מי שארצו וזהותו היו לו לנטל, יצטרך למצוא תירוץ אחר מלבד הדמוגרפיה בכדי להיפטר מארץ ישראל
כ״ה במרחשוון ה׳תשע״ח (נובמבר 14, 2017)
מי שארצו וזהותו היו לו לנטל, יצטרך למצוא תירוץ אחר מלבד הדמוגרפיה בכדי להיפטר מארץ ישראל.
*****
מהפך דמוגרפי
מאת: שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"
"חדשות מחלקה ראשונה".
ב-2017 ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה המצויידת בשיעור פריון המאפשר צמיחה כלכלית ללא-תלות במהגרי-עבודה, הרחבת מחזורי גיוס לצה"ל, והסרת "השד הדמוגרפי" מסדר היום.
בניגוד לתפישה הדמוגרפית המקובלת, ישראל אינה מאויימת על ידי "פצצת-זמן" דמוגרפית ערבית, אלא נהנית מרוח גבית דמוגרפית יהודית.
ב-2017, חרף תחזיות קודרות של הממסד הדמוגרפי לפחות משנות ה-40', שיעור הפריון היהודי (3.16 לידות לאשה ובמגמת צמיחה) גבוה מהערבי הישראלי (3.11 ובמגמת ירידה) ומרוב מדינות ערב (סעודיה – 2.1 לידות לאשה, סוריה – 2.5, מרוקו – 2.1, וכו').
התמערבות שיעור הפריון מאפיינת את כל מדינות האסלאם, חוץ ממדינות התת-סהרה, כולל ערביי יו"ש: מ-5 לידות לאשה בשנת 2000 ל-3 ב-2017, ומגיל ממוצע 17 בשנת 2000 ל-21 ב-2017.
מודרניזציה מואצת של ערביי ישראל, ובמיוחד שדרוג מעמד האשה, מאיצים את התמערבות שיעור הפריון: מ-9.5 לידות לאשה בשנת 1960 ל-3.11 ב-2016 (בדומה לערביי יו"ש).
לדוגמא, כמעט כל נערה ערביה בישראל (וביו"ש) מסיימת תיכון, ומספר גדל ממשיך במסלול אקדמי. לכן, תהליך הפריון נדחה לגיל 20+ וסיומו הוקדם לגיל 45, גוברים שיקולי חינוך הגבוה, תעסוקה, קריירה ונוחיות, ומתרחב השימוש באמצעי מניעה. כמו כן, המעבר מהכפר – המעודד ילודה ככח עבודה – לבתי דירות ותעסוקה בעיר, מוביל לצמצום הילודה.
לעומת זאת, הפריון היהודי, ובמיוחד החילוני, מזנק כפועל יוצא מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, קשר לשורשים ואחריות קהילתית/לאומית. מ-80,400 לידות ב-1995 ל-139,400 ב-2016 (גידול של 73%) – למרות הירידה המתונה בפריון החרדי והתייצבות הפריון הדתי-לאומי – בעוד הלידות הערביות מתייצבות סביב 41,000 לשנה.
תנופת הפריון היהודי מתבטאת בחלק-היחסי של הלידות היהודיות: 77% מסך הלידות ב-2016 לעומת 69% ב-1995. ב-2016 היו 3.2 לידות יהודיות לכל לידה ערבית בישראל, לעומת 2.2 לידות ב-1995.
אמנם היקף העלייה (26,000 ב-2016) גבוה מתחזיות הממסד הדמוגרפי, אך הוא מחמיץ פוטנציאל דרמטי – בעיקר בצרפת – המחייב חזרה לפרו-אקטיביות שהביאה לעליית המיליון מברה"מ. במקביל, נמשך מאזן ההגירה השלילי של ערביי יו"ש (מאז 1950!) בהיקף של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות, בעוד מספר "היורדים" הישראלים מצטמצם: מ-14,200 ב-1990 ל-8,200 ב-2015, כאשר האוכלוסייה גדלה מ-4.5 מיליון ב-1995 ל-8.4 מיליון ב-2015.
ב-2017 מספר ערביי יו"ש הוא 1.8 מיליון ולא 3 מיליון כטענת הרשות הפלשתינית, שנתוניה כוללים כ-400,000 תושבי חו"ל הנעדרים מיו"ש למעלה משנה; ויותר מ-300,000 ערביי ירושלים – ו-100,000 ערביי/ות יו"ש (במיוחד) ועזה שנישאו לערביי/ות ישראל וזכו לת.ז. ישראלית – הנספרים פעמיים (כתושבי ישראל והרשות הפלשתינית). הרשות הפלשתינית מתכחשת למאזן ההגירה השלילי המתרחב משנת 2000, ו"הבנק העולמי" תיעד ב-7 לספטמבר 2007 ניפוח לידות ב-32%.
באוקטובר 1944 טען מייסד "הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה", פרופ' רוברטו באקי, שלפי התרחיש הטוב ביותר יהיו בישראל בשנת 2000 2.3 מיליון יהודים – 34% מיעוט.
אבל ב-2017 יש בישראל 6.8 מיליון יהודים – 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" בגיבוי רוח גבית דמוגרפית.