מי ש”נפל על השכל” הוא מדינת ישראל המתעקשת להגיש לאזרחיה הערביים ונציגיהם בכנסת את הלחי השניה.
רוב כספי הביטוח הלאומי מופנים אל המיעוט הערבי. רוב עבריינות הבניה, רוב תאונות הדרכים הקטלניות, רוב גנבות הרכב, רוב מעשי הרצח ועוד.
אבל הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי – ולכן ממשיך להתרפס בפניו ונציגיו הולכים ומקצינים.
מי שאבדה זהותו, והוא זקוק ל זועבי וזחלקה כדי לייצר את אשליית הישראליות, אינו ראוי ואינו מסוגל להכרה וכבוד הדדי – גם מצד חלקיה הבריאים של החברה הערבית המעוניינים בכך.
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי
קדושים תהיו, כלומר נבדלים, מוקדשים למטרה מיוחדת, מרוממת. אבל התורה ענקית. מהי בתמצות הנקודה המיוחדת המבדילה ומקדישה אותנו?