מכת מנע

ההתרעות הביטחוניות והחשש מהתדרדרות מהירה למלחמה כוללת מחייבות מכת מנע מן הסוג שידעה ישראל להכות במלחמת ששת הימים.

ואולם ההנהגה הישראלית משמאל ומימין כאחד – בעיקר מימין יש לומר בכנות – ההנהגה הישראלית שמאז הסכמי אוסלו, נשבתה בחזיון התעתועים של המזה"ת החדש – וכשאני אומר ההנהגה הישראלית אני מתכוון לכל שכבת ההנהגה, האזרחית אבל בעיקר הצבאית –

ובכן ההנהגה הזו שאחראית להתדרדרות, אינה הנהגה שמסוגלת כעת לבצע תפנית של 180 מעלות ולצאת למתקפת מנע.

זה כמעט בלתי נתפס כיצד עיניים להם ותקציבי עתק להם וטכנולוגיה להם וכל משמני הארץ להם – ולא ראו כל חכמי הביטחון העוורים שלנו את הסכנה המתקרבת.

הנה – ראו את ציוציו של אחד מגאוני הביטחון שלנו – ראש אמ"ן לשעבר האלוף עמוס ידלין שמדלג מאולפן לאולפן ומפרשן עבורנו מה בטוח ומה לא בטוח.

ידלין אפילו לא חש צורך להסביר את הסתירה שבדבריו שלא לדבר על התנצלות על כך שהטעה את עם ישראל בנושא שהוא קריטי לביטחונו.

וזו כמובן דוגמה קטנטנה של פארסה שנמשכת מאז שהחלה המנהיגות הישראלית הביטחונית והפוליטית לעקם את המציאות על מנת להתאימה לחזון הנורמליות שלה, חזון הישראליות במקום היהודיות.

איש מהם לא התנצל מעולם על כך שכיסה את ישראל בטילים מעזה ומלבנון. הם הרי לעולם לא טועים וכי מה רציתה שנעשה? שנישאר בעזה? שנישאר בלבנון?

אתם מבינים, ישראל עכשיו במצב הביטחוני הקשה ביותר שהיתה מאז 48.

אין לצה"ל מענה לאיום של מאות אלפי הטילים, אין למשטרה מענה למאות אלפי כלי הנשק של ערביי מדינת ישראל שיצטרפו לחגיגה,
צהל בנוי על לוגיסטיקה אזרחית שמופעלת על ידי ערבים – כלומר לא מופעלת בזמן חירום, ספק אם צה"ל מסוגל בתוך הברדק שיהיה כאן להגן על ישוביי הצפון – והחמור מכל – צה"ל בכלל לא ספר את האוייב המסוכן מכולם – את הצבא המצרי שהכין קרוב ל 70 גשרים מעל ומתחת לתעלה ומערך עצום של מחסני חירום לאספקה בתוככי סיני, הכל לקראת מתקפת פתע על ישראל. מדובר בצבא הגדול במזה"ת שכלל איננו מתייחסים אליו כי הרי אנחנו בשלום…

מול איום שכזה אין לישראל ברירה והיא חייבת לצאת למתקפת מנע.
אינני משלה את עצמי שזה יקרה. אבל אני מציע לכל אחד ואחת מאיתנו להתחיל לשאול ובקול רם, את כל מי שהוא מסוגל,

למה אתם מחכים?

הרי יום כיפור יהיה משחק ילדים לעומת האיום שנוצר לנו כעת

למה אתם מחכים?