר… אבל גם לאותם אמריקנים שהבינו על איזו יבשת מתנהל הקונפליקט, היוותה הפלישה הזו תזכורת לכך שחזון אחרית הימים עודנו חזון למועד, ובינתיים מתנהל עולמנו על בסיס עקרונות מוצקים מעט יותר ומתוקים מעט פחות מסיסמאות דוגמת “CHANGE” או “YES WE CAN”. לא הבנתי אז מדוע עצר פוטין את טורי השריון שלו בפאתי גרוזני. בוש המותש והמוחלש שאינו יכול לעצור את אחמדיניג’אד, וודאי שלא היה עומד בדרכו של הדוב הרוסי. בדיעבד ייתכן מאוד שפוטין הבין אז, כי המשך המלחמה ההיא נותן את השלטון לנשיא המבין ערכים מה הם ואת הצורך הקיומי להגן עליהם. כנראה שלעולם לא נדע אם זה היה השיקול שהנחה את פוטין – אולם מה שברור הוא, שמרגע שפלישת רוסיה ירדה מן הכותרות, חזר העם האמריקני אל קמפיין החלומות של אובמה ובדיוק כשהטיטאניק האמריקאנית הדולפת נכנסה אל אחד המרחבים היותר מסוכנים בתולדותיה, מסר העם את הגה הספינה, לרב חובל החסר את החשוב מכל – יעד…

אין זו הפעם הראשונה בה מואסת אומה דמוקרטית עייפה בצורך להילחם על ערכיה. אפשר לומר שמבחינה מסוימת, צ’מברליין שלאחר שדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, היה האובמה שלאחר מלחמת המפרץ. גם הוא נישא על גל של חלומות מתוקים והעדיף להתעלם מן העימות הערכי מול המפלצת הנאצית שהרימה ראש מעבר לתעלה. כשחלומות ה”שלום בזמננו” שהפיח צ’מברליין הפכו למלחמה הגדולה בהסטוריה, חזרה האומה האנגלית והתאחדה סביב ערכיה. צ’מברליין הוחלף ב “כהנא” האנגלי – בצ’רצ’יל “המסוכן” שהטיימס הלונדוני הציע באחד ממאמרי המערכת שלו לתלותו בכיכר ה’טיימס סקוור’.
אולם מאז כבר חלפו שבעים שנה והעולם השתנה לבלי הכר. אנגליה כבר כרעה ברך בפני האופנסיווה המוסלמית. חוקי השריעא מקובלים כלגיטימיים ברובעים המוסלמיים, כל ארכי טרוריסט מוזמן להרצות באוניברסיטאותיה ולעומת זאת, לח”מ, אסורה הכניסה לממלכה המפוחדת, בשל מאמרים – דוגמת זה שאתם קוראים ברגע זה. דומה כי עכשיו מגיע תורה של ארה”ב. בשונה מאנגליה של אז, ארה”ב של היום איננה אומה הומוגנית. אובמה נבחר בזכות היותה כיום חברת מהגרים שאת ערכי החירות סביבם נבנתה ארה”ב לא ינקו עם חלב אמם. השאלה היא האם כמו באנגליה של צ’מברליין, ימצאו אצל ארה”ב של אמריקה הכוחות להתעשת ולחזור לעצמה בשעת המשבר – שבהכרח תבוא – ולהציל (שוב) את העולם החופשי, או שבחירתו של אובמה מבטאת בעצם את התפוררות הערכים שיצרו ואיחדו את האומה האמריקנית.

באופן פרדוקסלי, אובמה שנבחר בזכות הערכים האמריקניים, מבטא בעיקר את המאיסה בהם.

ערכי היסוד הם לחלוחית החיים בשדרתה של אומה. ההבדל בין עץ מת ויבש לעץ השתול על פלגי מים אינו נראה לעין עד שעת המבחן. האם את המבחן הזה יטיל לפתחו של אובמה, הרודן הרוסי החדש, או האיסלאם הקיצוני של האייתולות, האם תהיינה אלו הרודנויות הקטנות נוסח צ’אבס או צפון קוראה, או שמה סין תחליט לגבות את שטר החוב העצום שלה. ואולי יהיו אלה משברים כלכליים וחברתיים פנימיים שיבואו במשולב לכל אלה. בשעת המבחן לא יעזרו כל סיסמאות הסרק של הקמפיינרים היהודים הליברליים. אמריקה תיאלץ לשוב ולהתאחד סביב ערכיה. נטיית הסקרים לטובת מקיין בשעת המשבר בגאורגיה רומזת שיש עדיין באמריקה את הכוחות המסוגלים לכך.

אך האם אובמה מסוגל לכך? או שמה בחירתו אומרת כי יבש הגזע האמריקני?

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

הפוסט הבא

השאר תגובה