לחסל את סינוואר?

קודם שאנו דנים בחיסולו של סינואר, ראוי שנזכור שה'חולירע' הזה כבר היה בידינו ושוחרר בעסקת שליט.
כלומר השאלה הראשונה שאנו צריכים לשאול, היא האם נכון היה לשחררו.

לא רק סינוואר שוחרר בעסקת שליט, העסקה הזו סיפקה את מרבית שדרת הנהגת החמאס הנוכחית בעזה.

קשה להעריך כמה אזרחים ישראליים כבר שילמו בחייהם כדי לשחרר חייל אחד ובלתי אפשרי להעריך כמה עוד ישלמו – להערכתי מדובר בלפחות כמה מאות, אבל במוקדם או במאוחר אנו עלולים למצוא את עצמנו שוב חלילה וחס בסיטואציה שכזו והשאלה היא האם הפקנו את הלקח? האם ישראל תימנע מכל משא ומתן ופשוט תגבה מחיר כבד מספיק בכדי שחטיפה שכזו תהפוך למאוד לא משתלמת.

ובכן ברור שממשלת ישראל אינה מסוגלת להפיק לקח שכזה משום שהתודעה המערבית והישראלית, היא תודעה טלוויזיונית. כולנו מזדהים עם מר גורלו של החתול שנתקע בראש העץ ותמונתו מגיע שוב ושוב אל מסכי הטלוויזיה שלנו.
יכול באותה שעה ממש שבט הטמגוצי, לטבוח ולשרוף את שבט הצ'יוואווא שבטימבוקטו – וזה כמובן לא ידיר ולו דקת שינה מעינינו.

ככה זה עובד היום – תודעתנו נתונה לחסדי זרים ובכדי לשחרר את בנם, הבינו בני משפחת שליט שעליהם לנהל מסע יחצנות שיעקוף את המנהיגים שאמורים לעשות את חשבון הדמים האמיתי.

כך הבריחו שלי יחימוביץ' וארבעת האימהות את צה"ל מלבנון, והפכו את ישראל לשבויה של החיזבאללה – מהלך שגבה עד היום יותר חללים מכל שגבתה השהייה שם – וחמור מכך, הפכו את ישראל לשבויה בידי הזרוע האסטרטגית הארוכה של איראן מצפון.

וכך שיחררה משפחת שליט היפה, את סינואר וחבריו, והפכה את ישראל לשבויה בידי הזרוע האסטרטגית הארוכה של איראן – מדרום…

ובכן הצלנו את החתול, אבל הפכנו את עצמנו לאותו שבט הנתון עכשיו לחסדיו של השבט השכן.

ועכשיו בואו ונדבר על שאלת החיסול.

אילו היתה בישראל תודעה לאומית שמבינה את מקומו של האזרח הישראלי כחלק מן הגורל הלאומי, אזי ברור שעסקת שליט לא היתה יוצאת לפועל, ייתכן ושליט היה נהרג, אך רבים מקורבנות אותה עסקה היו חיים כיום ביננו וכל מצבנו האסטרטגי מול עזה היה טוב בהרבה. כלומר בסופו של דבר גם מאזן החיים האינדווידואלי, יוצא נשכר מאוד, כאשר הפרט מבין את מקומו בתוך הכלל.

האם תודעת הפרט מעל הכל, השתנתה מאז עסקת שליט?

ברור שלא – המצב רק הורע.

ולכן ברור שלא יהיה שום חיסול של סינוואר.

אתם מבינים, לחיסול שכזה עשויה להיות מחיר מיידי שברור שבטווח הארוך, כדאי מאוד לשלם אותו. הרי אם לא נחסל אותו עכשיו כי איננו רוצים לשלם את המחיר, אזי המלחמה הבלתי נמנעת פשוט תתגלגל הלאה ותפגוש אותנו במצב הרבה יותר קשה – אבל כשהתודעה היא תודעת הפרט על חשבון הכלל, לממשלות ישראל אין את העוז לבוא אל הציבור ולדרוש ממנו הקרבה עכשיו, למען בניו בעתיד.

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בממשלת כל אזרחיה, שגנבה את השלטון מן הרוב היהודי, ולא זו בלבד שהיא מתקיימת בתוך תודעה המוחקת כליל את כל הזהויות – אלא שהיא תלויה לשם עצם קיומה, בשלוחה הישראלית של תנועת האחים המוסלמים.

השינוי הביטחוני, השינוי האסטרטגי הנדרש להמשך קיוה של מדינת ישראל, השינוי הזה תלוי קודם לכל דבר אחר בשינוי תודעתי.

היכולת לחזור ולנצח, ולהרתיע, ולהבטיח את ביטחון אזרחיה, ואת עצם קיומה – אינה תלויה בשאלה טקטית – האם נכון עכשיו לחסל את סינוואר או לא –

היכולת הזו תלויה ביכולתנו להחליף לחלוטין את הדיסקט הלאומי – בלי שום קשר להזדמנות טקטית כזו או אחרת.

היכולת לנצח ולהבטיח את קיומנו תלויה ביכולת לשוב ולהעמיד תפיסת הזהות הפרטית שלנו, בתוך המכלול הלאומי ולא במנותק ממנו.

כשנחזור אל הזהות האמיתית שלנו, נזכה שוב בביטחון שלנו.