מחשבות על חיסול סולימני - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד | 09/07/2024
מאמרים ופוסטים מהעבר ריבונות ומדיניות חוץ

מחשבות על חיסול סולימני

ז׳ בטבת ה׳תש״פ (ינואר 4, 2020)

מחשבות על חיסול סולימני

המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כששמעתי על חיסול סולימני – אפילו לפני ה "ברוך שפטרנו…" – היתה ההשוואה בין ההודעה האמריקנית להודעות הישראליות.
לא רק שהאמריקנים לקחו אחריות מלאה לחיסול, הודעתם נפתחה במילים " בהוראת הנשיא טראמפ חוסל הלילה…"
אצלנו יקראו לזה התרברבות, ולא שטראמפ בחור צנוע, אבל מדובר במשהו אחר לגמרי.
כשאתה נמנע מלקחת אחריות, כשאתה מכסה את פני החיילים שלך במסיכות של שודדי בנק, המסר הוא שאתה מפקפק בלגטימיות שלך, אתה לא מאמין שאתה כאן בשביל להישאר.
זה טוב כדי לסיים תפקיד בלי הסתבכויות ולהתקדם בסולם הדרגות.
זה טוב כדי להימנע מבעיות כשנוחתים לסופ"ש בלונדון.
אבל זה רע מאוד להרתעה של ישראל ולביטחונה האסטרטגי.
ההודעה של האמריקנים אומרת אנחנו בעלי הבית פה (אצלנו אומר את זה אחמד טיבי – ויש קשר בין האמירה שלו למסיכות השודדים שהלבשתם לחיילים ולהתחמקות מלקיחת אחריות לפעולות הכרחיות).
אבל אם קיבלתם את הרושם שטראמפ הוא נשיא החלומות האמריקני שלי – אתם טועים.
אני אוהב אותו וחושש מפניו בו זמנית.
כשנשאלתי לגביו קודם לבחירתו, אמרתי שברור לי שינצח את הילרי – וטוב שכך – אבל הוא יותר מדי מזכיר לי את אריאל שרון – בולדוזר ללא נהג.
אין שם איזו מפת דרכים אסטרטגית שאפשר להמשיך ולנווט באמצעותה גם בערפל.
הבולדוזר לא מפסיק לפרוץ.
כשלא הצליח שרון לבנות את הארץ החל להחריבה – כי זה מה שבולדוזר יודע לעשות.
לבולדוזר טראמפ מתחילים להיגמר הקלפים.
האיראנים, הקוראנים, הסינים, הרוסים, כולם כבר מבינים שלקחת את אמריקה למלחמה טראמפ אינו מסוגל. מעמדו השנוי במחלוקת לא מאפשר זאת. והם לא יהיו טפשים דיים כדי לספק לו איזו 'פרל הארבור' שתאחד מאחוריו את עמו. הם למדו את מגבלותיו, הם מרימים ראש והם ימשיכו להרים.
חיסול סולימני הוא דבר מבורך, אבל ככל הנראה זהו השפן האחרון שיכול טראמפ לשלוף עכשיו. מדובר בתגובה טקטית במקום בו נדרשת תגובה אסטרטגית ולכן הוא עוד עלול להתברר כמזיק יותר ממועיל, כי ב'הפוך על הפוך' הוא ירחיב את מרחב התגובה האיראני נגד מטרות אמריקניות (וישראליות), שהרי עכשיו יש לכך לגיטימציה – רצחתם את המנהיג שלנו…
אחרי המתקפה הישירה על מתקני הנפט הסעודים, צריכה היתה ארה"ב להשמיד נתח נכבד מיכולת התפוקה האיראנית – זו תגובה אסטרטגית. חיסולים זה ל'קאו-בוייס' לא לנשיאי מעצמות, זה טוב 'על הדרך'… ובאמת אין מה להתפאר בזה.
ואיך כל זה קשור אלינו.
אז כמו שרון שכשנגמרו לו האופציות פנה נגד העורף של עצמו, כך אני חושש מאוד שיהיה גם עם טראמפ.
הוא עלול עוד לבוא לנו עם תוכנית שלום חד צדדית, כזו שקורצת לכל ציר הרוע מאיראן ועד הניו-יורק טיימס. "רק אני יכול להניח את הישראלים על הצלחת" – למען השלום כמובן.
פשוט כי אין לבולדוזר כוון אחר לנסוע אליו.
זה כיף לראות את סולמני עולה בעשן,
אבל הפעולה הזו היא בריחה מן האסטרטגיה אל הטקטיקה ולכן היא מבטאת חולשה שהניסיון מלמד כי את מחירה נהוג לשלם לבסוף במטבע ישראלי.
טרמפ סבבה. ליבו במקום הנכון.
אבל הרשו לי להיות מודאג.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה