מחירות לעבדות ובחזרה - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ג באייר ה׳תשפ״ד | 21/05/2024
סימן קריאה

מחירות לעבדות ובחזרה

ד׳ בניסן ה׳תשפ״ב (אפריל 5, 2022)

מחירות לעבדות ובחזרה

איך חוזרים מיובל נח הררי ומדן אריאלי, אל משה רבינו…

“אדם יכול לומר – ראו! יש אלוהים מעל העננים”, מרצה הררי – “אבל זו כמובן המצאה אנושית”

“כל הרעיון הזה שלבני האדם יש בחירה חופשית” – מסביר במיאוס ובביטול, פרופ’ יובל נח הררי – ” זה נגמר…”

“השאלה הגדולה של המאה ה-21 היא מדוע אנו צריכים כל כך הרבה אנשים” – שואל הררי את המראיין באירוע המכובד.

ואם לתמצת את הפילוסופיה שמציג נח הררי – 

אין אלוהים, אין בחירה חופשית ואין צורך בבני אדם מיותרים.

1 – אין אלוהים.
2 – אין חירות.
3 – אין חיים.

השנה, בליל הסדר, נחגוג את יום ההולדת ה- 3334 ליציאת מצרים – יציאתנו מעבדות לחירות.

“יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו” (הרב קוק,’מגד ירחים’).

הולדת עם ישראל ובשורת החירות האוניברסלית, שלובות היטב זו בזו. 

לא בכדי הוצב פסלו של משה רבינו ולוחות הברית שבידיו, גם בבית הנבחרים האמריקני וגם בבית המשפט העליון של האומה שביקשה לבסס עצמה על יסודות החירות.

התגלות האל לבני האדם, והמסירה בידם של סולם ערכים טרנסצנדנטלי (חיצוני לעולם) –  כלומר עשרת הדברות שהוריד משה בהר סיני, הן סולם ערכים מוסרי, המחייב עשיר כרש, אדון כעבד – הן הן בשורת החירות מכל משעבד בן תמותה, חירות תחת כנפי האל האחד, בורא עולם המולך לבדו על כל ברואיו.

יש אלוהים – אדון הררי – ולכן יש מוסר. 

יש אלוהים – ולכן לחיים שברא, יש ערך העומד בזכות עצמו.

יש אלוהים –  והוא לא אתה.

יש אלוהים –  ולא אתה תקבע מי זכאי להם ומי לא.

ואולם לא רק משה רבינו יצא מעם ישראל, גם קארל מארקס יצא ממנו, ובשורתו של זה היתה הכפירה ומלחמת המעמדות – לא תחת כנפי האל, אלא תחת כנפי הקומוניזם.

“כל הרעיון הזה שלבני האדם יש בחירה חופשית” – הסביר מארקס במיאוס ובביטול – ” זה נגמר…”

והמוות הסיטונאי לא איחר לבוא. 

“אין אנשים אין בעיות” – הסביר סטאלין. 

“השאלה הגדולה של ברה”מ היא מדוע אנו צריכים כל כך הרבה אנשים”…

אפשר אולי להבין את ההמונים שהעלו על נס את לנין וסטלין (איש הברזל). הם לא העלו על דעתם שהתהליך ייגמר במותם של עשרות מיליונים מהם.

ואולם כיצד ניתן להבין את הקהל המפורכס באירוע של טד, או את המראיינים המתבטלים בפני הפרופסור הישראלי שמסביר להם בצורה המפורשת ביותר, כי חירות האדם היא המצאה, וכי האנושות ברובה – מיותרת…

לעיתים הקהל מגחך באי נוחות כאילו היתה זו בדיחה, אבל שמץ של בת צחוק לא עולה על פניו של מבשר הפילוסופיה החדשה. הוא מתכוון לחלוטין לכל מילה היוצאת מפיו.

הררי לא לבד. הנה עוד פרופסור ישראלי, פרופ’ דן אריאלי, המתייחס אל בני האדם כאל יצורים הניתנים לתכנות (זו מומחיותו) ומפרט ברצינות גמורה כיצד ניתן להיפטר מחלקים מהם:

כיצד ייתכן שאינטלקטואלים שמרמזים בצורה שלא ניתן לטעות בה, וחלקם אף מדברים בצורה המפורשת ביותר – על הצורך להביא למותם של המונים (ובמקרה של דן אריאלי אף מציעים שיטות כיצד להשיג זאת), איך ייתכן שהאנשים הללו, לא זו בלבד שאינם מוקעים בכל דרך אפשרית, אלא אף זוכים לכבוד מלכים, לתקציבים שמנים, ספריהם הופכים לרבי מכר, וכל סלתא ושמנה של החברה משחרת לפתחם?

העניין הוא שבני האדם מטבעם, הם אנשים טובים. הם בטוחים שלא לגמרי הבינו את נח הררי, הם משוכנעים שדן אריאלי אומר את דבריו באיזו ציניות  – מדובר כמובן בבדיחה לא?…

וחוץ מזה, אם כולם כאן נותנים למלך העירום כל כך הרבה כבוד, אז ככל הנראה זה רק אני שלא מבחין בבגדיו היפים, מדוע שאתבזה בהטרדה מביכה של המרצה החכם? מוטב שאמחה כף עם כולם…

בקטע הבא, מדבר אריאלי על האשליה לפיה אנו שולטים כביכול בהחלטות שאנחנו מקבלים ולמעשה מדגים שבני אדם נתונים להטיות – שגיאות קוגניטיביות והתנהגותיות שניתנות לחיזוי, אריאלי מדגיש עד כמה קל לנווט את התנהגות בני האדם למקומות אחרים. הכל במסגרת הוכחה שאנחנו לא רציונליים כפי שאנו חושבים שאנחנו כאשר אנו מקבלים החלטות.((https://www.ted.com/talks/dan_ariely_are_we_in_control_of_our_own_decisions?language=he))

והררי ואריאלי – מבינים כנראה מצויין את אופיו של הטבע האנושי.
הם מבינים שהמקום הטוב ביותר להחביא את מטבע הזהב – כלומר את כוס התרעלה – הוא לשים אותו באופן גלוי ממש במרכז החדר. שם איש לא יחפש…

אז הם פשוט אומרים שוב ושוב את האמת העירומה, אומרים, בידיעה שמסר כל כך בוטה, אינו חוצה את סף התודעה אצל אדם הגון. זה הרי לא באמת יכול להיות – אומרות הבריות, בדיוק כפי שפטרו בביטול את הצווחן ממרתף הבירה “הוא רק מנסה למשוך תשומת לב…” “שעשוע אינטלקטואלי שכזה…”.

אבל משיצאו הדברים לאוויר העולם, מתחילים הם לפעול את פעולתם.

הררי הוא אינטלקטואל גדול ומשמעותי. תורתו הולכת וקורמת לעיננו עור וגידים. נבואתו בדבר קץ הדמוקרטיה כפי שהכרנו אותה, מתגשמת במהירות מפחידה. אין באמת יותר דמוקרטיה. אין יותר חירות. דרכונים ביומטריים, כסף דיגיטלי, מצלמות מזהות פנים, ושלל אמצעי מעקב, רוגלות, האזנות לשליטה בהמונים – כבר נכנסו לשימוש, ומה שחווינו בשנתיים האחרונות סביב בידיון המגיפה עולה על כל מה שג’ורג’ אורוול, לא יכול היה לדמיין.

הדרך “לעכב קצת את האמבולנסים לאוכלוסיות מסוימות”, נראית כיום קצרה מתמיד. יש לנו את הטכנולוגיה, ועכשיו, כשהדברים נאמרו (למרות שהקהל הנבער לא מסוגל היה לעכל את משמעותם), יש לפעולה הזו לגיטימציה של מסגרת פילוסופית ידועה ומקובלת.

“מה אתם רוצים?” – יוכל נח הררי לטעון במשפטי נירנברג החדשים, כשיתברר לאן הובילה הפילוסופיה השטנית שעבורה הניח את התשתית, “הרי לא הסתרתי דבר? אתם הרי לא התנגדתם? אם לא שפטתם אותי אז, אם נתתם אז לגיטימציה לדברי, איזו זכות יש לכם לשפוט אותי היום?”

ואולם ההסבר הפסיכולוגי לשתיקת ההמונים מול הזוועה האינטלקטואלית הזו, עושה ככל הנראה יותר מדי חסד עם ציבור השומעים. האמת היא שהתודעה הכפרנית הפרוגרסיבית, כבר הפכה על פניה את קדושת החיים.
בחלק מן המדינות בארה”ב, ניתן כיון לבצע הפלה גם בחודש התשיעי! בימים אלה עלתה הצעת חוק המתירה במקרים מסוימים, ביצוע “הפלה” גם לאחר הלידה (כלומר רצח של ילוד חסר ישע)((https://www.wusa9.com/article/news/verify/maryland-abortion-bill-would-not-allow-newborn-babies-to-be-killed-fact-check/65-dcfe30b6-cfa1-4f9f-8a13-55e9f0f12e53

https://www.bbc.com/news/world-us-canada-47066307 )).
ההצעה אמנם לא עברה, ואולם אנחנו לגמרי שם, לגמרי במקום בו חיי אדם הופכים לחומר לגיטימי ביד היוצר. אין יותר ‘קדושת החיים’, כי אלוהים וקדושה הן רק “המצאות של בני האדם” – כלשונו של הררי.

כיצד עוצרים את הטירוף הזה, כיצד שומרים על החירות? כיצד בולמים את מחול המוות?

דומה כי מעולם לא היה חג החירות הממשמש ובא, רלוונטי לאנושות כולה כפי שהוא היום.

בחג הפסח נעוצים כל היסודות לתיקון.

ראשית, כי חג זה נסוב סביב התגלות האל בהיסטוריה, ומלחמתו הגלויה באדם המשים עצמו אל.
“לי יאורי ואני עשיתיני” אמר פרעה – מלך בית העבדים הגדול.
והסוף שאותו נחוג בליל הסדר, ידוע.

יש אלוהים בעולמנו. הוא לא המצאה אנושית, הוא קיים, הוא גילה עצמו לאנושות דרך עמנו והוא בישר את בשורת החירות והחיים.

יש אלוהים, ולכן יש באדם צלם אלוהים. לא מדובר בייצור שראוי לתכנתו, לסממו, להשקיעו במשחקי מחשב – ולבסוף, לחסלו בדרך אגבית. נשמת החיים שבאפינו, שייכת לאלוהים. איננו רשאים לשים נפשנו בכפנו, ובוודאי שלא את נפשם של אחרים.

כבוד האדם, חירות האדם – וקדושת חייו, מתחילים בכך שנתחיל לכבד את פרטיותו. עלינו לבטל את הדרכון הביומטרי, עלינו לפרק את המצלמות שבכל קרן זוית, עלינו למנוע בכל מחיר את המעבר לכסף דיגיטלי בר תכנות, עלינו לשנות את חוק החינוך ולהחזיר להורים את הזכות והאחריות לחינוך ילדיהם (למשל באמצעות שיטת השוברים), עלינו לבטל את רשות מקרקעי ישראל ולהחזיר לאזרחים את אדמתם, עלינו לאפשר לאזרחים נאמנים והגונים – נשיאת נשק להגנה עצמית –
נוכח גל השיעבוד העכור המאיים על חיינו, עלינו לשאוף להקטין ככל שרק נוכל את שליטת המדינה בחיינו,
ולהגדיל ככל שרק ניתן את חירות האדם.

חג חירות שמח.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

35 תגובות

  • משה שלום,
    חטא אדם הראשון היה בכך שרצה את מושא השכנוע של הנחש- והיתם כאלקים יודעי טוב ורע.
    האדם נפל בכך שרצה להיות כאלקים. זה בדיוק החטא שאתה מצביע עליו היום, הרצון לנהל את העולם, להיות אלקים.
    לאחר המבול, החליט האדם שהוא לוקח אחריות, נכנס לנעלי המנהל ולא נותן לזה לקרות שוב. הוא בונה מגדל כדי להחזיק את השמיים שלא יפלו (לפי המדרש).
    כמו שהארת את עיניי, גם בקורונה האדם מנסה להיות בעל הבית.
    עם קצת ענווה, נתקן את חטא אדם הראשון ואולי המוות יעבור מן העולם.

  • מאמר מעולה בתור התחלה. הרבה שאלות מתעוררות כמו אם יש אלהים והוא טבע בנו נשמה שהיא הנציגה שלו בנו אז היכן הביטוי שלה? אדם שנותן לעצמו להיות מכור לטלביזיה ולפרסומות בלי להפעיל את הדעת שניתנה לו כנראה שהנשמה שלו בתרדמה עמוקה. אם הוא נותן לאחרים להנדס לו את התודעה אז זה סימן שהוא ויתר על הנשמה שלו ואז בויכוח בין המאמינים לכופרים ידם של האחרונים על העליונה. כשאדם קם על משעבדו, כשאדם משתחרר ממה שהוא היה מכור לו-זה מעשה של חירות שמוכיח את מותר האדם על המכונה, שמעיד על הניצוץ האלוהי שבו. אחרת-אנחנו בבעיה קשה.

  • תודה משה היקר, אשמח לשמוע את העמקת מחשבותיך בנושא הבא.
    בדוגמת ה״הפלה בחודש תשיעי״ שהבאת, מתבטא לדעתי בצורה ה׳אידיאלית׳ אובדן הערך לחיים. הוא מתבטא כך משום שבגבו נושבת הרוח המטעה ששמה הבחירה החופשית, כביכול, של האם, שהיא מאותה משפחה קדושה של בחירת מין וזהות ע״פ הגדרה אינדיבידואליסטית שכזו, אשר בשמם הורגים, במקרה הזה ליטרלי, חיי אדם, זהותו, עתידו ותפקודו הנורמלי.
    שאלתי היא, כיצד לדעתך החתירה ההרסנית ל׳חופש הבחירה׳ הזו עומדת אל מול חוסר חופש הבחירה שהבאת בהמשך דבריך (ולפי דבריהם של העלקינטלקטואלים – מיחשוב, דיגיטציה של הזהות, כסף מתוכנת, סגרים, הלאמה, וכו׳…).
    כלומר, יש פה שני בני דודים מאותה משפחה פרוגרסיבית, אבל האחד מתיימר לייצג חופש, והשני אינו מתיימר, ומייצג שיעבוד.
    reconciliation needed.
    בברכה,
    עומר

  • משה, ביחס למסקנה על שיטת השוברים והחינוך וניהול קרקעות המדינה – אינני מסכימה איתך. המודל המוצלח מאוד בעיני שהיה נהוג במדינה עד 1992 עם כניסתה של גב’ שולמית אלוני ז’ל שערכה שינויים מפליגים במשרד החינוך – עד אותו הרגע כל ילד וילדה חילוניים במדינת היהודים למדו תנ’ך כמו שצריך ואת כל ארון הספרים היהודי, תלמוד ועוד ועוד שפה תקנית עשירה מאוד כשלמדנו בעל פה פרקים ושירות רבות מאוד מגיל צעיר. היו גם בתי ספר מקצועיים שהכשירו כמו שצריך למיומנויות מצוינות בני נוער שאחר כך השתלבו בעבודה שמרגע שלא היו אותם יותר כשסטף ורטהיימר כבר שנים רבות מתחנן לחדש את בתי הספר האלה כי יש מחסור עצום בעובדים כאלה. ואת הקרקע ניהלו מי שקיבלו את הרשות לנהל אותה מאלה שגאלו את האדמות החל מ-1882 או אפילו קודם לכן. המודל הקודם הוכח כמודל נכון. מי שטבע את המטבע הלשוני משפחות ברוכות ילדים (יהודים) הי דוד בן גוריון ז’ל….

  • בשנים האחרונות אני פחות קורא על האנשים האלו ( וטוב שכך, מבחינתי לפחות… ), אז נראה שזה רק הולך ומחמיר, או לכל הפחות לא משתנה ( בבחינת – אם זה לא היה עצוב, ואם בסופו של דבר לא היה מדובר בחיים שלנו, אז זה היה באמת מצחיק לראות לאן האנושות מגיעה או עוד תגיע ) … גם אני הייתי צריך לקרוא כמה פעמים כדי להאמין שמדובר במשהו אמיתי … אבל מכיוון שהתודעה הזו היא כיום כמו בור עמוק ללא תחתית נראית לעין הרי שכל פעם נשברים שיאי זוועה שלא יאמנו, עד הפעם הבאה…כך שכנראה בעידן הזה שום דבר הוא כבר לא בגדר “לא יאמן…”… ואז הגעתי למשפט הזה של אותו אריאלי ש”מדגיש עד כמה קל לנווט את התנהגות בני האדם למקומות אחרים” וחשבתי לעצמי האם הוא מודע או לא מודע שהוא בעצם מדבר כאן על עצמו …
    .
    התמונה שעלתה בי בצורה הכי מיידית למקרא המאמר הייתה התמונה או הסיפור של הגולם מפראג אשר ממנו בא הביטוי – הגולם שקם על יוצרו, אשר כאילו נכתב על הדור השלנו, על דור ה”מומחים” וההולכים אחריהם ככבשים פועות באחו, ועל מה שבצדק כינית זוועה אינטלקטואלית ( וגם סרטי מדע בדיוני שונים על מה שקרוי “אינטלגנציה מלאכותית”, בהקשר להבדל בין אדם למכונה, או בין אדם לחיה לאור התפיסה המדעית וכדומה )
    .
    מצד שני, גם לא יכולתי להתחבר לכמה דברים, כמו למשל לשימוש השב וחוזר במילים – “פרוגרס” או “תודעה פרוגרסיבית” כאפיון האויב שבו יש להלחם כאן ( מתוך הסכמה עם דבריך בעבר שאלו מאיימים עלינו יותר מהטילים האיראניים או מהסינים והרוסים וכו )… למה הדבר דומה ? שתקרא ל”שלום עכשיו” ( אך-שווא ) בשם של “פעילי שלום” ( כדוגמא שאפשר לפרוש אותה להרבה כיוונים ומרחבים )…
    .
    השפה היא, גם היא, חלק מזירת המאבק כאן ( זו עניין להרבה הרחבה כי זה דבר מאוד מהותי ומרכזי ולא תמיד נותנים אליו את הדעת מספיק ), וכבר בעצם כך שמכנים אותם שוב ושוב פרוגרס יש כאן יותר מאשליה כאילו מדובר באמת בתודעה פרוגרסיבית, אבל מי שיתעמק בעניין יראה שבמידה רבה לא “רק” שהתודעה הזו היא לא מתקדמת ( והרי זה המובן של המילה – קידמה ), ולא “רק” שהיא תודעה רגרסיבית, אלא שלמעשה היא אולטרה-רגרסיבית ( מתוך חוסר הכרת והבנת המציאות כמו זו של מה שקרוי חטא אדם הראשון וכדומה, מה שמוביל, בין השאר, לאותה תפיסה כמו “הכל תלוי בנקודת המבט”, או “אין אמת אובייקטיבית אלא סובייקטיביות בלבד”, וכמובן “אין אלוהים” וכו )
    .
    דבר אחר, שלדעתי עומד כאן בעומק הדברים ובלב ושורש העניין, הוא האפיון של בני אדם כ”טובים מטבעם”, שזה דבר מאוד מתעתע ויכול להטעות, וזאת “דווקא” משום שהוא נכון, אך הוא נכון בצורה חלקית, הוא גם נכון וגם לא נכון, וכוונתי היא לכל שאלת הרצון האנושי, לכל עניין כוונותיו ושאיפותיו של האדם ולאן הם יכולים להוביל, וכאן נכנסת גם במלוא עוזה שאלת חירות האדם, שהרי זה בדיוק העניין של הרצון החופשי, כמו למשל גם של מה שקרוי “קידמה טכנולוגית”, שהיא מביאה לביטוי לא את הטוב *או* את הרע אלא גם וגם, את האפשרות להגיע לשני הקצוות, וכמו שלצד אחד אין גבול ברור כך גם אין לצד או לקצה השני, כפי שרואים שוב ושוב לאורך מהלך ההיסטוריה
    .
    בכל מקרה, השאלה הקריטית כאן היא כמובן כמו שציינת – כיצד עוצרים את הטרוף הזה ?…אין כאן באמת תשובה ברורה כי לעתיד יש לעיתים קרובות נטייה להיות שונה מהעבר, ולעיתים קרובות גם שונה בצורה מפתיעה, ולכן לא ניתן להסיק על סמך מה שהיה מסקנות לגבי מה שיהיה… ולכן מה שנשאר לנו כאן, שחיים את זה ב”חי”, הוא לחיות את הספק מה עלינו לעשות במצב עגום שכזה ( מבחינה מעשית, לא תיאורטית ), כאשר ל”גולם” יש כל כך הרבה כוח, גם עליך, וכשנראה שהכוח האפל הזה רק הולך ומתחזק, גם עלינו, אז אולי מה שנשאר לנו הוא להתחזק בעצמנו, מבחינה פנימית, להתחזק באמונה באותו יוצר עצמו, בבורא עולם , שיקום בחזרה על הגולם, שיקום על הגולם שקם על יוצרו, וברוח החג המתקרב – “והיא שעמדה… “

  • אחד המקרים הנדירים שבהם אני מסכים לגמרי עם המסקנה אבל חולק כמעט לגמרי על הדרך אליה.
    כל הקטעים שהובאו כאן הוצאו מהקשרם. קראתי את ספריהם ולרוב הם כותבים לעניין ובצורה מאוד מעניינת ומשכילה, גם אם לא חייב להסכים איתם על כל ניתוח או מסקנה.
    אין לי חיבה מיוחדת לנח הררי או לאריאלי, ואני מעריך שהם גם יוצאים נשכרים מאוד מהדברים שהם מציגים, אבל אני רואה את התפקיד שלהם בדיוק הפוך. הם המקבילים לנביא בשער בימינו. הרי כל מה שהם אומרים היה קורה גם בלעדיהם, הם רק מנגישים את המידע הזה לקהל הרחב. אז אולי זה נועד להזהיר אותו ואולי זה נועד להרגיל אותו לרעיון (חלון אוברטון/בלוני ניסוי), אבל כך או כך עדיף שהמידע הזה יהיה בידי הציבור מאשר שיהיה רק בידי קומץ אינטרסנטים.

  • אני לא אשכח את המפגש הכיתתי, ב-י’ או ב-יא’, שהיה לנו עם הררי (היה לו קשר עם המורה לאזרחות שלנו).
    ילדה בכיתה י’ או ט’, לא דתיה כלל ואולי גם לא מאמינה, שואלת אותו אם הוא לא מאמין אפילו באפשרות (אפשרות בלבד!) לקיום ישות על טבעית כלשהי, מנסה להסביר לו את ההיגיון הפשוט באי ההוכחה לאי קיומו של האל, (כמו למשל – העובדה שלא גילו את האטום עד לפני 200 שנה, לא הוכיחה באותה תקופה את אי קיומו), שיתכן וקיים סיכוי כזה, גם אם הוא קלוש.
    לאורך כל השיחה הבנאדם נשאר אטום לחלוטין. “זה לא אפשרי, לא יתכן כלל, אין אלוהים.” לא נראה היה שהבין בכלל את שאלתה.
    צחקתי בלב. הבנתי אז כי הררי אדם חשוך. הוא נשאר עם אותה אטימות אינטלקטואלית שהייתה לי בגיל 9 כשהכרזתי לעצמי שאין אלוהים ולא תיתכן שום אפשרות לכך.

השאר תגובה