מכתב לשמואל

לחברי היקרים, אנשי יש”ע בליכוד – ה’ עמכם!

כידוע לכם, החלטנו לתמוך במועמדותו של שמואל סקט במשבצת המוקצית למחוז יש”ע בליכוד. במכתב זה אסביר מדוע.

ראשית הסבר טכני קצר.
ב-י”א כסליו, ( 8.12) יתבקשו כל חברי הליכוד לבחור את מועמדיהם לרשימת הליכוד לכנסת. כל חבר יסמן עשרה שמות שידורגו ברשימה הארצית עד למקום ה20 ברשימת הליכוד לכנסת. בנוסף לכך יתבקש כל בוחר לסמן את מועמדו במחוז אליו הוא שייך. המשבצת השמורה לנציג יש”ע נמצאת במקום ה 36 ברשימת הליכוד לכנסת.

ההצבעה לנציג המחוז היא, אם כן, הצבעה “בתוך המשפחה”. רוב מתפקדי הליכוד ביש”ע הם חברים שהתפקדו בעקבות מאמצי השכנוע שלי ושל חברי לדרך. לכאורה – תמיכתנו כקבוצה באחד המועמדים צריכה להכריע את הכף. אך אני מרגיש צורך להסביר את השיקולים לכל המתפקדים, גם לאלו שלא התפקדו דרכנו ושמכתב זה נשלח גם אליהם.

ועכשיו לעניין.

שתי הגישות העומדות לבחירה ביש”ע הן ה’פרגמאטיזם’ מול החזון. עו”ד יוסי פוקס – המועמד המתחרה בשמואל – הוא בחור מצוין שפועל רבות בענייני הציבור ביש”ע ואני מעריך אותו מאוד. פוקס הוא נציג מובהק של הגישה ה’פרגמאטית’ ולכן פעל נגדי כשהתמודדתי מול נתניהו על ראשות הליכוד. על פי גישה זו, החזון תמיד יידחק לצדדים מול הסיכוי, כביכול, להשיג משהו כאן ועכשיו.
לגישה הזו יש מקום כאשר הרכבת מתקדמת באופן כללי לכיוון חיובי. אם מדינת ישראל היתה מעוניינת ליישב את יש”ע ורק גורמי שמאל ולחצים בין-לאומיים היו מעכבים בעדה, לא היה צורך במהפכות ואולי היה ניתן להשיג יותר בשיטה העסקנית הישנה. אבל הגיע הזמן שנכיר במציאות הקשה. אנחנו כבר מזמן לא “בסרט” הזה. מבחינה אסטרטגית מדינת ישראל כבר ויתרה על יש”ע.
במצב עניינים זה, הגישה הפרגמאטית, תשיג לנו (אולי…) מושב נוח יותר ברכבת הדוהרת לכיוון החורבן הבא. הגישה הזו לא תציל שום יישוב ובוודאי שלא את המדינה כולה.

החברים שנענו לקריאתי והתפקדו לליכוד, עשו זאת בעקבות החזון שהצגתי להם. בזכותם הולכת וצומחת בתוך הליכוד, אלטרנטיבה אמונית להנהגת המדינה. אנו פועלים בנאמנות ובשיתוף פעולה בתוך הליכוד. אך איננו מסתירים את כוונתנו להתמודד גם בעתיד על הנהגת התנועה. הלבבות הולכים ונפתחים וכשתגיע השעה, אנו נהיה שם כדי להנהיג לא רק את יש”ע, אלא את המדינה כולה.

עבור החזון הזה התפקדו חברינו לליכוד, והשאלה הנשאלת היא האם במשבצת שבה אפשר להציב מועמד שהחזון הזה הוא נר לרגליו, אנחנו צריכים להתפשר ולוותר על הסיבה שבגללה באנו לליכוד.

יהיו לנו הרבה התפשרויות במשבצות אחרות. איננו משתלטים על הליכוד – אנחנו משתלבים בו. חשוב לנו לתמוך במועמדים ראויים, רבים ככל שנוכל, מכל גווני המשפחה הליכודית המורחבת. אבל אצלנו, “בתוך המשפחה”, אנחנו חייבים לשמור את הראש מעל המים ולזכור את המטרה הגדולה.

ועכשיו כמה מילים על שמואל.

בלי שמואל סקט – ידידי כאח לי – לא היתה קמה ‘זו-ארצנו’ ובהמשך גם לא היתה קמה ‘מנהיגות יהודית’. שמואל השליך אחר גוו משרה ממשלתית מבטיחה והתגייס לפעילות בלי לדעת מניין תבוא פרנסתו. אפשר לומר שבדיעבד, רוב המקבלים את המכתב הזה, חברים היום בליכוד ויכולים להצביע – בזכות שמואל סקט. בשקט ובצנעה המשיך שמואל לקדם את הרעיון ללא לאות. בזכות עבודתו השוטפת מאחורי הקלעים, קרמה תנועת “מנהיגות יהודית” עור וגידים והיא מהווה היום גורם מפתח בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. מי שרוצה לדעת קצת יותר מי הוא שמואל סקט – מוזמן לשוב ולעיין בספרי “במקום שאין אנשים”. זהו איש ביצוע ללא חת. איש שבדרכיו השקטות קידם פרויקטים חשובים ביש”ע ויחדיו אנו מבקרים אצל יהונתן פולארד לפחות פעם בשנה ופועלים למענו. שמואל הוא אדם נעים הליכות, בעל חוש הומור נפלא. יהודי שורשי – בלי התנצלויות – שיידע לפתוח לבבות, להשתלב כראוי ברשימת הליכוד ולשבור את כל הסטיגמות הישנות..
אבל החשוב מכל הוא ששמואל סקט לעולם לא ישכח את המטרה.

מובן מאליו שאני, שמואל, אסיה, שגיב ועוד ח”כים רבים וטובים שנתמוך בהם, נעשה הכל כדי להקל, לקדם ולסייע, ככל שרק ניתן, לאנשי יש”ע ולמגורשי גוש קטיף. אבל מלחמתנו לא תהיה מלחמת מאסף לשמירת הקיום. תהיה זו מלחמה עיקשת ונחושה – להגשמת החזון.

לאחר שהקמתי עם שמואל סקט את ‘זו ארצנו’, למדתי לדעת – שעם האיש הזה, חלומות מתגשמים.

אני זקוק לשמואל לצידי בכנסת – ואני מבקש מכם להציבו שם.

לתקן עולם במלכות ש-די

משה פייגלין